קצת שנאת אהבה 1D – פרק 18

***נקודת המבט של הארי***

היינו בנשף רק חצי שעה מעכשיו וכבר נשאלו אלי מליון שאלות לגבי צ'לסיה, איך אני מכיר אותה ואם אנחנו במערכת יחסים. ידעתי שהיא קיבלה גם הרבה שאלות בדיוק כמוני, כי כל פעם שהסתכלתי מסביב, מישהו דיבר אליה והיא במבוכה הסתכלה ללמטה. הרגשתי רע בשבילה בגלל שהיא לא ממש הכירה פה אף אחד חוץ ממני, מהבנים ומהבנות ולא הצלחתי להיות איתה הרבה בגלל שגילינו שזאת לא הייתה מסיבה של מישהו, זה היה אירוע שבו אנחנו משווקים את התחלת האלבום החדש שלנו והיינו צריכים לקחת הרבה תמונות. למזלי, לקחנו עכשיו את התמונה האחרונה להערב אז המצלמה פשוט הקליקה וסיימנו, ראיתי את צ'לסיה בזווית העין והלכתי אליה. "היי!" אמרתי כשהתקרבתי אליה והבחנתי במבט הקלה על הפנים שלה.

"אני מרגישה לא קשורה" צ'לסיה לחשה וצימצמה את העיניים שלה אלי בלי לפגוש את שלי. היא היכתה בחוזקה את הזרוע שלי ואני צחקתי כתגובה. "אני לעולם לא עושה את זה בשבילך שוב!"

זה חבל, בגלל שאת נראת מדהים, חשבתי לעצמי. "בסדר, בסדר" אמרתי לה והנחתי את היד על הלמטה של הגב שלה. "אבל לפחות בואי ננסה להנות מהערב". המשכתי כשהובלתי אותה דרך האנשים מסביב לחדר. "בואי נשתה משהו". השגתי לשנינו משקה עם פירות, ובקלות שאבנו אותו בשקט. צ'לסיה הסתכלה מסביב, השקיפה על הנשף בזמן שאני השקפתי עליה מקרוב – עד שהבחנתי כמה מלחיץ אני בטח נראה. הפנתי את צומת הלב שלי בחזרה אל הנשף וראיתי את ליאם ודניאל מתקרבים אלינו.

"הוו צ'לסיה, אני לא מאמינה שנתת להארי לגרור אותך לכאן!" דניאל אמרה לה, היא גם שונאת את הדברים האלה אבל היא תמיד באה עם ליאם כדי לשמח אותו. חשבתי על למה צ'לסיה באה איתי, וגם זה היה בכדי לשמח אותי וזה גרם לי לחייך, אבל החיוך שלי נמחק כשנזכרתי שזה שהיא באה לכאן היה עם מחיר: החובה הטיפשית, אבל מצחיקה הזאת שהיא הכריחה אותי לעשות.

"אני יודעת, גם אני לא מצליחה להאמין" צ'לסיה ענתה, מנהרת את הראש שלה לאט מצד לצד. "אני מרגישה ממש מבוכה".

דניאל נתנה לה מבט שואומר 'אני מצליחה להבין אותך.' לפני שההבעה שלה התבהרה שוב, "אבל את נראת לגמרי מדהים צ'לסיה! מאיפה קיבלת את השמלה הזאת?" דניאל שאלה אותה ואני הסכמתי עם ההצהרה שלה.

צ'לסיה הסמיקה והסתכלה עלי במהרה לפני שענתה לדניאל, "תודה, ולגבי השמלה, אני לא ממש יודעת מאיזה חנות היא, הארי קנה אותה בשבילי".

הפעם זה היה התור שלי להסמיק. דניאל וליאם שניהם הרימו את הגבות אלי. "אואווו זה כל כך מתוק מצידך הארי!" דניאל נשפכה מה שגרם לי להסמיק אפילו יותר, אבל אני פשוט הסתכלתי עליה וחייכתי בנימוס. דניאל פיתלה את הגבות שלה אלי לפני שגררה את היד של ליאם ולקחה אותו איתה הרחק מכאן.

"תהנו!" ליאם צעק מעבר לכתף שלו כשהוא עזב עם החברה שלו.

