קצת שנאת אהבה 1D – פרק 16

***נקודת המבט של הארי***

הייתי בסטודיו מקליט עם זאיין, נייל, ליאם ולואי כל הבוקר. לא הייתי באמת קורא לזה עבודה כי אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים אבל זה באמת מתחיל קצת להיות מעייף אחרי כמה זמן, במיוחד בגלל שלא ישנתי הרבה אתמול בלילה בלי שום סיבה מוצדקת. עכשיו, סוף סוף, אנחנו עושים הפסקה. עקבתי אחרי הבנים החוצה שהביאו כדור-כדורגל. התמסרנו קצת אחד עם השני לכמה זמן, לא שיחקנו שום דבר ספציפי. "יש אירוע שהוזמנו אליו לשבוע הבא" לואי אמר בכללי כשהוא מסר את הכדור אל זאיין.

"הא נכון!" זאין אמר כשהוא מסר את הכדור אל נייל והסתכל אל לואי. "אני לא מצליח להזכר מה זה".

"זה נשף, מסיבה, אירוע… משהו בסגנון" ליאם הזכיר לו ולא יכולתי שלא לתהות למה אני שומע על זה רק עכשיו.

"נשף?!" שאלתי מופתע. למה שיזמינו אותנו למקום שבו אנחנו חייבים לרקוד? חשבתי, הם לא מבחינים שהקישורי ריקוד שלנו גרועים לגמרי? "למה לא ידעתי על זה?" שאלתי

"בגלל שאיחרת לפגישה עם ההנהלה" ליאם הזכיר לי ונתתי לו מבט מתנצל אפילו שלא חשבתי שהוא כועס. "לכל אחד מאיתנו מותר להביא בנאדם נוסף. אני לוקח את דניאל מן הסתם. אתם מביאים מישהו?"

לואי הנהן "אלנור" היה נראה שהוא כבר ידע את התשובה הרבה לפני שליאם התכוון לשאול.

"המ…" זאיין אמר ונראה חושב. "ברור לי שאני מביא את פרי, אבל אני חושב שהיא הוזמנה גם. אז אני לא יודע איך זה הולך לעבוד. אני חושב שאנחנו פשוט נלך ביחד". הוא בעט את הכדור אלי ואני הקפצתי אותו כמה פעמים לפני שמסרתי אותו בחזרה אליו.

"אני עדיין לא יודע" נייל נאנח ואני עשיתי את אותו הדבר בכלל שלא ידעתי גם. ניסיתי לחשוב על הבחורה הכי שווה שאני יכול להביא, אבל המחשבות שלי נחסמו. לא רציתי ללכת לבד בגלל שידעתי שנייל כנראה יביא מישהי, כמו שהוא תמיד עושה, ואז אני אהיה היחיד שהגיע לבד. הוו שיהיה, חשבתי. עדיין יש לנו עוד שבוע ואם אני לא אמצא מישהי, אני פשוט אשאל אחת מהידידות שלי.

השיחה המשיכה אל האלבום החדש ואל סיבוב ההופעות שמתקרב. כולנו היינו דיי נרגשים לגבי השירים שאנחנו צריכים להקליט ונייל לא יכול לחכות עד שהוא יוכל לנגן בגיטרה במופע יותר. לא אחרי הרבה זמן קראו לנו בחזרה לעבודה. כל כך עצוב, חשבתי כשהסתכלתי אל השמיים הכחולים הבהירים ולא רציתי לחזור לסטודיו. הזכרתי לעצמי שאני אסיים בעוד כמה שעות ואז אוכל לבלות את כל אחר הצהריים כדי להנות ממזג האוויר. שמח עם המחשבה שחלפה לי בראש נכנסתי בחזרה והתחלנו להקליט.

***נקודת המבט של צ'לסיה***

"אני כל כך שמחה שיכולנו להיפגש! עבר המון זמן!" אמרתי שהתראתי עם אלה וג'יין, שתיים מהחברות הטובות שלי מהתיכון. "אנחנו באמת צריכות להתעדכן!" חיבקתי את שתיהן והתחלנו ללכת למטה ברחוב אוקספורד.

"כן אנחנו חייבות!" אלה אמרה מתרגשת מדי, כמו שהיא תמיד הייתה. "לא ראיתי אותכן בנות כל הקיץ! ובקרוב כולנו נתחיל אוניברסיטה במקומות שונים" היא התבדחה ופתחה את הפה שלה קצת כדי שהצחוק יצא וסגרה אותו בחזרה לחיוך וסיפרה לנו הכל על ג'ון, אהבת חייה שהיא פגשה במקסיקו ביולי. אלה היא האמת מקסיקנית, בפעם הראשונה שהיא עברה לכאן היא דיברה רק מקסיקנית. ולראות אותי בתור חצי מקסיקנית עזרתי לה בסביבה ותרגמתי אותה הרבה. במהרה ג'יין נהייתה חברה שלנו גם ונהיינו לחבורה קטנה, שלושתינו ואדריאן. ותמיד היינו קרובים ואחרי התיכון הופרדנו בזמן שכל אחת החליטה על אונבירסטאות שונות באנגליה.

