קצת שנאת אהבה 1D – פרק 9 + קצת חוויות מהמופע שהייתי בו בברלין

קודם כל רציתי לספר לכן שהייתי בהופעה של וואן דיירקשן והיה מ ד ה י ם !! הם מושלמים ומצחיקים כל כך, נתנו להם כל מיני בקשות בטוויטר והם בהופעה חיה עשו את הבקשות למשל ביקשו מהם לשיר את השיר של הטיטאניק זה היה כזה יפה ואז מישהי ביקשה מהם לעשות תחרות שחייה מהקצה של הבמה עד לקצה השני והם עשו את עצמם שוחים על הבמה זה היה כזה חחחחחחחחח ולואי גרר מהרגליים את הארי על הבמה והארי קיבל סריטה קטנה במרפק ראיתי את זה שהוא כל הזמן הסתכל על המרפק חחחח חמודדדד! היה מושלם והם גם דיברו וליאם דיבר ואז הוא אמר "אוקיי עכשיו שמישהו עם פחות מבטא ידבר" חחחחחח היה לו ממש מבטא בריטי אבל אני מאוהבת במבטא הזה, ובקיצור היו מלא צרחות של בנות ושלטים מצחיקים, היה שלט של ציור של לואי מאכיל את הארי בבננה חחחחחחחח היה מושלם חוויה מדהימה ממליצה לכל אחד !

——————————————————–
פרק 9: (בגלל שעבר דיי הרבה זמן מאז הפרק האחרון אני ממליצה לחזור על הפרק האחרון כדי לזכור קצת פרטים ;) )

***נקודת המבט של לואי***

ניסיתי להפוך את הבייצים שבמחבט שכבר היו שרופות, אבל זה היה מוקדם מדי בשבילי וסיימתי בלהפיל חלק ממנה על הריצפה. נאנחתי ושמתי את המחבט בכיור כשהרמתי ידיים על לבשל לעצמי ארוחת בוקר נורמאלית. החלטתי לאכול דגנים במקום והגעתי למדף העליון, מושך לעצמי קופסא של דגני שוקולד. דגני שוקולד, הדרך הכי טובה להתחיל את היום! חשבתי בצחוק כשמילאתי לעצמי את הקערה ושפכתי חלב. כשסיימתי לאכול, שמעתי את המים מהמקלחת נפתחים וידעתי שהארי ער. חיכיתי לו במטבח והוא במהרה נכנס, בלי כלום עליו חוץ ממגבת. הוא הלך לכיוון קערת הפירות שנמצאת על המדף ולקח לעצמו בננה לפני שנשען על הכיור והסתכל עלי. "בוקר טוב!" חייכתי אליו.

הוא הנהן את הראש שלו וחייך, מסיים את הבננה שלו וזורק את הקליפה בכיור. "בוקר בו-ביר" הוא ענה ופייק פעם אחת. הסתכל עליו וחשבתי לעצמי שהוא נראה רענן מהמקלחת אבל עדיין הוא לא נראה כאילו הוא הצליח לישון כל כך הרבה.

זה מוביל לכך שמשהו מטריד אותו וכנראה זה השאיר אותו ער כל הלילה, הוא גם הגיעה הביתה בשקט לבד (מה שאומר שהוא לא יכול היה להישאר ער מסיבה אחרת) החלטתי לשאול אותו, "משהו מטריד אותך?"

"כן סוג של… השכבתי נערה בשירותים של המועדון אתמול" הארי ניער את השיער הרטוב שלו, ותהיתי איך זה יכול להיות דבר רע. "הייתי רגוע עם עצמי" הוא המשיך מהנקודה שלו ואני הייתי לגמרי מבולבל, למה זה מטריד אותו? חשבתי. "אבל אז ראיתי את צ'לסיה כשיצאתי משם, והיא הייתה כל כך חמודה והתסכול המיני פשוט חזר מיד" הוא סיים ונאנח בצורה לא שמחה בכלל.