ניהרתי את הראש שלי, מקווה שההסמקה תלך והחלטתי שאני באמת רוצה שצ'לסיה תהנה. זה נשף, חשבתי כשהסתכלתי מסביב לחדר ועל רחבת הריקודים, אז בוא נרקוד. לקחתי ממנה את הכוסית שלה והנחתי אותה ליד הכוסית שלי על השולחן הקטן לפני שלקחתי את היד שלה והובלתי אותה למרכז החדר.

"הארי מה אתה עושה?" היא שאלה כשהלכה אחרי, נשמעה דיי מבולבלת.

"כמו מה זה נראה לך שאני עושה?" שאלתי בצורה רטורית כשהסתובבתי אליה. לקחתי את היידים שלה, מניח אותן על הכפתיים שלי לפני שהנחתי את היידים של עצמי על המותניים שלה. חייכתי אל כמה שהיא נראתה חמודה כשהיא כולה מבלובלת. התחלתי להתנדנד לפי הקצב של השיר האיטי ולא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך חיוך רחב כשהיא ניסתה לשמור על מרחק ביננו. משכתי אותה קרוב יותר אלי, ולחצתי את הגוף שלה כנגד שלי ככה שלא יהיה שום מרחק בין הפנים שלנו.

"הארי!" היא היססה. הסמקה בוהקת הופיעה לה על הלחיים ותהיתי איך בנאדם יכול לסמיק לעיתים כל כך קרובות. היא 'נאבקה' עוד קמת כדי לשמור מרחק ממני ואני צחקקתי.

"תפסיקי להפתל ככה צ'לסיה. זה מתחיל להרגיש מוזר!" הלסת שלה נפלה והיא צמצמה את העיניים שלה אלי, בטח מנסה להראות מאיימת. טוב, זה לא עבד בגלל שאם כבר, היא נראתה רק חמודה, חשבתי לעצמי.

הקשבתי לאיזה שיר התנגן עכשיו ברקע וזיהיתי אותו מיד, זה היה Fact Fiction של Mads Langer.

I dream of dreaming dreams of her, twilight she's a constant blur

the picture's clear and i'm still fact, she's fiction.

שמעתי את השיר בפעם הראשונה לפני כמה שבועות וממש אהבתי אותו. התכוונתי לספר לצ'לסיה את זה אבל היא אמרה את המחשבות שלי בקול רם.

"אני אוהבת את השיר הזה!" היא התרכחה.

"הוצאת לי את המילים מהפה!" חייכתי בבהירות אליה, חושף את הגומות שלי וראיתי אותה מסתכלת עליהם בברירות לפני שהסתכלה בחזרה למטה. אני תמיד תופס אותה מסתכלת על הגומות שלי, היא בטח ממש אוהבת אותם, חשבתי מאושר. או מצד שני, היא אולי שונאת אותם. נהה, מי שונא גומות? היא בטח חייבת להיות הראשונה, שיגעתי את עצמי. מה לאזעזל לא בסדר איתך הארי?! התעצבנתי על עצמי. למה יש לך שיחות כל כך מוזרות עם עצמך בראש שלך לגבי הדעה של צ'לסיה על גומות? חייב להיות משהו לא בסדר איתי הערב. כל ההסמקות האלה והמחשבות המוזרות שבתוך הראש שלי, זה פשוט לא אני. אוקיי, אולי המחשבות המוזרות, אבל ללא ספק לא ההסמקות.

התנדנדנו עוד קצת לפני שהרגשתי אותה סוף סוף נרגעת כנגדי. "רואה, זה כיף!" אמרתי לה מחויך.

"אני מניחה" היא ענתה כשהיא נתנה ליד השמאלית שלה להשען על החזקה שלי בזמן שהיד השנייה התלפפה יותר צמוד מסביב הצוואר שלי. כשהיידים שלה זזו הבטן שלי קפצה והלב שלי דפק חזק, והיה לי את הדחף החזק להישען קדימה ולנשק אותה. רציתי את זה כל כך; רציתי את זה מהיום הראשון שנתקענו אחד בשנייה, לא משנה כמה עקשנית היא הייתה. זה לא עזר וזה רק הדליק אותי יותר שהיא הייתה עקשנית גדולה. ועכשיו אני מכיר אותה לכמה זמן? חודש? אולי יותר והפעם היחידה שהיינו הכי קרובים לנשיקה הייתה בסטארבאקס כשהיא השאיר אותי תלוי באוויר. הזעפתי את הפנים שלי והסתכלתי האחר מהעיינים הירוקות-אפורות הנעימות שלה כשניסיתי לרסן את הדחף הגדול שלי למחוץ את השפתיים שלי כנגד שלה.

