קצת שנאת אהבה 1D – פרק 11

***נקודת המבט של ליאם***

צפיתי בדניאל כשהיא רקדה עם אלנור; חייכתי לעצמי כשחשבתי כמה מזל יש לי שיש לי אותה. הסתכלתי על המועדון מסביבי עם העיניים שלי ועצרתי על הארי, שדיבר עם צ'לסיה. הוא נראה שמח וקיוויתי שהיא תישאר קצת בסביבתנו, בגלל שיכולתי לראות שהיא מניחה את הארי על מצב רוח טוב – לא שנראה שהוא מבין את זה.

הוא נעמד והלך הרחק ממנה, הולך לכיוון השירותים. עקבתי אחריו עם העיניים שלי. כשהוא הגיע אל הדלת הייתי בטוח שהוא הולך להיכנס ישר לבפנים, אבל משהו עצר אותו והוא נעצר על ידי נערה שזרקה את עצמה עליו. היא הצמידה את הפנים שלה אליו והיידים שלה נמרחו על השיער שלו, בזמן שהוא פשוט עמד שום קפוא מהשוק.

אוי שיט! חשבתי לעצמי כשהסתכלתי בחזרה לצ'לסיה כדי לראות אם היא ראתה את הנשיקה והיא ראתה ועוד איך. היא הסתכלה הרחק משם במהירות והרגשתי רע בשבילה. היא לא נראתה שמחה -בכלל-. אחרי דקה היא התחילה ללכת לתוך קהל האנשים שהיו ברחבת הריקודים והחוצה מהמועדון. מסצנת הקינאה שהיא הרגע עשתה, הנחתי שחייב להיות לה איזה הידלקות קטנה על הארי, אפילו שדניאל אמרה לי שהיא מכחישה רגשות ממנו. ניהרתי את הראש וחשבתי לעצמי כמה הסברים יצתרכו לבוא בגלל הסיטואציה הזאת. ידעתי שהארי דלוק עליה גם. וגם אם הוא מכחיש את זה מאיתנו, כולנו מכירים אותו יותר מדי טוב בכדי להאמין לו. הוא תמיד נהיה ככה כזהוא מחבב מישהי, אבל בדרך כלל עד עכשיו הוא כבר היה אמור לשכוח ממנה או לעבור האלה. אבל לא הפעם. זה נראה יותר כאילו שהארי רוצה להיות יותר חבר שלה מאשר להשכיב אותה, כאילו שהוא באמת רוצה שהיא תחבב אותו כבנאדם.

הסתובבתי שוב, מניח את הריכוז שוב על הארי שהרחיק ממנו את הנערה. היא נראתה כאילו היא רצתה לקפוץ עליו שוב אבל הוא במהרה הלך משם עם הבעה מעוצבנת על הפנים של עצמו, משאיר אותה מאחור. ברצינות, חשבתי, לנערה הזאת אין שום כבוד עצמי.

***נקודת המבט של הארי***

חזרתי חזרה מהשירותים, עדיין מעוצבן והמעריצה הזאת שתקעה את הלשון שלה בגרון שלי. הרגשתי צורך חזק לנקות את הלשון שלי עם צינור ענק כדי להוציא את הטעם שלה ממני, אבל ידעתי שלא יכולתי מאחר שאני במודעון.

חזרתי חזרה לבר כדי לחפש את צ'לסיה אבל במהרה הבחנתי שהיא לא נראתה בשום מקום במועדון. חיפשתי ברחבת הריקודים עם העיניים שלי, אבל היא לא הייתה גם שם אז החלטתי לחזור חזרה למתחם הVIP. נכנסתי אל המתחם המבוטח של המועדון ומצאתי אותו ריק. היא פשוט הלכה.

למה? הנחתי שאולי היא ראתה את הנשיקה עם המעריצה אבל הנחתי שגם אם היא כן זה לא היה גורם לה לעזוב. מוזר, חשבתי כשנישאבתי לתוך הספה הרכה והחטלתי להישאר לשבת שם לכמה זמן לפני שאלך הביתה. הרגשתי קצת עצבני על זה שהיא הלכה מכאן, במיוחד מאחר שאנחנו דיי מסתדרים. אנחנו מעבירים זמן כל כך כיף ביחד, תהיתי מה גרם לה לעזוב ככה…

נתתי למחשבות שלי לתהות ואחרי כמה מחשבות על האלבום החדש ועל ההופעה שתהיה ביום שלי, מצאתי את עצמי חושב על כמה שווה צ'לסיה נראתה הערב. השמלה הקצרה והעקבים שלה הראו את הרגליים הארוכות שלה שגרמו לה להראות אפילו שווה יותר מהרגיל. ידעתי שאני לא היחידי שהבחנתי בזה והרגשתי כל כך שמח שהייתי בסביבה כשהבחור השיעור גרר אותה על הרחבת הריקודים. סוף סוף הצמדתי אותה לחזה שלי כשמשכתי אותה הרחק ממנו. אפילו שאני לא יודע מה זה אומר והרגשתי טיפש כשאני מכחיש את זה, אני באמת נהנתי שהיא הייתה בזרועותי וזה גרם ללב שלי לדלג על דפיקה אחת. אני מקווה שהיא הרגישה כמוני, חשבתי, בגלל שאין לי מושג מה אני מרגיש, וזה כל כך פאקינג מפחיד.