במהרה הבחנתי שהבחירה של המילים של הארי לתאר את צ'לסיה השתנתה. הוא קרא לה 'חמודה' בפעם הראשונה במקום 'שווה' ותהיתי אם זה אומר משהו. הייתי ער לזה שהוא מכחיש שיש לו הדלקות עליה, אבל מאיזשהי סיבה פשוט לא האמנתי לו. נו באמת, מי קורא לנערה שהוא רוצה להשכיב 'חמודה'? חשבתי, וחוץ מזה הוא מדבר עליה לעיתים קרובות מדי ואפילו כשהוא לא דיבר עליה ידעתי שהיא במחשבות שלו. שום בחורה מעולם לא העסיקה את הארי עם 'התסכול המיני' הזה כמו שהוא קורא לזה. אני פשוט קורא לזה הדלקות. "אז התסכול הזה העסיק אותך ער בלילה?" שאלתי.

"אני חושב…" הוא ענה, אבל אני המשכתי לחשוב לעצמי בזמן שהוא מהשיך לדבר. ידעתי טוב מאוד שהארי לעולם לא יודה על כך שהוא מחבב מישהי אם הוא באמת היה, Uזה למה הוא צריך עידוד. חייכתי לעצמי כשתוכנית צצה לי בראש במהרה. אני גאון, חשבתי והרגשתי כאילו כמעט מגיע לי תפיחה על הכתף על מה שחשבתי עליו עכשיו.

***נקודת המבט של נייל***

הרגשתי את הבטן שלי מקרקרת ברעב כשלואי משך אותי לתוך סטארבאקס. הייתי מת מרעב בגלל שלא אכלתי כבר שעה מעכשיו, אז כולנו החלטנו ללכת ל'נאנדוס' המסעדה הכי טובה שיש!. לואי אמר לשאר הבנים ללכת למסעדה בינתיים כי הוא צריך ללכת לעשות משהו. הייתי בסדר עם זה, עד שהוא גרר אותי איתו!

הגענו את הקופה הגדולה ובדקתי את השעון שלי והרגשתי יותר ויותר רעב ככל שהדקות עוברות ופשוט רציתי למלא את הבטן שלי עם אוכל מהמקום האהוב עלי. יכולתי לגמרי להריח את עופות ה-פרי פרי פשוט מחכות לי שם. למה אנחנו בכלל פה? תהיתי, מסתכל מסביב.

"היי צ'לסיה!" לואי אמר למלצרית עם חיבוק דוב גדול. הסתכלתי למעלה נזכר בשם אבל לא יכולתי להיזכר איפה ראיתי את הפנים האלה קודם. היא חייכה אלינו, והייתי מוםתע שלא הצלחתי לזכור פנים כאלה יפות. במהרה חשבתי שוב ונזכרתי איך אני מכיר אותה: הארי! חשבתי וניסיתי לא לצחוק על הזיכרון של הפנים של הארי וכמה הן היו אדומות כשהבחנו אותו מולה. עדיין תהיתי למה אנחנו פה ולא בנאנדוס עם שאר הבנים. מה לואי זומם?

"היי בנים! מה אתם עושים כאן?" היא שאלה את לואי. היא עדיין חייכה חיוך עדין אלינו ומחכה לתשובה של לואי.

"תהיתי אם את רוצה להצטרף אלינו לצהריים?" הא!? חשבתי כשהוא הזמין אותה. לא ידעתי שאנחנו כאלה קרובים אליה. הפנים שלה נראו מבולבלות לשנייה, והיא נראתה כאילו היא חשבה בדיוק מה שאני חשבתי, בכל מיקרה היא במהרה ניקתה את ההבעה הזאת מהפנים.

"המשמרת שלי נגמרת בעוד חצי שעה, אני לא יכולה פשוט לעזוב" היא אמרה בתון מתצנל . חשבתי שאני ולואי נעזוב עכשיו, כשההצעה של לואי נדחתה. אבל הוא הציע לחכות. מה?!?! חשבתי כשהרגשתי את הבטן שלי מהתפכת שוב בתלונה.