"קרה משהו?" היא שאלה אותי, מבחינה במצב הרוח שלי. החזרתי את הבמט שלי אל הפנים שלה וראיתי שהגבות שלה היו משוכות ביחד לכיוון המצח שלה.

"לא, אל תדאגי בנוגע לזה" ניסיתי להשיח את דעתי על ידי שיחה. "אז, בעוד כמה זמן את מתחילה את האוניברסיטה שלך?" שאלתי אותה.

"בעוד כמה שבועות". היא ענתה, ועל ידי הבעת הפנים שלה יכולתי לראות שהיא לא הייתה ממש מרוגשת. "הקיץ היה יותר מדי קצר!" היא אמרה" מעוות את הפנים ואני הסכמתי איתה. "אתה לא מתחיל את סיבוב ההופעות שלך בקרוב?".

הנהנתי אליה. "אנחנו נוסעים לארה"ב בקרוב!" אמרתי לה ולא יכולתי לחכות לזה כבר, אבל גם ידתע שזה יהיה מאוד מטיש. "תנסי לא להתגעגע אלי יותר מדי כשאלך". הוספתי חיוך גדול.

היא גילגלה את הכיניים וחיקתה את החיוך שלי. "אני אנסה את ההכי טוב שלי!" היא ענתה בציניות, אבל בחשאיות אני מקווה שהיא באמת תתגעגע אלי, בגלל שאני ידעתי שאני כן אתגעגע אליה קצת.

אפילו שניסיתי להסיח את עצמי מהקירבה שלה ומה'דחפים' שלי, לא הצלחתי להיפתר מההרגשה שהייתה לי בבטן, זה זה מה שקורה שאנשים אומרים שהם מקבלים פרפרים בבטן? תהיתי כשראיתי אותה צוחקת עלי. היא צחקה ממשהו והבטן שלי עשתה סיבוב בזמן שחייכתי כמו אדיוט אליה. יאפפ, חשבתי, ללא ספק פרפרים. ואז זה היכה בי; אני מחבב את צ'לסיה, ואין שום טעם להדחיק את זה יותר. לא יכולתי לעצור את עצמי יותר ונשענתי קדימה אליה וצפיתי בה פותחת עיניים לרווחה כשהיא הבינה מה אני עושה "הארי…." היא לחשה, אבל לא נישקתי אותה על השפתיים, אפילו שממש ממש רציתי. הנחתי את השפתיים שלי בעדינות על האף שלה ונישקתי אותו לפני שמשכתי את עצמו קצת אחורה בחזרה, רק כדי 'לבדוק את המים'. הפנים שלה הסמיקו וחייכתי אל ההשפעה הטבעית שהייתה לה אלי. "לכבוד מה זה היה?" היא שאלה.

משכפתי בכתפיים, והחיוך שלי גדל יותר כשהבנתי שהיא הייתה המבולבלת עכשיו והיא לא הצליחה להפסיק לבהות לתוך העיניים שלי. סוף סוף היא מרגישה משהו גם! חשבתי לעצמי עם הרגשה טובה. אם להיות כנה, לא רציתי שהיא תפסיק לבהות לי בעיניים. חייכתי אליה והיא חייכה בעדינות אלי כששנינו המשכנו להתנדנד לפי הקצב האיטי של המוזיקה שהתנגן ברגע. אני רק מקווה שהיא הרגישה את אותו הדבר שאני הרגשתי אבל לא ידעתי מה להגיד או מה לעשות עכשיו.

מתי כל זה קרה? לא שמתי לב בכלל מתי רציתי מלהכנס למכנסיים שלה, אל לנסות לגרום לה לחבב אותי כל כך. ניסיתי להיזכר בזמן ספציפי בו זה היה יכול לקרות אבל לא הצלחתי. טוב נו, חשבתי כשנכנעתי אל הרעיון של להידלק על בחורה שוב, אחרי כל כך הרבה זמן שרק שכבתי איתן.