"הקיץ שלי היה דיי משעמם" ג'יין עדכנה אותנו, כשאלה סיימה לספר לנו על כמה היא רוצה לראות שוב את הבן שהיא פגשה עוד פעם. נכנסנו לתוך חנות בגדים אחת וג'יין פתנה אלי עם חיוך ערמומי. "אני מתערבת איתך שאת לא יכולה להגיד את אותו הדבר! נכון צ'לסיה?"

חיברתי את הגבות שלי בצורת שאלה לא מבינה על מה היא מדברת "למה את מתכוונת?" שאלתי אותה.

"אויי נו קדימה!" היא אמרה, החיוך לא עזב לה את הפנים. "ראינו תמונות שלך ושל הארי סטיילס בפארק עם האח הקטן של אדיראן!"

הרגשתי את הלחיים שלי נשרפות כשניזכרתי בנשיקה שהארי השאיר לי על הלחי ואת הליטוף שלו גרם לי להרגיש על המותניים כשהוא קירב אותי אליו.
יש תמונות שלי ושל הארי ביחד? למה לא ידעתי על זה? אולי זה למה כמה אנשים נתנו בי מבטים מוזרים והתלחששו… ולמה אני מסמיקה כמו ילדה בת שתיים עשרה עם הידלקות? תשתלטי על עצמך! ציוויתי על עצמי. (לכל הבנות בנות ה12 שקוראות את זה, זה שום דבר אישי, סתם דימוי לא להעלב- למרות שאני חושבת שלהסמיק זה חמוד וזה דבר טוב)
"כן אני מכירה אותו. אנחנו ידידים… אני מניחה"

אלה וג'יין חלקו מבט של 'אנחנו מכירות אותך' לפני שהסתובבו אלי עם גבות מורמות. "ידידים" אלה חזרה והדגישה את המילה ונתנה לי מבט לא מאמין. התכוונתי לפתוח את הפה שלי ולהגיד לה שכן, אנחנו רק ידידים ואני לא ידעתי לאן היא חותרת עם הרעיון שאנחנו יכולים להיות יותר מזה אבל הפלאפון שלי צלצל.

אמרתי לבנות להמתין שנייה בזמן שמשכתי את הפלאפון החוצה מהכיס שלי והלכתי קצת רחוק מהן כדי שאוכל לענות בזמן שהן מסתכלות על כמה חולצות שהיו בחנות. "הלו?"

"היי!" הארי ענה לי מהצד השני של השיחה. אם כבר מדברים עם השטן, חשבתי לעצמי אבל לא הייתי מעוצבנת מלשמוע ממנו. "מה קורה?" הוא שאל.

"שום דבר מעניין, רק קצת קניות עם כמה חברות ילדות שלי. מה איתך?" שאלתי ותהיתי אם הוא מתקשר לגבי משהו ספציפי.

"הקלטתי עם הבנים וחשבתי לעצמי…. יש יריד מחוץ לעיר וחשבתי שאנחנו יכולים ללכת ביחד אם את פנויה. אם לראות את זה שבפעם הקודמת שראיתי אותך, האשמת אותי על זה שאני ידיד רע" הארי הסביר.

הסתכלתי בחזרה אל ג'יין ואלה. "טוב אני עם חברות עכשיו, מתי חשבת ללכת?"

"תהיי פנויה בשש?" הוא שאל.

"יאפפ!" עניתי מעיפה מבט מהיר אל השעון שלי. ללכת ליריד נשמע כיף! חשבתי וחייכתי לעצמי.

"אז אני אסוף אותך! תהיי מוכנה בשש ועשרה, למרות שאם לא, לא יהיה לי אכפת להיכנס לך שוב באמצע המקלחת, אולי הפעם נוכל לחסוך מים ונתקלח ביחד" יכולתי לשמוע את החיוך השובב שלו ולא יכולתי לעצור את עצמי מלהסמיק ולחייך לריצפה.

"מצחיק מאוד, ולא זה לא הולך לקרות" ניסיתי לעצור את הצחקוק שמת לצאת ממני אבל לא הצלחתי.

הוא צחקק גם, "אוקי אוקי אני סתם צוחק, את לא כייפית, נתראה בשש" הוא אמר ואז ניתק. לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים שלי והסמקתי כמו עגבניה, הסתכלתי על הריצפה במהירות שראיתי שג'יין ואלה מתקרבות אלי. "מי זה היה?" אלה שאלה סקרנית.

"אדיראן" שיקרתי כדי להתחמק מלהעלות את עניין הארי שוב, אפילו שלא הייתי צריכה בגלל שלא הולך ביננו שום דבר. כן, הוא לא נראה רע אבל שום דבר לא יקרה ביננו.

