קצת שנאת אהבה 1D – פרק 14

~~אני מפרסמת עוד פרק כי הגבתן לי הגבות מדהימות!! אוהבת אותכן ותודה על המחמאות ואם יש הערות אני אשמח לקבל אותן! נ.ב בסוף הסיפור אני אפרסם תמונה של צ'לסיה (אבל השחקנית המקורית) ושל הארי ביחד, מצאתי תמונה באינטרנט ומתברר שהיא אחת מהידידות שלו במציאות חחחח מגניב, טוב בקיצור אני לא אחפור יותר מדי, תהנו מהפרק~~

***נקודת המבט של הארי***

"אלוהים זה היה כזה מצחיק!" צחקתי כשיצאנו מבניין הקולנוע. צ'לסיה הסתובבה ונעצה בי מבט שוב, אבל זה לא הפריע לי. זה נראה דיי חמוד.

בבקשה תזכיר לי מה החלק המצחיק היה?" היא אתגרה אותי, בזמן שהיא שילבה את הזרועות ובההתה בי עם גבה מורמת, "לא הפסקת לעצבן אותי והסרט היה מפחיד! אתה כזה לא בוגר!"

לא ידעתי איך לתקן את המצב רוח שלה אז הלכתי על הקו החצוף, מקווה להוציא צחוק ממנה, "טוב… אני לא יודע לגבי הסרט בגלל שלא ממש צפיתי בו, צפיתי במשהו הרבה יותר מעניין." חייכתי ישירות אליה אבל ההבעה שלה לא השתנתה.

"ומה זה היה בדיוק הא?" היא שאלה כאילו היא בכלל לא ידעה. יכולתי לספר שהכעס שלה קצת ירד לחיוך קטן שהחליף את הנעיצות שלה בי.

"צרחת כל פעם שנגעתי בך, או התקרבתי אלייך" חייכתי אליה והיא הסמיקה קצת כשהסתכלה ללמטה אל הריצפה. "תסמכי עלי, אם היית במקומי, היית מוצאת את זה כמאוד מבדר!"

צ'לסיה הסתכלה ללמעלה, מצמצמת את העיניים שלה אלי, – שדרך אגב היא נראתה לגמרי שווה כשעשתה את זה בגלל שיש לה עיניים כל כך מדהימות -, היא הסתובבה והתחיל ללכת ממני. תהיתי לאן היא הולכת אז רצתי אחריה. "צ'לסיה לאן את חושבת שאת הולכת?"

"אני עוזבת!" היא צעקה בחזרה תוך כדי שהמשיכה ללכת.

"לא את לא יכולה! אמרתי לה. "הדייט שלנו – אני מתכוון ה… אה.. עניין הבילוי הקטן הזה שלנו עדיין לא נגמר". קיוויתי שהיא לא הבחינה בפליטת הפה הקטנה שלי לגבי זה שקראתי לזה דייט. בכוונה לא רציתי שזה יראה כאילו חשבתי שאנחנו בדייט.. אני רק החטלתי לעשות את זה כדי לגלות איך אני מרגיש לגביה, וכרגע, חשבתי, אני מחבב את הקטע שלעצבן אותה ולגרום לה לצווח אבל אני לא בטוח אם אני מחבב -אותה-.

למזלי היא התעלמה מהפליטת פה שלי, אבל חשבתי שהיא הבחינה בגלל שכשאמרתי את זה היא הרימה את הגבות קצת. "הועפנו מהקולנוע, מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו? להתלבש כמו ליצנים וללכת לקרקס?" היא שאל אותי. היא סוף סוף הייתה במצב רוח טוב וחייכה עכשיו והיא נראתה כל כך יפה. לא הארי! התעצבנתי על עצמי. תפסיק לחשוב דברים כאלה עליה.

צחקתי מהבדיחה שלה והזזתי את הראש מצד לצד, "למרות כמה שזה נשמע כיף, אני לא חושב שיש קרקס באיזור בתקופה הזאת של השנה. אבל כשיהיה, אני אתקשר אלייך ואוודא שנעשה את זה". צ'לסיה גילגלה את העיניים בדרך מצחיקה. "ולגבי מה שכדאי לנו לעשות עכשיו… יש לי רעיון.." הגבתי עם חיוך שובב וחצוף, קורץ אליה ומסתכל עליה מלמטה ללמעלה.