***נקודת המבט של לואי***

"אה הא!" התפרצתי כשהארי נשען קדימה ונישק את צ'לסיה על האף. "אמרתי לך שיש משהו בינהם! ועכשיו הם לא מפסיקים לבהות בעיניים של אחד השנייה!" אמרתי לאלנור כשרקדנו אל צלילי המוזיקה, מספיק רחוק כדי שהארי לא ירגיש שבוהים בו, אבל מספיק קרוב כדי שאוכל לתצפת עליו ועל צ'לסיה.

"-ואתה- לא מפסיק לבהות -בהם-! לו, אולי תפסיק להיות כזה מלחיץ ותרקוד איתי במקום לרגל על החבר הכי טוב התמים שלך?" היא שאלה אותי. הצצתי אליה והנדתי בראש, אני לא מלחיץ! אני רק רוצה לגלות מה החבר עם השיער המכורזל שלי לא מספר לי! אני צריך לדעת!

"את יודעת, אני חושב שהארי עכשיו לגמרי ער לזה שהוא מחבב אותה". יידעתי את האלנור. "מה שהוא לא יודע זה ש, שהוא לא יודע מה לעשות לגבי זה!"

היא הזעיפה את הפנים אלי. "הוא ילד גדול. הוא כבר יגלה מה הוא רוצה לעשות" פתחתי את הפה שלי כדי להגיב אבל היא הוסיפה, "-ב ע צ מ ו-". היא השתיקה אותי. נכנסעתי והסמכתי איתה. בסדר, חשבתי, אני אתן לו להתמודד עם זה בעצמו.

ברגע שהתכוונתי להסיפק לדבר על הארי וצ'לסיה, דניאל וליאם – שרקדו לא רחוק מאיתנו – הפסיקו לרקוד והלכו לכיוונינו.

"גם אתם דיברתם על הארי וצ'לסיה כמונו?" דניאל שאלה אותי, התרגשות כתובה לה על כל הפנים.

חייכתי בבהירות, שמח שיש עוד מישהו שפשוט סקרן כמוני ותיכנן לעשות קצת רגילות כמו שאני עכשיתי. "כן! ללא ספק יש משהו הולך בין שניהם, הם פשוט טיפשים מדי אז הם לא עושים שום דבר בנוגע לזה"

"אני יודעת, אני מתכוונת, ראית אותו מנשק אותה על האף? זה היה מקסים!" דניאל התרגשה.

"אוקיי, אני חולק איתך על זה… האדיוט הזה היה צריך לנשק אותה על השפתיים אבל שיהיה." התלוננתי ודניאל הזעיפה את הפנים אלי.

"לא! הנשיקה הראשונה שלהם צריכה להיות במקום רומנטי ופרטי! והוא התנהג כמו ג'נטלמן וזה היה לגמרי יפייפה. ראית ששניהם הסמיקו? אף פעם לא ראיתי את הארי מסמיק ככה בעבר!" דניאל צחקה ואני הנהנתי כהסכמה עם ההצהרה האחרונה שלה. הבנתי שהתנהגתי כמו זקנה רכלנית, אבל המחשבה הזאת לא הטרידה אותי בכלל.

"אני יודע! זה היה קורע ואני כל כך הולך לעצבן אותו בנוגע לנשיקת האף הזאת!" היא הזהירה אותי והצביע עם האצבע שלה אלי כהזהרה בדיוק כמו שאמא שלי הייתה מזהירה אותי. "הוא יספר לך אם הוא מחבב אותה מתי שהוא ירצה וירגיש מוכן. פלוס הם לא יכולים לדעת שרגילנו אחריהם…" היא הוסיפה בשקט ואני צחקתי כהסכמה איתה.

"אוקיי אוקיי, בדר אני לא אגיד לו שום דבר, אבל אם הוא לא יעשה משהו בקרוב אני הולך להתערב. הם לא ישאירו לי שום ברירות." אמרתי.

"אני שמה עיניים עלhיך טומלינסון!" דניאל צימצמה את העיניים שלה אלי ואני הרגמתי את הגבות אליה מנסה לא להראות תמים, אבל ידעתי שהיא יודעת שאני כבר מתחנן משהו בראש השובב שלי.