"את שקרנית כזאת גרועה צ'לס, תמיד היית" אלה חייכה לפני שקרצה אלי, החלטתי לגלגל עיניים ולהתעלם.

המשך מסע הקניות הקטן שלנו הלך דיי מהר והייתי בבית במהירות והתארגנתי. זה היה דיי עצוב להגיד שלום לחברות שלי מאחר שאני לא יודעת מה אני אראה אותן בפעם הבאה אבל לכל אחת מאיתנו יש את החיים שלה, ואני יודעת שלי יש את שלי. פלוס אני ידעתי שאנחנו ניפגש מתישהו שוב, והן יבואו לבקר את המשפחות שלהן שחיות בלונדון, אז זה לא כזה נורא.

אדיראן עמד בצד השני של הווילון במקלחת שלי כשלקחתי מקלחת מהירה והוא שאל אותי על הארי.

"תבטיחי לי שספרי לי כל פרט לגבי הדייט הזה כשתחזרי!" הוא אמר ואני גילגלתי את העיניים שלי אפילו שהוא לא יכל לראות.

"זה לא דייט!" הזכרתי לו כשהסרתי את המרכך מהשיער שלי. "אנחנו ידידים עכשיו, אמרתי לך" סגרתי את המים והוצאתי יד מחוץ לווילון המקלחת, גוררת מגבת ומלפפת אותה מסביב לגוף שלי, יצאתי החוצה מהמקלחת לתוך החדר שלי, עוקבת אחרי אדריאן.

"ידידים" הוא אמר חוזר על המילה באותה דרך שאלה עשתה מוקדם יותר, נשמע לא מאמין. אפילו שהוא הלך מאחורי, יכולתי לדעת שהוא מגלגל את העיניים שלו כשאמר את זה. לא טרחתי להתלונן או להגיב בגלל שידעתי טוב מאוד מה הוא חשב, ואדריאן יכול להיות מאוד עקשן. אפילו יותר ממני. הסברתי לו המון פעמים שאני והארי לא מחבבים אחד את השנייה בדרך הזאת אבל הוא לא נראה בכלל כאילו הוא מקשיב לי. בטח יותר מדי עסוק בלתכנן את החתונה שלנו, חשבתי והתנהרתי. מעולה, חשבתי. עכשיו אני מדמיינת את זה בראש שלי, וזה לגמרי מוזר…

משכתי חולצה וזוג שורט ג'ינס, ידעתי שמזג האוויר לא יהיה קר בגלל שמזג האוויר היה נחמד לאחרונה. "את נראת פשוטה" אדריאן הצהיר. "תחליפי".

"לא" עניתי. "אני אוהב להראות פשוטה" הלכתי לכיוון המראה והברשתי עם מעט מסקרה את הריסים שלי.

כמובן שאדיראן לא היה יכול להתנגד מלהתלונן על זה גם. "את לא הולכת לשים עוד קצת איפור עלייך?" הוא שאל כשאני הלכתי מהמראה. בפשיטות הנדי את הראש והלכתי הרחק מהחדר.

הלכתי אל הסלון איפה שג'יי היה ושיחק עם צעצוע המכונית שלו על הריצפה ואני לקחתי את הג'קט ששאלתי מהארי. אני חייבת להביא לו אותו בחזרה ואני סוף סוף מקבלת את הצ'אנס. פעמון הדלת צלצל ואני נישקתי את ג'יי על הראש לפני שהלכתי לכיוון הדלת. לצערי אדריאן הגיע לשם לפניי.

"שלום לך חתיך אחד!"

***נקודת המבט של הארי***

"שלום לך חתיך אחד!" הידיד של צ'לסיה, אדריאן, בירך אותי והרגשתי קצת אי נוחות.

"היי!" עניתי והסתכלתי מאחוריו אל צ'לסיה. "מוכנה?" שאלתי אותה והיא הנהנה. כשהיא צעדה מאחורי אדיראן הבחנתי בתלבושת שלה וקימטתי את המצח.

"מה?" היא שאלה כשהיא הבחינה בפנים שלי.

"תלבשי משהו מעלייך, יהיה לך קר!" ראיתי אותה שוקלת את ההוראה שלי לפני שהסתובבה בחזרה כדי לחזור לתוך הדירה שלה ולקחה איזה ג'קט. בזמן שחיכתי לה חשבתי שיכולתי לשמוע את אדריאן מלמל 'הוא כזה אכפתי!' ונרעד קצת. אוקי….. חשבתי.
הסתכלתי מהכניסה אל מסביב החדר ושמעתי קול צועק לי. "הארי!" קול קטן וחמוד נשמע מהסלון, נכנסתי לדירה וראיתי את ג'יי הקטן רץ לכיווני. נתתי לו חיבוק ולא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך ולצחוק אל הקטן. "היי ילדון, נהנה בלונדון?" שאלתי אותו כשהתכופפתי אליו וכול הגוף שלי נשען על האצבעות שעליהן עמדתי כשהברכיים שלי שפופות והחזקתי במותניים של ג'יי הקטן.