"הארי! מה שזה לא יהיה שאתה חושב עליו עכשיו, תפסיק לחשוב עליו בגלל שזה לא הולך לקרות!" היא נתנה לי מכה על הזרוע בחוזקה והתחילה ללכת הרחק ממני שוב.

"אוקיי אוקיי, אם את אומרת…" נהנחתי בכבידות, נראה מאוכזב אפילו שצחקתי איתה. תפסתי את הקצב שלה והצעתי שנלך לאכול משהו, כי גוועתי.

הלכנו לפאב שהיה בסביבה והזמנו את האוכל שלנו. נהיה דיי שקט ביננו בזמן שחיכינו לאוכל שלנו כשישבנו אחד ליד השנייה מאחורי הבר אז העלתי את נושא הסרט שוב. "את חייבת להודות, כשהעיפו אותנו מהאולם זה היה דיי מצחיק!" התחלתי לצחוק על המחשבה על זה שוב.

"לא זה לא".

"כן, זה כן, ואת יודעת את זה!" חייכתי אליה מראה את הגומות שלי וראיתי את החיוך הקטן שלה לפני שהיא חייכה קצת לעצמה. גומות תמיד עובדות! חשבתי מחויך.

"בסדר, זה היה דיי מצחיק, אבל מה שעשית לי בזמן הסרט היה לגמרי לא! הסרט היה גם ככה מפחיד מההתחלה בכדי שגם אתה תלחיץ אותי יותר! והבטחת שלא תעשה שום דבר מצחיק!" צ'לסיה הסתכלה לתוך העיניים שלי ולא העיפה את המבט ממני.

שיחקתי את עצמי כאילו אני לא יודע על מה היא מדברת ונתתי לה מבט מבולבל על הפנים שלי. "על מה את מדברת? אני לא זוכר שום דבר על החלק הזה!" היא הזיזה את הראש מצד לצד כהתיאשות אל המשחק הילדותי שלי. "הו חכי! את מתכוונת כשעשיתי את זה?" העמדתי פנים כאילו אני נזכר פתאום והתחלתי לעשות את זה שוב. הנחתי את היד שלי על הירך שלה ולאט הזזתי אותה לכיוון מעלה בזמן שהשענתי את הפנים שלי קרוב יותר לשלה. היה לי חיוכון חצוף על הפנים, אבל הוא נהפך לחיוך צלא וחמוד כשראיתי את ההסמקה המוטרדת שלה.

"ה-הארי…" יכולתי לדעת שהיא מתחילה להלחץ בדרך בה היא מימלמה וזה גרם לי שמחה לדעת שאני יכול לעשות לה את זה. "מה אתה עושה? תפסיק". הייתי ממש קרוב לפנים של צ'לסיה עכשיו והאפים שלנו נגעו. רציתי להישען ולנשק אותה אבל הכיף של להתגרות בה היה בדיוק באותו מידה כמו פיתוי לעצמי, וגם חשבתי שאני אכנע ואתגרה בה בפעם אחרת, אם שיעול של מישהו מעלינו לא היה שובר את התנוחה הקטנה שלנו. שנינו הזזנו את הראשים אחד מהשניה במהירות והסתכלנו על הבנאדם האחראי על השיעול הזה. זה היה המלצר עם האכול שלנו. תודה לאל שהוא בא כי אם לא אני יודע שהייתי מנשק אותה. אני חייב להבין מה אני מרגיש כלפייה, חשבתי.