מהפינה של העין שלי יכולתי לראות את ליאם ואלנור מסתכלים עלינו עם הבעה משועשעת על הפנים שלהם. אויי שיט, אני חייב לרקוד עם אלנור! הזכרתי לעצמי והלכתי לכיוונה עם מבט מתנצל על הפנים ותפסתי אותה ביידים שלי. משכתי אותה קרוב יותר אלי ורקדתי איתה שוב. מנשק אותה בעדינות על השפתיים והיא הסמיקה. אפילו שאנחנו ביחד כבר שנה ואפילו יותר, היא עדיין מסמיקה כשאני עושה את הדבר הכי קטן, ואני מוצא את זה כמקסים. אני כזה מגנט בחורות, חשבתי לעצמי וצחקתי על כמה מטופש אני מתהג. ואם חושבים על מטופש, אני חייב למצוא את השותף לפשע שלי, זאיין, ולתחנן איתו משהו לגבי זה. הסתכלתי מסביב ומצאתי אותו רוקד עם פרי והם צחקו ממשהו. אני מניח שאני פשוט אתפוס אותו אחר כך.

***נקודת המבט של צ'לסיה***

אחרי חמש דקות, האף שלי דגדג מהמגע של השפתיים של הארי. התחלתי לדאוג כשהארי נשעם קדימה אלי, חשבתי שהוא הולך לנשק אותי, לא שזה היה מפריע לי… לא! זה כן יפריע לי! הזכרתי לעצמי. אני לא יכולה לחבב אותו, אפילו שזה לא ממש עובד לי לאחרונה. עדיין התנדנדנו קצת על הריצפה, אבל זה התחיל להיות טיפה מכביד וממש הייתי צריכה קצת אוויר צח. משכתי אחורה ממנו קצת רק כדי שאוכל להסתכל עליו. "בוא ניקח הפסקה" הצעתי והוא הנהן.

כשהגענו לצד השני של קהל האנשים של המקום הארי הסתובב אלי. "את רוצה ללכת להליכה קטנה במקום? דיי חם פה" הוא פתח את אחד הכפתורים של החולצה שלו ואני הסכמתי אז יצאנו החוצה מהדלת.

הארי ואני הלכנו בשתיקה לקצת זמן, מכינים שיחות קטנות על כל דבר שעלה לנו לראש, עד שהגענו לפארק מבודד. היה שם אגם קטן, בטח אגם אומנותי, שהיה מחוצה על ידי גשר שעשוי מעץ. כל המקום היה מואר על ידי מנורות רחוב שהוצבו ליד הכניסה. "נכון שהמקום הזה חמוד?" אמרתי לעצמי כשהרמתי את השמלה קצת והלכתי לעמוד על הגשר.

"כן, זה כן" הארי הסכים כשהוא הגיע לעמוד לצידי. "את יודעת, לאחת מהאקסיות הקודמות שלי היה מקום שדומה לזה קרוב לבית שלה."

הסתובבתי עם הפנים אליו מעוניינת. "באמת?".

הוא הנהן לפני שמשיך. "פעם אחת, סידרתי כל מיני נרות קטנים על הגשר הקטן בשבילה. ממש רציתי שהיא תבוא לראות אבל כשקראתי לה היא סירבה לבוא, בגלל שהיה יותר מדי חשוך בחוץ." העיניים שלו נצצו עם הומור קל כשהוא סיפר לי את הסיפור ולא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק עליו.

"הוו, הארי האומלל!" אמרתי מתגרה בו כשליטפתי את הכתף שלו.

"אל תצחקי עלי!" הוא אמר מנסה את ההכי טוב שלו להראות נפגע, "זאת הייתה חוויה נוראית!" אבל אפילו באור הגרוע שהיה בחוץ יכולתי לראות את הפה שלו נמשך לחיוך מעוקם שמראה את הגומות שלו אבל הצליח לגרום להן לא להעלם, בגלל שבטח הוא שם לב שלא הפסקתי להסתכל עליהן. לא יכולתי לעמוד בהן, אני ממש אוהבת גומות של בנים, והוא נראה תמים כשהן היו מלאות על צדדי הפה שלו.