המחשבות שלי הופרעו כשזאיין הגיע לכיווני ונפל ליידי על הספה. הוא היה נראה לגמרי שיכור ותהיתי איפה פרי הייתה, בגלל שהוא ללא ספק צריך ללכת הביתה. "איפה קלסי?" הוא שאל.

"אתה מתכוון צ'לסיה?" תיקנתי אותו, "אני לא יודע, אני חושב שהיא עזבה"

"יופי, כי עכשיו אנחנו יכולים לדבר!" הוא אמר, מתרומם כדי שהפנים שלו יפגשו את שלי. "אתה בקטע שלה, חבר" הוא התחיל לשים את היד שלו על הפנים שלי כדי להמשיך להשאיר אותי שותק. "זה בסדר לספר לי, בגלל שאני אוההההההההההב אותך". כשהוא המשיך לדבר הוא התחיל ללטף את פניי במבוכה עם היד שלו שהייתה עלי, הוא בטח חשב שזה גורם לי להרגיש טוב יותר לגבי משהו.

"זאין…" מילמלתי לתוך כף היד שלו. "אתה צריך ללכת למיטה"

הוא הסתכל עלי כאילו הייתי איזה טיפש. "אחי, אתה חייב לדבר יותר ברור, אני לא יכול להבין מילה ממה שאתה אומר!" נאנחתי מתוסכל, ברור שהוא לא הבין בכגלל שהיד שלו הייתה לי על הפרצוף! הורדתי את זאיין ממני ונעמדתי אבל הוא משך אותי בחזרה אל הספה וליפף את הזרועות שלו סביבי. "אל תעזוווווווובב! אנחנו צריכים לדבר על זה הארי! קדימה, תדבר אל פאפא זאיןי!"

"פאפא זאיין? ברצינות?" הרמתי גבר אליו וצחקתי על הכינוי המטופש שהוא נתן לעצמו. "אין שום דבר בוודאות לדבר עליו אז בוא נלך הביתה"

"לא! אני מסרב לעזוב את הספה עד שתספר לי איך אתה באמת מרגיש! אני יודע שאתה מחבב אותה. אני רואה את הדרך בה אתה בוהה בה ואני מכיר אותך הארולד! –!!רק תספר לי את האמת ותהיה משוחרר מאחריות!!–" זאיין רטן עוד ועוד עד שכיסיתי את הפה שלו עם היד שלי ונתתי לו תשובה רצינית.

"אני לא יודע איך אני מרגיש לגביה זאיין, בכינות" נאנחתי בכבידות על כך שסיפרתי את האמת בגלל שידעתי שהוא לא יזכור שום דבר מהשיחה הזאת בבוקר. "אני באמת מבולבל לגביה עכשיו ואנחנו מבלים כל כך טוב יחד, אבל כשחזרתי מהשירותים היא נעלמה. אני לא יודע מה קרה ואני מודאג. אני לא יודע מה עשיתי לא בסדר הפעם ואני אפילו יותר מבלובל לגבי האם אני מחבב אותה… ואני אפילו לא בטוח שאני רוצה…" הוצאתי את כל הרגשות שלי אל זאיין, אבל ברגע שסיימתי הסתכלתי עליו, הוא כבר ממזמן ישן חזק על הכתף שלי.

לחצתי על הלחי שלו והערתי אותו. "אנחנו הולכים הביתה" הוראתי עליו ועזבתי את הספה ביחד איתו כשעזרתי לו ללכת.

תודה לאל שזאיין ישן! חשבתי לעצמי כשהלכתי מהמועדון איתו. היה יכול להיות סיכוי קטן שהוא יזכור את השיחה הזאת בבוקר וזה לא יהיה טוב. אני אפילו לא יכול לספר לבנים הפעם שום דבר, אני לא יכול לספר להם איך אני מרגיש, בגלל שאני בכינות לא יודע ואני לא מוצא את עצמי והם רק היו דוחפים אותי קדימה אליה לפני שאני אברר את הדברים בעצמי. אני פשוט בינתיים אמשיך להאשים את זה על תסכול מיני, חשבתי, לא שאני באמת הולך לשקר בגלל ש, תסמכו עלי, אני דיי מתוסכל.

אני מקווה שאני אוכל לראות אותה שוב בקרוב, כדי שאני אוכל לשאול אותה למה היא עזבה בכל כך פתאומיות. הנערה הזאת באמת משגעת אותי. מה יש לי ממנה?