"אתה מחבב את צ'לסיה?" הקול החמוד שלו שאל והלב שלי דילג על פעימה כשהוא שאל את זה. הוצאתי צחקוק של אי נעימות בין הנשימות שלי, אבל לא עניתי כלום. לא רק בגלל שאיבדתי את המילים באותו רגע, אלא גם בגלל שלא ידעתי מה לענות.

צ'לסיה חזרה בחזרה עם סוואצ'רט מעל החולצה שלה ואני התרוממתי מתנוחת ההתכופפות שלי, משאיר את ג'יי לשחק עם הצעצועים שלו שוב. "קדימה בוא נלך!" היא אמרה מחויכת כשהיא מסרה לי משהו.

"הא תודה!"אמרתי כשזהיתי את הג'קט שלי. "לגמרי שכחתי לגבי זה". הודתי. היא נראתה שמחה ואני כמעט הרגשתי כאילו שאני ראוי לתפיחה על הגב על זה שהצלחתי לחשוב על זה ולגרום לפנים שלה להיות כל כך מחויכות. עבודה טובה האז! חשבתי.

*

חניתי את המכונית שלי קרוב אל היריד ויכולתי כבר לשמוע את המוזיקה ולראות את האורות שבאים משם. חייכתי אל צ'לסיה כשיצאתי מהמכונית וחייכתי אל הנצנוץ שהיה לה בעיניים. מיהרנו ביחד על המדרכה אבל בדיוק שהגענו אל היריד היא נעצרה. "ידעת על התמונות שלנו?"

ניהרתי את הראש. "איזה תמונות?"

"שתי חברות שלי אמרו שהן ראו תמונות שלנו בפארק… זאת בעיה בשבילך?" היא שאלה ודאגה להוסיף "בגלל שאנשים עלולים לקחת תמונות שלנו כאן ואני לא רוצה שמישהו יחשוב שאנחנו יוצאים… בלי להעליב"

כמה ישירה, חשבתי לעצמי. "אני חושבת שהרגע פגעת ברגשות שלי." אמרתי לה תופס את החזה שלי ומעמיד פנים מדוכא וכועס. "אבל חוץ מזה זאת לא בעיה, אל תדאגי לגבי זה." וכשהרגעתי אותה קיוויתי שהמנהל שלנו יסכים איתי.

הלכנו לתוך היריד ועברנו את קהל האנשים. הסתכלתי מסביב על המשחקים והשעשועונים והבחנתי ברכבת הרים גבוהה שנראתה מאוד מפחידה. היו לה כמה לופים ואפילו שהיינו רחוקים ממנה, יכולתי לשמוע את הצרחות של האנשים על המפלצת העשויה מברזל הזאת. אני לא עולה על הדבר הזה, חשבתי כשהלכתי לצד צ'לסיה. "הווו! זה נראה כייפי! בוא נלך לשם!" היא אמרה מצביעה על רכבת ההרים. נהדר.

"בואי לא!" עניתי מהר כאילו זה ברור מאליו שלא נעלה וחיפשתי עם העיניים משהו יותר טוב לעשות. אבל היא הפסיקה ללכת פתאום.

"אתה פוחד מרכבות הרים?" היא שאלה והרימה את הגבות, ויכולתי לראות מהמבט על הפנים שלה שהיא הולכת להתגרות בי למוות.

הנה בא עוד מכה אל האגו שלי. "כן…. קצת" היא נשכה את השפתיים שלה כדי לעצור לעצמה את הצחקוקים. "היי! אל תצחקי עלי! הן גדולות ומפחידות שצריך לאסור אותם בגלל שהן פאקינג מפחידות." הוספתי בכל הרצינות.

"מצטערת…" היא אמרה בין צחקוקים אבל יכולתי לראות שהיא לא התכוונה לזה.

במהרה הצחקוקים שלה הפכו לצחוק לא יאומן והיא פשוט עמדה שם צוחקת. עלי. היא הסתכלה על הפנים שלי ונראתה דיי מתנצלת בין הצחוק שלה ואפילו שהיה דיי קשה להבין מה שהיא אומרת, אני הבנתי. "אני מצטערת זה פשוט כל כך מצחיק שאתה משחק כל כך גברי ומר 'מגנט הבחורות' ואתה מפחד מרכבות הרים. אף פעם לא ראיתי גבר שפוחד מהן בעבר, אבל זה דיי חמוד" היא אמר, עדיין צוחקת. ועדיין עלי.

"הא אז את חושבת שאני חמוד?" חייכתי מראה את הגומות שלי. ראיתי אותה מסתכלת עליהן במהירות לפני שהצחוק שלה מת לאט.