חשבתי על הסיפור הקטן לשנייה. "לא ידעתי שהיית כזה רומנטי!" הוא משך בכפתיים. כל הזמן הזה ראיתי אותו כפלרטטן ופלייאר ולעולם לא חשבתי שיכול להיות עוד צד שלו או שהוא רק חוסם את זה בגלל התקשורת. הידיעה שטעיתי המהמה אותי. "התכוונת באמת לנשק אותה ליד הנירות? על הגשר הקטן?" שאלתי, רציתי לראות את הצד המתוק של הארי.

"יאפפ. אבל לא קיבלתי את הצ'אנס".

"אז אף פעם לא קיבלתי את הנשיקה הרומנטית שלך על הגשר?" שאלתי אותו עם חיוך. שמתי לב שהוא עכשיו הסתובב אלי והיה עם הפנים שלי. הסתכלתי על הפנים שלו והעיניים שלו נצצו באור הקטן שהיה שם והייתי חייבת להודות שאחרי הכל הוא נראה ממש שווה.

"לא, האמת שזה דיי עצוב, אבל מי יודע, אולי אני אקבל אותה יום אחד" הוא לחש והסתכל היישר אלי. הלב שלי דפק מהר והרגשתי פרפרים בבטן שלי.

כשהסתכלתי עליו סוף סוף היה לי את האומץ, האומץ לנשק אותו עד שלא אוכל לנשום יותר. לרגע ניסיתי לעצור ולחשוב על זה, לחשוב שזה בטח לא רעיון טוב. הוו שיהיה, שנינו רוצים את זה! חשבתי כשהבאתי את היידים שלי את העניבה שלו ומשכתי אותו למטה אלי ככה שהוא היה איתי בגובה העיניים. חייכתי אל הבעת השוק שלו ואל העיניים הפקוחות שלו ולחשתי, "טוב, אולי היום זה יום המזל שלך". לפני שמחצתי את השפתיים שלי אל שלו. הוא הגיב במיידי, מניח את היידים שלו על הלחיים שלי, מלטף את הלסת שלי עם האצבעות שלו. הוא בעדינות נשך את השפה התחתונה שלי ואני במיידי פתחתי את הפה שלי כדי לקבל בברכה את הלשון שלו. הוא הזיז את היד השמאלית שלו אל החלק התחתון של הגגב שלי ומשך אותי קרוב אל הגוף שלו. הגופות שלנו נגעו אבל השאיר את היד הימנית שלו מהלסת שלי. הזזתי את הידיים שלי אל הצוואר שלו ומשכתי אותו קרוב יותר, אפילו שאני לא חושבת שזה היה יותר אפשרי. הנשיקה הייתה דחופה אבל לוהטת ומתוקה באותו הזמן. השפתיים שלו היו כל כך רכות וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה כמה שהנשיקה מדהימה, כמה שהארי נשקן מדהים, וכמובן שלא יכולתי להתעלם מהפרפרים שהשתגעו בבטן שלי. השניקה נהייתה יותר ויותר לוהטת והנחת הנאה ברחה מהפה שלי. הרגשתי את הארי מחייך לתוך הנשיקה ולא אחרי הרבה זמן היידים שלו היו בשיער שלי ושלי היו על החזה שלו. נשכתי את השפה שלו והוא הוציא הנחת הנאה מפה שלו מה שגרם לי לחייך. הבטן שלי השתגעה ותהיתי למה פשוט לא נישקתי אותו בעבר, אני כזאת טיפשה!

בכל מקרה, יותר מדי מוקדם נזכרתי מי הוא היה – לא לפני כל כך הרבה זמן – היינו מבוססים על תקן ידידים. משכתי אחורה במבוכה על ידי התגובה של עצמי ולא פגשתי את העיניים שלו. יכולתי לשמוע את הנשימות שלו כבדות ויכולתי כמעט שלהרגיש את המבט שלו עלי. "אממ.. אני חייבת ללכת.." לחשתי בין הנשימות. למה אני כזאת מתוסבכת? חשבתי ששוב הרמתי את השמלה למעלה קצת ומיהרתי ללכת מהגשר הזה ואת הפארק. אני חייבת לדבר עם אדריאן. אני חייבת להרגיע את ההורמונים שלי ולחשוב! החלטתי כשהרמתי את הפנים שלי, אבל כל מה שיכולתי לחשוב עלי והיה הנשיקה ואת ההרגשה המדגדגת שנשארה על השפתיים שלי על ידי הארי. זאת הייתה חתיכת נשיקה מדהימה.