הלכתי למאחורי הקופה והורדתי את סינר העבודה הירוק הקטן שלה ממנה. "מצטער מותק, אבל אני לא יכול לחכות עוד חצי שעה" אמרתי לה וגררתי את היד שלה, גורר אותה החוצה ומתחיל ללכת לכיוון המקום האהוב עלי: נאנדוס.

***נקודת המבט של הארי***

ראיתי את נייל ולואי מתקרבים לכיוון השולחן. זה היה נראה כאילו הם היו עם בנאדם נוסף ולא לקח לי הרבה זמן לזהות את צ'לסיה. למה היא כאן? ידעתי שזה לא היה סתם עוד התקלות שלנו אחד בשנייה הפעם בגלל שהיא נכנסה עם לואי ונייל. לא הבנתי למה היא הייתי איתם בהתחלה, אבל לקח לי שנייה אחת להבין את המבט בעיניים של לואי וידעתי, הכי מהר שיכולתי, שזאת אחת מהתוכניות שלו. הוא בטח עדיין חושב אני מחבב אותה ומנסה לגרום לי להודות בזה. אני מכיר אותו יותר מדי טוב והחלק העצוב הזה הוא, לואי בטח חושב שהוא גאון.

***נקודת המבט של צ'לסיה***

הבחנתי בהארי ובשני הבנים הנותרים מוואן דיירקשן יושבים בשולחן, וידעתי שאני צריכה להישאר בעבודה. מאוחר מדי עכשיו! חשבתי כשלקחתי נשימה עמודה והכנתי את עצמי אל הארחות צהריים המביכה שעומדת להיות.

"היי! לא ידעתי שצ'לסיה באה גם!" זאיין חייך אלי ואני שמתי על הפנים שלי חיוך מזוייף בחזרה כשהסתכלתי על שלושת הבנים. ישבנו מסביב לשולחן והתחלתי להסתכל בתפריט שליאם מסר לי. ניסיתי לחפש משהו להזמין אבל הייתי כאן רק פעם אחת ואדריאן הזמין בשבילי, אז לא היה לי שום מושג מה אני אוהב. ויותר מזה הייתי מוסחת בכלל שיכולתי להרגיש את הארי מסתכל לי, וזה גרם לי לחוסר נוחות. אני לא יודעת איך הגעתי למצב הישיבה הזאת, אבל ישבתי בדיוק ממול הארי. יכולתי להרגיש בברירות את העיינים שלו שורפות חזק לכיווני. זה התחיל להיות דיי מעצבן ומסיח אז החלטתי שזה חייב להיפסק. הסתכלתי למעלה ישר לתוך העיינים שלו והלחיים שלו נהפכו לוורודות בהירות אבל הוא לא הזיז את המבט שלו ממני. תהיתי למה הוא הסמיק ואם אי גרמתי להארי סטיילס להסמיק. נהה, חשבתי, זה בטח סתם היה חם כאן.

הבהייה הארוכה שלנו נשברה על ידי הקול של ליאם ששאל אותי משהו. "אז מה תרצי צ'לסיה?"

"הייתי בנאנדוס רק פעם אחת לפני הפעם הזאת אז אני לא ממש יודעת מה נחמד כאן…" עניתי במבוכה.

"הייתי בנאנדוס רק פעם אחת?!" נייל שאל עם הלם גדול על הפנים שלו. הנהנתי את הראש שלי כתגובה ואמרתי לו שאני לא הכי מחבבת את המקום הזה. הבעת השוק לא עזבה לו את הפנים. "אז זה בטח בגלל שלא ניסית את הדבר הנכון! תני לי להזמין בשבילך ואם את לא תאהבי את זה אחרי היום, אין לי מילים בשבילך" אני םשוט צחקתי עליו והסכמתי.