"אמ.. מצטער להפריע, אבל האוכל שלכם מוכן". המלצר נראה מובך אבל הניח את האוכל שלנו על השולחן בלי מילה נוספת. כמעט הייתי בטוח שיכולתי לראות אותו עושה עיניים לצ'לסיה, אחרי הכל הוא נראה דיי טוב. האם צ'לסיה הרגע חייכה אליו?!. היתה לי הרגשה מעצבנת בבטן. די הארי! התעצבנתי על עצמי. א'- הוא לא עשה לה עיניים ואתה סתם מקנא! ב'- היא חייכה אליו כנימוס. ניסיתי להפסיק לחשוב על זה והחלטתי להתמקד ברעב שלי כשהוא הלך מהשולחן שלנו.

"אהא סוף סוף! אני גווע!" אמרתי כדי לשבור את השתיקה המביכה שהייתה ביננו.

"הארי, אתה רוצה אולי להוריד את היד שלך מהרגל שלי מתישהו בקרוב?" צ'לסיה שאלה אותי. זה היה התור שלי להסמיק הפעם כשהבנתי שהיד שלי עדיין נמצאת על הירך שלה. במהרה הזזתי אותה וחזרנו לאכול שלנו. סיימתי את האוכל שלי בפחות מ10 דקות בגלל שלא אכלתי מהבוקר, ולצ'לסיה לקח פחות או יותר את אותו כמות הזמן לאכול את שלה.

"סיימת?" שאלתי את צ'לסיה כדי להיות בטוח.

"יאפפ, הכל גמור"

"את רוצה שאסיע אותך הביתה? הא חכי… אין לי מכונית". הצעתי אבל אז נזכרתי שהגענו ברגל. "אני יכול ללוות אותך הביתה אם תרצי" הצעתי שוב.

"תודה…. אבל לא תודה. היה לי מספיק ממך ליום אחד!" צ'לסיה הגיבה בציניות.

"אני מרגיש פגוע!" שיחקתי את עצמי נעלב והנחתי יד על הלב אל משחק ההגזמה, אבל במהרה הפסקתי את המשחק. "נו קדימה, אני ממילא כבר יודע איפה את גרה, אז אני רוצה להיות בטוח שתגיעי הביתה בשלום" אמרתי לה, מקווה שהיא פשוט תיכנע ותתן לי ללוות אותה הביתה. היום הזה עם צ'לסיה היה אמור לעזור לי להבין מה אני מרגיש אליה, אבל עד עכשיו, נהייתי רק יותר מבולבל ממה שהייתי. רציתי לנשק אותה אבל אני רוצה גם להיות ידיד שלה באותה רמה, ואם אנשק אותה אני לא בטוח שהמערכת יחסים הזאת תעבוד כל כך טוב… קיוויתי שההליכה הביתה תבהיר לי את המחשבות קצת.

"אעח בסדר! אתה יכול ללוות אותי הביתה, אבל בלי עיניינים מצחיקים סטיילס!" צ'לסיה הזהירה אותי ואני רק צחקתי על זה. ידעתי שאני לא אוכל לעמוד בזה, אז פשוט העמדתי פנים שאני מסכים. "למה אתה כל כך מתעקש?" היא שאלה אבל זה היה נשמע יותר כמו הצהרה.

"אני אוהבת לבלות את הזמן איתך… ומה אני יכול להגיד, אף אחד לא יכול להגיד לא אל הגומות האלה!" חייכתי אל צ'לסיה, חושף את הגומות שלי והתנדנדתי קדימה ואחורה כמו ילד קטן כשהידיים שלי בכיסים של המכנסיים שלי.

היא חייכה בברירות אל תגובת ה-'אוהב לבלות זמן איתה' והתבדחה איתי, "והנה אני חשבתי שזה הכל סובב סביב מר התלתלים הסקסים!" היא אמרה לי וגילגלה את העיינים שלה אל המאמץ שלי ללהיות מתוק וחמוד. אבל יכולתי לדעת שהיא מתבדחת כשהעיניים שלה עזבו את הסיבוב של עצמן.

הבנתי בזמן שאנחנו הולכים הרחק מהפאב שהיא הרגע החמיאה לי על השיער. לא יכולתי לתת לנושא הזה פשוט להאבד. "חכי רגע, הרגע החמאת לי?" שאלתי, מרגים את הגבות.