"אל תשנה את הנושא הארי." היא אמרה אבל יכולתי לראות שהיא הייתה מובכת בגלל שהיא הסמיקה. זה היה כל כך כייפי לראות אותה מסמיקה, חשבתי, אבל היא הפריעה למחשבות שלי ואמרה משהו שמחק לי את החיוך מהפנים ומשתנה להסמקה קלה מהמבוכה. "לפחות אני לא מפחדת מרכבות הרים, מר-מכנסיים נשיים." צ'לסיה הרימה את הגבות אלי ואמרה עם צחוק קל שוב.

תהיתי למה רוב הזמן שאנחנו צוחקים זה מכוון אלי והחלטתי להפסיק את זה. אחרי הכל אני עדיין נמשך אליה פיזית והרגשות האלה לא יכולים להיות הדדיים אם היא לא חושבת שיש לי ביצים. "אוקי בואי נלך" אמרתי ותפסתי ביד שלה וגררתי אותה. אני לעולם לא עושה משהו כזה לבחורה יותר לעולם, לא משנה כמה מדהימה או שווה שהיא! צ'לסיה צריכה עכשיו להרגיש ממש פאקינג מיוחדת!

***נקודת המבט של צ'לסיה***

הארי תפס ביד שלי והתחיל להוביל אותי אל רכבת ההרים, גורר אותי איתו. התנגדתי קצת אבל לא משכתי את הזרוע שלי בחזרה, החלטתי זה לא ממש אכפת לי מאחר שלא החזקתי ידיים עם גבר כבר דיי הרבה זמן.

כשהגענו אל התור, ראינו שהוא היה דיי קצר, והארי לא עזב לי את היד. במקום זה הוא התחיל לשחק עם האצבעות שלי על ידי שילוב שלהם עם האצבעות של עצמו ומשפשף את האגודל שלו על כף היד שלי. חייכתי אל הסיטואציה הנעימה וסובבתי את הראש כדי להסתכל עליו אבל הראש שלו היה מורם והעיניים שלו דבקו ברכבת ההרים. הבחנתי שהפנים שלו היו חיוורות ובמהרה הבחנתי שהוא מתחיל לשחק עם היד שלי בקצת לחץ. "אנחנו יכולים לעשות משהו אחר." אמרתי לו. אני בכינות מוצאת את זה כהערצה לשזה שהוא מפחד מרכבות הרים.

הוא סובב את הפנים שלו אלי עם חיוך קל, "לא לא, זה בסדר. בכל מקרה אני סקרן לשמוע כמה את תצרחי" הוא אמר לפני שהנמיך את הקול שלו, סובב את כל הגוף שלו אלי וביד הפנויה שהייתה לו הוא תפס לי במותניים בעדינות וקירב אותי אליו לאט, מתקרב עם הראש שלו אל האוזן שלי, "אפילו שאני בטוח שיש עוד דרך שאני יכול לגרום לך לצרוח…"

"הארי!" הפסקתי אותו והכתי אותו בזרוע. החיוך הקטן החצוף שלו נהפך לחיוך שלם כשהוא הסתכל הרחק ממני, בטח מרוצה מהתגובה שלי. הוא נראה שנרגע קצת אחרי זה, בזמן שאני נלחצתי קצת. זה למה הארי ואני לא יכולנו להסתדר מההתחלה, חשבתי, התגובות הלא הולמות שלו ודרכי הפלייאר שלו.

כשהתיישבנו על מושבי רכבת ההרים הוא לא נראה מפוחד מדי, אבל חשבתי שהוא כנראה מחביא את זה. גברים הם כל כך מטומטמים כשזה נוגע לכמה גדול הכבוד שלהם. בכינות לא היה לי אכפת לעשות משהו אחר. אני מתכוונת, כן אני דיי אצחק עליו עוד קצת… אוקיי אולי הרבה אבל בסופו של דבר אני אתגבר על זה ואעבור למשהו אחר שאפשר לעשות צחוק ממנו. נרגעתי שוב במושב שלי מחכה שהרכבת תתחיל לזוז וכשהיא התחילה לא יכולתי לעצור את עצמי מליפלוט צווחה קטנה, כשזה הגיע למהירות גבוהה מאוד במיידי. בכל מקרה הצווחה שלי לא הייתה יותר נוראית מהצרחה של הארי שהתלוו בהרבה, הרבה, הרבה קללות ומילות השבעה, שדרך אגב גם מילות ההשבעה האלו כללו קללות. במקום לצרוח בזמן הרכיבה, צחקתי על הארי. הוא היה מאוד יצירתי עם המילים שלו.

כשהרכיבה שלנו נגמרו אני עדיין צחקתי עליו אבל הוא נראה כאילו הוא היה ביותר מדי שוק מכדי שיהיה לו אכפת. "אתה מאוד יצירתי כשזה נוגע לקללות!" אמרתי לו והוא סוף סוף הסתכל עלי.

"אני לעולם לא עושה את זה שוב!" הוא אמר והעביר את היד שלו בשיער שלו.