נייל לקח אותי אל הקופה איתו בגלל שמסתבר שאני צריכה את ה-'הסבר המלא' של נאנדוס והזמנתי 4 פרי פרי חצי עוף עם רוטב בינוני לליאם, לואי, הארי ולי והזמתי עוף עם אקסטרה רוטב חריף לזאיין. תהיתי אם יש לו בכלל בלוטות טעם בגלל שניסיתי לטעום את הרוטב הזה שהייתי כאן עם אדריאן פעם קודמת ומתתי אחרי ביס קטן. נייל אמר את ההזמנה שלו אחרון: עוף אחד מלא עם אקסטרה צ'יפס ועם רוטב בינוני.הוא לח שתייה לכולנו ומסביר לי שאנחנו יכולים למלא את השתייה כמה פעמים שנרצה ואני גילגלתי את העיינים שלי אליו, "תודה נייל, אבל אני לא עד כדי כך לא מבינה במסעדות" אמרתי בטון עוקצני.

"רק מוודא שאת יודעת" הוא הוסיף עם חיוך קטן.

הוא זוהה על ידי מעריצה אז הוא התחיל לקחת תמונות. אחרי שהוא סיים, הוא חזר חזרה את הקופה וסיים את ההזמה והוציא את הארנק שלו כדי לשלם. בזמן שאני חיכיתי, הסתכלתי חזרה אל השולחן של הבנים. הארי ולואי דיברו על משהו והארי היה נראה כאילו הוא מנסה לשמור על הבעה רצינית בזמן שזאיים, ליאם ולואי צחקנו. לצערי, הארי הסתכל פתאום לכיווני וההבעה שלו נהפכה למרוכזת ומלאת ביטחון. לשנייה אחת באמת קיוויתי שיכולתי לדעת מה הוא חושב באותו רגע, בגלל שהפנים שלו היו ממש בלתי ניתנות להבנה, אבל במהרה הזכרתי לעצמי שמה שזה לא יהיה שעובר בראש של הארי זה בטוח יפתיע אותי. הסתכלתי הרחק ממנו באי נוחות וחזרתי להסתכל על נייל. "סיימת?" שאלתי אותו, מנסה להסיח את עצמי.

"יאפ, עכשיו רק נחכה, ואת הולכת לאכול את האחורה הכי טובה בחיים שלך!" הוא אמר עם חיוך גדול מונח על הפנים שלו. הוא נראה כמו ילד קטן כשהוא עשה את זה. הסתכלתי עליו ולא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך. הוא באמת היה פשוט כמו כל ילד רגיל, לא סלבריטאי גדול ושחצן.

הלכנו בחזרה לשולחן שלנו והתיישבנו במקומות שלנו, אז מצאתי את עצמי ישר ממול הארי שוב. כמה דקות אחרי, האוכל שלנו הגיע והתחלנו לאכול. נייל המשיך לקוות שאני אוהב את זה אז שיחקתי כאילו באמת אהבתי כדי לוודא שהוא לא יתאכזב. זה לא היה כאילו שיקרתי בכל מקרה. העוף היה מדהים, כמו שום דבר שטעמתי בעבר.

אחרי כמה זמן של שתיקה כשאכלנו ודיבורים קטנים פה ושם, לואי פנה אלי והתחיל לשאול אותי, "אז צלסיה, ספרי לנו קצת עלייך!"

החלטתי שאני חייבת להכנע למבוכה אז עניתי לו עם אותה התלהבות שלואי שם בשאלה שלו, "מה אתה רוצה לדעת??"

"הכל" הוא הגיב בחזרה ונשמע ערמומי.

צחקתי ועניתי "אוקי, אני חצי מקסיקאנית חצי בריטית… חייתי בלונדון כל חיי" התחלתי לספר.

"וואו את חצי מקסיקאנית? זה מגניב! את יודעת לדבר ספרדית?" זאיין שאל אותי, בפתאומיות והתלהבות.

"כן, אני מדבר שוטף ו–" נייל עצר אותי באמצע.