"לא! אני מתכוונת שפשוט כולם אומרים שהתלתלים שלך הם הכי טובים וחשבתי פשוט שאם אתה הולך לדבר על משהו זה יהיה השיער שלך ולא הגומות שלך או מה שזה לא יהיה". אואוווו היא נראת כזאת חמודה כשהיא מלמלת מהלחץ, חשבתי. יאפפ, היא ללא ספק החמיאה לי וניסתה לכפות על זה עם משפטי שטויות. החלטתי לתת לנושא הזה לברוח מאחר שזה אומר שהיא לא שונאת אותי כל כך יותר וזה לא יכאב אם היא תשאר ככה.

ההליכה אל הבית של צ'לסיה לוקח 5 ל-10 דקות מהפאב שהיינו בו, ואנחנו הולכים בשתיקה כבר לכמה דקות. פתאום היא הפנתה את הראש שלה כדי שייפגש עם שלי עם מבט מלא מחשבה על הפנים שלה. "אתה יודע…. במועדון ההוא באותו לילה, כשנישקת את הבחורה הזאת…–" היא התחילה.

לא ידעתי לאן היא חותרת עם זה אבל חתכתי אותה בכל מקרה. "וואו תעצרי בדיוק שם! אני לא נישקתי את הבחורה הזאת, היא הייתה מעריצה והיא קפצה עלי כשהייתי בדרך לשירותים ודחפה את הלשון שלה עד הגרון שלי!"

היא נראתה מופתעת לגבי ההצהרה שלי, "הו". היא אמרה כשהמבט החושב שלה עזב לה את הפנים והוחלף בחיוך. הסתכלתי עליה, נזכר בתגובת הקינאה הקטנה שהיא עשתה באותו היום וחייכתי. היא הכחישה את הקינאה באותו בוקר אז מאחר שהיא העלתה את הנושא שוב, החלטתי שהיא בטוח הרגישה קצת קינאה. מעולה, חשבתי, אולי היא מבולבלת גם!

צ'לסיה החליפה את הנושא ובכל שאר משך ההליכה הכנו כמה שיחות קטנות לגבי המחייה הלא ברורה שלה עם אדריאן והאוניברסיטה שהיא הולכת ללמוד בו בספטמבר, עד שסוף סוף הגענו אל הדלת של הבניין שלה. עמדתי במובכות ממולה ונשענתי קדימה לחבק אותה. היא נשענה קצת קדימה אלי כשחיבקה אותי בחזרה כשליפפתי את הזרועות שלי סביבה. שיחקתי קצת איתה ומחצתי אותה ממש חזק.

"הא-הארי, אתה מוחץ אותי!" היא אמרה בין נשימות.

"זאת הנקודה" צחקתי. "ביי צ'לסיה!" לחשתי לה באוזן ושיחררתי אותה. "אל תתגעגעי אלי יותר מדי".

"ביי הארי! אני אנסה.. אבל זה יהיה -מאוד- קשה" צ'לסיה אמרה כששיחקה כאילו היא הייתה ממש עצובה לראות אותי עוזב.

צחקתי על התגובה הצינית שלה והסתובבתי כדי ללכת הרחק משם אל הדירה שלי. היום לא ממש עזר לי להבין את הרגשות שלי אל צ'לסיה. האמת, שאני יותר מבולבל מאז ומתמיד, חשבתי. לא באמת ידעתי אם אני רוצה אותה בגלל שהיא אתגר חם. אבל היא הייתה ממש חמודה ומצחיקה ונהנתי להיות בסביבתה, אבל פחדתי לתת לעצמי לחשוב שיש משהו יותר מזה, כי אני יודע איך עניינים כאלה הולכים אחרי כמה זמן. זה תמיד נגמר בזה שהאחד או השני נפגעים. הבנתי שחייכתי כשחשבתי על היום שבילינו יחד. תמחק את החיוך הזה הארי! התעצבנתי על עצמי במיידי. זה לא טוב. אני חושב שזה הכי טוב לשנינו להישאר רק חברים כרגע, חשבתי. אבל אני רוצה יותר מזה? – מלבד המובן מאליו?