"הוו זה היה מפחיד מדי בשבילך?" התגרתי. אבל הוא לא ענה לי בחזרה.

"כדאי לך להרגיש מיוחדת. אפילו הבנים אף פעם לא הצליחו לגרום לי להעלות על רכבת הרים!"

"הוו תודה על שבירכת אותי עם מעמד כזה מיוחד: הבנאדם היחיד שאי פעם לקח את הארי סטיילס על רכבת הרים!" אמרתי בדרמתיות, כששוב התחלתי לצחוק עליו.

"עכשיו שגרמת לי חוויה כזאת נוראית" הוא התחיל להגיד והסתכל הרחק ממני. "את חייבת לי" הייתי בדרך לשפוט את זה אבל הוא השתיק אותי כשהניח את האצבע שלו על השפתיים שלי. "יש איזה אירוע משעמם שבוע הבא. נשף. את באה איתי."

"לא" עניתי כנגד האצבע שלו אפילו בלי לחשוב על זה. "נשמע יותר מדי כמו דייט".

"זה לא ואני לא שאלתי" הוא אמר לי. "אנחנו רק הולכים בתור ידידים, ואני גם לא יודע את מי עוד אני יכול לקחת אז את ברת המזל!" הארי חייך אלי – עם האצבע שלו עדיין על השפתיים שלי.

"אז אני הידידה היחידה שלך שהיא בחורה?" שאלתי אותו, סקרנית לדעת למה הוא לא שאל אחת מהידידות האחרות שלו. או יותר נכון למה הוא לא שאל איזה דוגמנית מאחר שהוא הארי סטיילס. "או למה שלא תשאל איזה דוגמנית או משהו? אתה הארי סטיילס, יש לך אותן עומדות בשורה בשבילך, לא?"

הארי צחקק אל מה שאמרתי לפני שהגיב. "לא, את לא הידידה היחידה שיש לי שהיא בחורה, ולגבי עניין הדוגמניות, לא, אין לי אותם עומדות בשורה בשבילי. פלוס ללכת עם מישהי מפורסמת רק יעלה שמועות לגבינו ואני יותר מדי עצלן כדי להתמודד עם העיניין הזה עכשיו."

קימטתי את המצח כתגובה, מבינה שהוא רק מנצל אותי כדי שהוא לא יצטרך להתמודד עם עניין השמועות ולא בגלל שהוא באמת רוצה ללכת איתי. "אה אז אתה פשוט מנצל אותי בגלל שאתה עצלן מדי?"

הארי מעך את הגבות שלו וחשב על מה שהוא אמר לפני שהבין איך שזה נשמע ופיתל את העיניין שלו כשהניד בראשו. "לא, לא, לא! אני באמת רוצה ללכת איתך! כידידה כמובן. אני חושב שזה יהיה כיף ומאחר שאנחנו עדיין מתחילים להכיר אחד את השנייה, אני חושב שאנחנו יכולים להכיר אחד את השנייה קצת יותר טוב. וחוץ מזה גם הבנים רוצים לראות אותך שוב. הם מחבבים אותך" הארי הסביר את עצמו ונתן לי חיוך מהוסס כדי לראות אם זה היה טוב מספיק. למזלו של הילד הזה, הוא ניצל הפעם.

צחקקתי קצת, "אוקיי אני מאמינה לך, אבל אני עדיין לא באה איתך" אמרתי לו, בגלל שאני לעולם לא אשמע את הסוף של זה מאדריאן.

"קדימה צ'לס! בבקשה אני אעשה כל דבר!" הוא התחנן ואני הרמתי גבה, שוקלת את ההצעה שלו.

"כל דבר אהא?" חייכתי חיוך קטן אל הארי והוא נראה דיי מופחד אל מה שהולך בראש שלי. הסתכלתי מסביב ליריד וחיפשתי משהו בשביל הארי לעשות. ראיתי בחורה יושבת על ספסל מתבוננת לעצמה בציפורניים ומהמראה של הבגדים שלה היא נראה סוג של…. טוב… היא נראתה כמו זונה. אני בדרך כלל לא שופטת אנשים לפני המראה שלהם אבל זה פשוט נראה מצחיק אז למה לא, חשבתי. חוץ מזה זה לא שזה דבר כזה רע, היא כנראה פשוט כמו הארי רק בנקבה. שוכבת עם הרבה גברים, בוגדת בהרבה מהם, וממשיכה הלאה כאילו כלום לא קרה.

הסתכלתי בחזרה להארי שעדיין בהה בי עם מבט מתחרט על הפנים שלו ונתתי לו חיוך תחמני ושובב. "לך אל הנערה הזאת" התחלתי להגיד בזמן שהצבעתי עליה, "ותתחיל לקשקש ולהתלונן על איך שאתם שניכם שכבם ביחד והיא לעולם לא התקשרה בחזרה בזמן שאתה חשבת שהיה בינכם משהו מיוחד, ובלה, בלה, בלה." רציתי שהוא ירגיש איך הבחורות שהוא מנצל מרגישות.