"חכי רגע, שמעתי נכון? חיית בלונדון -כל- חייך, והיית בנאנדוס רק פעם אחת? אני לא מאמין לזה!" הוא אמר נשמע מופתע ובטוח בעצמו.

כולנו צחקנו על השוק של הפנים שלו והגבתי בחזרה בציניות, "אני יודע, פיספסתי כל כך הרבה!"

"כן, את כן!" נייל אמר, עדיין מופתע ולא הבחין בציניות שלי או שהתעלם ממנה.

"אז יש לך איזה אחים?" ליאם היה הבא ששאל. הרגשתי כאילו הייתי בנקודה חמה כי כולם שאלו אותי שאלות, אבל אחרות הצהורים הזאת הייתה דווקא כייפית לבינתיים.

"לא, אני בת יחידה. זה נהיה דיי משעמם לפעמים אבל יש לי את אדריאן אז זה בסדר"

"מי זה אדריאן?" זאיין שאל

"הו, זה החבר הכי טוב ההומו שלה" הארי ענה לפני שאני הספקתי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא דיבר ליידי כל אחר-הצהריים האלה.

"הא מגניב! אני רוצה לפגוש אותו יום אחד." זאיין אמר עם חיוך על הפנים.

הסתכלתי אל הארי וחשבתי על היום בו הוא חשב שאדריאן היה החבר שלי. רק עכשיו הבנתי כמה הארי היה מוזר אז. למה בכלל היה לו אכפת אם יש לי חבר או לא? הברחתי את המחשבה הזאת הצידה וחזרתי חזרה לתוך ריכוז בשיחה.

"אז צ'לסיה, אם את חיב כל חייך בלונדון, למה פתאום אנחנו נתקלים אחד בשנייה כל הזמן, ולא יכולים להפסיק?" הארי שאל אותי עם חיוך קטן על הפנים. הרגשתי דיי מובכת לדבר איתו בגלל שעדיין לא שכחתי את המחמאה שהוא נתן לי על העיינים שלי בפעם הקודמת שניפגשנו.

"אני לא יודעת… אני מניחה שהיקום מתגרה בי על משהו נורא שעשיתי" עניתי בחזרה עם חיוך חריף על הפנים.

"הו את יודעת שאת אוהבת את הפגישות הקטנות שלנו מדי פעם" הארי אמר בזמן שקרץ לי.

הרמתי גבה אליו ועניתי בחזרה. "זה מה שאתה חושב"

"זה מה שאני יודע" הוא ענה במהירות עם חיוך בטוח תקוע על הפנים שלו. הסתכלתי הישר אליו וחייכתי קצת בגלל שאהבתי איך שאנחנו מתחילים להסתדר יותר עכשיו. "אני מניח שזה פשוט גורל" הוא אמר עדיין עם החיוך על הפנים שלו ועכשיו העיניים הירוקות שלו נצצו כשהם נעצו ישר לתוך העיניים שלי. בהיתי בהארי עם מליון שאלות צצות בראש שלי.

משהו הוציא אותי מהמחשבות שהייתי בהן. הבנתי שזה היה צליל שיצא מלואי. הסתכל במבוכה מסביבי ושאר הבנים בהו בי ובהארי, שעדיין בהה בי. מה יש לילד הזה? הוא כל הזמן בוהה בי וזה מביך אותי!

"הארי למה שלא תיקח תמונה? זה יימשך ליותר זמן!" זאיין אמר להארי, שסוף סוף הסתכל הרחק ממני לכיוון זאיין.

"מה? תמונה של מה?" הארי שאל מבולבל.

"של צ'לסיה. אתה דיי בוהה, חבר" זאיין אמר עם צחוק כאילו שבכלל לא נמצאתי שם איתם.

הלחיים של הארי נהפכו אדומות כהות והוא נעץ בזאיין שעדיין צחק. אני בטוחה שהלחיים שלי היו בצבע של הלחיים של הארי בגלל שהארי לא היה היחיד שהובך מהתגובה הזאת, גם אני הייתי.

למזלי ליאם הבחין במבוכה שלי והחליט לשנות את הנושא. "לואי אמר לי שאת הולכת ללמוד בבית ספר לרפואה בסוף הקיץ. זה לגמרי מרשים!" הסמקתי קצת יותר מהמחמאה -בטח נראתה כמו עגביה עכשיו- וחייכתי חיוך תודה קטן אליו.

הסתכלתי ללמטה אל השעון שלי והבנתי שמהשמרת של אדריאן נגמרת בעוד 10 דקות, אז אני חייבת לעזוב עכשיו כדי שלא אאחר לפגוש אותו. "אני חייבת ללכת לפגוש את אדריאן אבל תודה על האוכל בנים. נייל, נאנדוס זה מדהים בדיוק כמו שאמרת שזה יהיה!" חייכתי אליהם כשקמתי מהמקום.

"רואה אמרתי לך! זה בלתי אפשרי בשביל מישהו לשנוא את זה…" הוא נופף לשלום אלי וחזר אל האוכל שלו, שלא שמנו לב בכלל שהוא הזמין עוד.

"ביי צ'לסיה! אני אתגעגע אלייך!" לואי קם ונתן לי חיבוק גדול. חייכתי אליו וחיבקתי אותו בחזרה. כבר התחלתי להתרגל לחיבוקים שלו בגלל שהוא נותן לי כל כך הרבה, הוא פשוט מאוד חברותי.

זאיין וליאם קמו ונתנו לי חיבוק משני הכיוונים אז הייתי באמצע בינהם, זה היה האמת דיי נחמד ומצחיק באותו זמן. האחרון היה הארי. הוא קם ונעמד במבוכה ממולי, הוא נשען קדימה אלי ונתן לי חיבוק קטן ומביך. חיבקתי אותו בחזרה ושנינו לאט משכנו בחזרה ונעמדנו בחזרה.

"אהה דרך אגב, אנחנו הוכלים למועדון בשבת הקרובה, כדאי לך להצטרף!" זאיין אמר עם מבט של תקווה על הפנים.

"אני לא יודעת… יכול להיות שיש לי משמרת בשבת" אמרתי בגלל שלא ידעתי אם אני באמת רוצה ללכת. זה יכול להיות ממש מביך.

"קדימה צ'לסיה!" לואי התחנן.

"אממ…" חשבתי על זה. היום היה לא רע בכלל אז אולי, אני מניחה שיהיה כיף בשבת. "אוקיי אני מניחה שאני אבוא"

"מעולה! רק תתני את השם שלך את המאבטחים והם יביאו אותך אל מתחם הVIP של המועדון, נסמס לך את הפרטים מאוחר יותר" זאיין אמר בהתלהבות. הוא מתלהב בקלות, חשבתי לעצמי.

"בכל מקרה, לאן את הולכת עכשיו צ'לסיה?" לואי שאל.

"בחזרה לסטארבאקס לפגוש את אדריאן. המשמרת שלו נגמרת אז אני הולכת לבית שלו לקצת" הגבתי בחזרה.

"הא, למה שלא תתני להארי להסיע אותך? זה בדרך לדירה שלנו בכל מקרה. פלוס זה הליכה ארוכה ויורד גשם" הוא הציע עם נצנוץ בעיניים שלו. לעזאזל, באמת יורד גשם, אני שונאת את שינויי מזג האוויר המוזרים בקיץ של לונדון! אני נשבעת שהילד הזה נראה כל כך שובב.

"לא לא זה בסדר!" הגבתי יותר מדי מהר. הסתכלתי לכיוון הארי והוא שלח ללואי מבטי מוות, אבל הוא עדיין לא אמר שום דבר.

"טוב זאת לא הייתה שאלה; אני רק שאלתי כדי להיות מנומס. אני מתעקש ואני לא אקח לא כתשובה!" לואי ניסה לחייך חיוך תמים אל הארי אבל עכשיו אני הצטרפתי להארי עם נעצי המוות שלו לכיוון לואי.