העיניים של הארי הסתכלו עלי בשוק. "מה? את ברצינות רוצה שאני אעשה את זה?" אני פשוט הנהנתי אליו והוא חייך בחזרה אלי. "וואו, לעולם לא חשבתי שתוכלי להעלות על רעיון לאתגר חובה כזה… יש עדיין כל כך הרבה שאני לא יודע עלייך" הארי הצהיר.

רציתי שהוא יעשה את האתגר חובה הזה כל כך אז פשוט הנהנתי וננתי לו חיוך מעודד. "כן ואם תעשה את החובה הזאת, אני אבוא איתך ולנשף וכולנו נהייה מאושרים. עכשיו לך לעשות את זה!" דחפתי את הארי לכיוון הנערה. הוא הסתובב וגלגל את העיניים שלו אלי אז הוצאתי לשון החוצה אליו ואז נתתי לו אגודלים מורמים.

הארי התחיל ללכת לכיוון הנערה ורק כשהוא היה כמה צעדים ממנה, הוא הסס והסתכל לאחר אלי עם מבט מתחנן שאני אשחרר אותו מהחובה הזאת, אבל סימנתי עם הפה 'לך' אליו במקום. הוא שוב הסתובב בחזרה אל הנערה, לקח נשימה עמוקה והלך אליה. היא הסתכלה למעלה אליו והוא התחיל לקשקש כמו איש משוגע. "אני לא מאמין שלא התקשרת בחזרה! איך יכולת לעשות לי את זה? הלילה שבילינו יחד… חשבתי שיש לנו משהו מיוחד אבל אני מניח שלא היה לנו. כל הבנים הזהירו אותי לגבייך אבל אני אמרתי להם 'לא! היא שונה!' אבל כנראה שטעיתי. אנחנו נועדנו להיות!" הארי צרח את המשפט האחרון ועמיד פנים שהוא היה משוגע. הסתכלתי למטה אל הנערה שעל הפנים שלה הייתה הבעת חרדה והלם. זה היה כל כך מצחיק, הייתי חייבת לעצור את עצמי מליפול על הריצפה ולצחוק כל כך חזק. הארי הסתובב בחזרה אלי וקרץ לי. וואו אלוהים, הוא לעולם לא ישתנה, חשבתי לעצמי אבל חייכתי אליו בכל מקרה. כשהוא הגיע אלי אחרי שעזב את הבחורה המוטרדת הזאת, הרמתי את הגבות אליו ומחאתי לו כפיים.

"טוב זאת הייתה חתיכת הופעה!" אמרתי לו בזמן שעדיין צחקתי אל הסצנה שהוא הרגע עשה.

"שמח שאהבת את זה!" הארי הסתכל בכינות שמח עם עצמו כדי להגיד את שאר ההסכם שהיה ביננו. "עכשיו, בבקשה בבקשה תבואי איתי לנשף?"

החלטתי לשחק איתו רק עוד קצת אז שמתי את המבט החושב שלי על הפנים ורק עמדתי שם משחקת כאילו שקלתי את זה. אחרי עוד דקה של הארי אומר בבקשה כשהתגרתי בו. סוף סוף נכנעתי, הוצאתי הנחה כבדה וקיבלתי את ההצעה. "אוקיי, אני מניחה שאני אלך איתך…"

"כן סוף סוף!" הארי חיבק אותי, שדרך אגב דיי הפתיע אותי, וסובב אותי כמה פעמים לפני שעזב אותי. אוקיי, חשבתי, קצת קרוב מדי לנוחות כאן!

"למה, בשם אלוהים, אתה מנסה כל כך חזק לגרום לי לבוא לנשף הזה איתך?" שאלת אותו, ניסיתי להיות הכי רצינית שאפשר.

הארי התחיל ללכת שוב לפני שענה לי אז התחלתי ללכת יחד איתו. "טוב… אהה… אני פשוט– היי תראי זה נראה כמו מתקן כייפי!" הוא במהירות שינה את הנושא ורץ לכיוון המתקן. גילגלתי את העיניים אל כמה ילדותי הוא היה והתחלתי לרוץ אחריו.

עשינו עוד כמה מתקנים לפני שעצרנו לגלידה והחלטנו ללכת הביתה אחרי זה בגלל שהתחיל להיות מאוחר ושנינו היינו מוטשים. הזמנתי גלידת עוגיות והארי הלך על ווניל עתיק. התיישבנו על ספסל קטן ואכלנו בשתיקה לאיזה דקה או שתיים לפני שהחלטתי להתחיל שיחה לפני שזה יהיה מביך.

"אז איך הולך עם העבודה לאלבום החדש שיצא?" שאלתי, משחקת את עצמי מתעניינת אפילו שלא באמת ידעתי כלום על השירים שלהם.