הוא דחף את שנינו לכיוון היציאה מנאנדוס, אז פשוט נכנעתי ולפי המבטים הבנתי שגם הארי. יצאנו החוצה והיה גשם סוער. זה לא היה יום טוב ללבוש גופייה. רעדתי טיפה כריפלקס מהקור והסתכלתי על הארי כשראיתי שהוא מוריד את הג'קט שלו מעצמו. למה שהוא יעשה את זה? חשבתי, קפוא פה. הדבר הבא שהארי עשה הפתיע אותי לגמרי. הוא סובב והידק את הג'קט שלו סביב הכפתיים שלי ונתן לי חיוך קטן לפני שמא, "את יכולה לקבל את הג'קט שלי. את נראת קופאת" הוא צחקק צחוק קטן תחת הנשימות שלו ואז גרר אותי ביחד איתו בריצה לכיוון המכונית שלו. שנינו נכנסנו למכונית כבר רטובים מהגשם הכבד והייתי אסירת תודה להארי על הג'קט באותו הרגע.

המכונית נסעה לסטארבאקס וזה לא לקח הרבה זמן, הנסיעה הייתה שקטה, אבל מאוד מביכה הגענו לסטארבאקס והודתי לאלוהים שסוף סוף הגענו. אמרתי תודה ושלום להארי והייתי בדרך לצאת מהמכונית ואז נזכרתי בג'קט. "אה ותודה על הג'קט, רוב הסיכויים שהייתי מתה שם בחוץ בלעדיו" חייכתי אל הארי שחייך אלי בחזרה. התחלתי להוריד את הג'קט ממני אבל היידים של הארי עצרו אותי.

"זה בסדר את יכולה לשמור אותו. פשוט תחזירי לי אותו בפעם הבאה שתראי אותי -שאני דיי בטוח שזה יקרה בקרוב מאחר שאנחנו נתקלים אחד בשנייה כל הזמן- בגלל שזה הג'קט האהוב עלי" הארי אמר עם חיוך קטן על הפנים.

גילגלתי את העיניים שלי בדרך צינית ומילמלתי תודה קטן אליו. "אני מבטיחה שאחזיר אותו בחזרה בפעם הבאה שאראה אותך" יצאתי החוצה מהמכונית והסתכלתי בחזרה אליו. הוא ניפנף לשלום אלי ונסע משם לתוך הגשם. רצתי לתוך סטארבאקס, מנסה לברוח מהגשם הכי מהר ישכולתי. ברגע שנכנסתי לחנות, הייתי מוצפת בשאלות מאדריאן.

"אומיגאד! יצאת עכשיו מהמכונית של הארי סטיילס?! וזה הג'קט שלו שאת לובשת?!" אדריאן צעק עלי בהתלהבות.

הושבתי אותו והסברתי לו את האחורה המוזרה בגלל שידעתי שהוא לא ישתוק עד שאני לא אעשה את זה. חשבתי על זה בעצמי גם. הבנים היו האמת מאוד נחמדים ומצחיקים. אפילו הארי. אהבתי את הצד הזה שלו -מצחיק, לא אדיוט. לשם שינוי הוא לא 'התחיל איתי' אפילו פעם אחת, אפילו שהוא בעצם ירד כל הדרך למטה לנשמה שלי עם מבטי הבהייה שלו. כשהורדתי ממני את הג'קט הרטוב שלו, חשבתי על כמה ג'נטלמאן הוא היה מאחורי פני הפלייר שלו *(פלייר=player=מתחיל עם מלא בנות-למי שלא הבינה)* חייכתי לעצמי כשחשבתי על נאנדוס. דיי הרבה נהנתי מזה. אני רק מקווה שיום שבת הולך לעבור חלק ושאנ והארי נמשיך להסתדק, חשבתי. עכשיו אני רק צריכה לחכות עד יום שבת – עוד שלושה ימים.