העיניים של הארי הורמו אלי והוא חייך לפני שענה לי. "זה הולך טוב! אני אוהב את השירים ואני מתרגש לדעת את התגובות של המעריצים" הוא חייך אלי ויכולתי בפשטות לראות שהעבודה שלו עושה אותו שמח. לפחות זה עושה את אחד מאיתנו אז, חשבתי.

"זה נחמד" חייכתי לפני שהמשכתי. "עניין הנשף הזה זה לכבוד האלבום שלכם?" שאלתי אותו.

"אהה לא, אין לי מושג של מי המסיבה הזאת. אנחנו פשוט נלך ונגלה שם אני מניח" הוא שיחק כאילו זה לא עניין כזה גדול ללכת לאיזה בית של מפורסם מה שהזכיר לי… איך לי שום דבר ללבוש לשם.

"אממ הארי, יכול להיות שיש בעיה קטנה… אין לי שום דבר ללבוש לנשף" אמרתי לו בכינות והסתכלתי עליו. הוא חייך אלי בפשיטות והיה לו מבט מהנה בעיניים.

"טוב אז אני מניח שאנחנו פשוט נצטרך ללכת לעשות שופינג ביחד הא?" הוא חייך אלי, מקווה שזה ישכנע אותי אבל לא, אני לא הולכת לעשות שופינג איתו. זה יהיה מביך וזה פשוט ייגמר בככה שהיום יהיה מלא בבדיחות חולניות חצופות שלו.

"לא, אני לא הולכת איתך! אני אלך עם אדריאן, הוא בוחר את רוב הבגדים שלי בכל מקרה" אמרתי ולקחתי ביס מהגלידה שלי לפני שהיא תימס בין היידים שלי.

"אז הוא היה אותו אחד שבחר את השמלה הקטנטנה הזאת שלבשת כשבאת איתנו למועדון באותו ערב?" הארי שאלה מרים את הגבות אלי. הסמקתי כשנזכרתי איך הוא בחן אותי באותו לילה וכמה השמלה שלי באמת הייתה קצרצרה.

"כן והיא לא הייתה כזאת קטנה!" ניסיתי לשכנע את עצמי אבל אפילו אני לא יכולתי להכחיש את זה. היא הייתה קטנה וחושפת.

הארי חייך אלי וליקק את הגלידה שלא. "הוו תסמכי עלי, היא הייתה קטנה. אבל זה לא הפריע לי, נראת איתה ממש שווה!"

"הארי, פשוט תפסיק לדבר" אמרתי לו כשהלחיים שלי נהפכו אדומות. הערה לעצמי: להרוג את אדריאן כשאחזור הביתה.

למזלי, הארי שינה את הנושא אבל לא לפני שקרץ אלי ואמר לי שהוא 'פשוט מספר את האמת'. "בכל מקרה, אדריאן יכול לבוא איתנו, אני בטוח שהוא יבחר משהו שאני אוהב" הוא חייך וקרץ, שוב. אלוהים אדירים, תעזור לילד הזה.

שקלתי את מסע הקניות הזה עם אדריאן והארי, ורעדתי פשוט חושבת על זה. זה לא יילך טוב בשבילי, אבל ידעתי שאין טעם להתווכח עם הארי אז נכנעתי. "אוקיי,נלך" מילמלתי, לא מרוצה, אבל הארי היה לגמרי שמח מזה.

"יופי! עכשיו בואי נחזור הביתה, אני מת מעייפות" הארי זרק את מה שנשאר לו מהגלידה ואני עשיתי את אותו הדבר, לא רציתי לאכול יותר.

הגענו למכונית שלי ונסענו הביתה. הנסיעה לא הייתה מביכה להפתעתי. שוחחנו קצת לגבי האלבום החדש שלו ועל החברות שלי שפגשתי הבוקר והגענו לדירה שלי. הארי ליווה אותי למעלה עד לדלת שלי ונתן לי חיבוק לפני שלחש לי באוזן, "היה לי כיף הערב, אני אתגעגע אלייך צ'לסיה" הסמקתי קצת ופשוט חייכתי אל השחצנות שלו. האמת שזה דיי שימח אותי לדעת את זה אז לא היה לי אכפת לשמוע את זה יותר.

"אני אתגעגע אלייך גם!" אמרתי בכינות ושנינו משכנו מהחיבוק כשהבנו שזה היה קצת יותר מדי ארוך לחיבוק, אפילו שאהבתי את זה. הארי ניפנף לשלום אלי ואני נכנסתי לתוך הדירה שלי בדיוק כשהותקפתי בשאלות על ידי אדריאן.

"אוואוו למה את מסמיקה צ'לס? פרטים. עכשיו." הוא ציווה עלי והושבתי אותו על הספה לפני שהתיישבי בעצמי והוא נראה כמו ילד שמח בערב חג המולד. אויי אלוהים, חשבתי, זה הולך להיות לילה ארוך.