קצת שנאת אהבה 1D – פרק 10

***נקודת המבט של הארי***

כיפתרתי את החולצה הלבנה שלי משאיר את שני הכופתרים העליונים פתוחים, ותיקנתי את הג'ינס שלי ככה שהוא יתלה מתחת למותניים שלי. בדקתי את ההשתקפות שלי במראה הגדולה, והנהנתי כאישור לעצמי. לא רציתי להראות כאילו שמתי המון מחשבה והשקעה במה שאני לובש כשאראה את צ'לסיה הערב, ועשיתי עבודה דיי טובה בזה.

התחלתי להיות דיי לחוץ לגבי לפגוש אותה, ואני מתחיל לתהות אם כדאי לנו להמשיך היתקע אחד בשנייה באקראי מאשר להיפגש במכוון. דיי הארי! להיכנס למכנסיים שלה יהיה קל כמו שזה! הזכרתי לעצמי כדי לנסות להרגיע את הלחץ שלי. במפתיע המחשבה הזאת לא הרגיעה אותי בכלל. היא הייתה כל כך נחמדה וחמודה אלי ואל הבנים בנאנדוס ביום רביעי, ומצאתי את עצמי נהנה מהזמן שבילינו ביחד. זה באמת הדאגי אותי, במיוחד בגלל שאני מתחיל לחשוב שיכול להיות נחמד להתחיל להכיר אותה במקום פשוט לשכב איתה.

אני מתחיל לחבב את צ'לסיה?

***נקודת המבט של צ'לסיה***

"תפסיקי לזוז צ'לסיה! את הורסת את האיפור שלך!" אדריאן צעק עלי כשהוא גורר את הפנים שלי מנסה לגרום לי להפסיק לזוז. הוא לא הפסיק בכלל לדבר על וואן דיירקשן כל השלושה ימים האלה, והוא מתעקש להכין אותי למועדון הזה איתם הלילה. דחיתי את ההצעה שלו כמה פעמים, בידיעה מושלמת שהוא לא הולך להכין אותי במראה יום יומי – שזה מה שרציתי. אבל הוא יכול להיות משכנע כשהוא רוצה ובסוף פשוט נכנעתי. ובאמת שלא הייתי צריכה להכנע.

כשאדריאן הוריד את הידיים שלו מהפנים שלי, הבטתי בהשתקפות שלי במראה ובחנתי את המייק אפ שעלי. הוא עבד רק באיזור העיניים שלי, משאיר את שאר העור שלי בלי איפור, מה שגרם לי להראות יותר טבעית. סגרתי עין אחת כדי לראות את הצללית האפורה-השחורה הכהה שעל פס העין שלי, והחלטתי שזה באמת לא נראה כל כך רע. "איך אתה בכלל מתאמן על הדברים האלה?" שאלתי את אדריאן. הוא כל כך הרבה יותר טוב ממני בזה, חשבתי לעצמי, אפילו שאני הבחורה מביננו.

"אני לא, אני פשוט באמת מדהים!" הוא הגיב. הוא המשיך להתלהב עוד קצת זמן מ'כשרונות המאסטר' שלו כמו שהוא קרא לזה לפני שהלך לארון שלי והתחיל להעיף ולחטט את הבגדים משם. הוא משך כמה בגדים מאחרון והביט בי במהירות ואז בהם, לפני שזרק אותם על הריצפה. הוא המשיך לקחת עוד כמה מהבגדים שלי בארון שבו הוא חיטט והמשיך לזרוק אותם על הריצפה.

"תפסיק לעשות את זה!" אמרתי לו כבר בפעם השלישית. "אתה גורם לבלאגן, ואני יודעת שאתה לא תהיה האחד שינקה את כל זה!"

"צ'לס, אל תהיי כזאת מעצבנת" הוא ענה כשהוא זרק חצאית על הריצפה. החלטתי שלא להתווכח איתו בגלל שהוא כנראה בכלל לא הקשיב לי בגלל שהוא היה עסוק מדי בלחשוב על הארי ועל שאר הבנים.

הארי, חשבתי. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא היה כל כך נחמד ומתוק, אז באמת נהנתי מהזמן שהייתי איתו. שאר הבנים היו גם נהדרים שזה בעיקר למה לא דחיתי את ההזמנה אבל התחלתי לדאוג לגבי ההחלטה שלי להיפגש איתם – בכוונה. הערב יכול להיות מאוד כיף, או אסון נוראי, אבל אני באמת מקווה שהוא לא יהיה מביך, ושהארי לא יחזור בחזרה ללהיות שחצן, מעצבן ואנוכי. תהיתי למה הוא בכלל היה ככה בהתחלה. הוא נהיה לבנאדם לגמרי שונה שבאמת מתחילים להכיר אותו קצת.

"הנה!" אדריאן הוציא אותי מהמחשבות שלי על ידי שזרק עלי משהו. הרמתי את זה והצגתי את זה לפני כדי שאוכל לראות מה אני מחזירה מול הפנים שלי.

"מה אני מחזיקה?" שאלתי אותו. הפנים שלו החמיצו והוא לקח את חתיכת הבד השחורה מהיד שלי.

"אני חושב שהשאלה האמיתית היא: איך את מחזיקה את זה?" הוא אמר, מדגיש את המילה 'איך', תוך כדי שהוא הפך את זה ומסר לי את זה בחזרה.

הבנתי שהחזקתי את זה קודם הפוך, שזה היה למה לא הצלחתי להבין מה זה היה. הסתכלתי על השמלה השחורה והזעפתי את הפנים שלי. הייתה לה 'חוטי ספגטי' מבד שחור שנופלים ללמטה והיא הייתה כל כך קצרה שהיא הגיעה למותניים ובקושי כיסתה לי את הרגליים. "אני לא לובשת את זה" התחלתי לקטר, תוך כדי ששיחקתי עם זה בין האצבעות שלי ומסרתי את זה בחזרה לאדריאן.

"כן את כן" הוא ענה משלב את הזרועות שלו לצד החזה שלו, כסירוב לקבל את השמלה בחזרה. "תראי קצת את הרגליים האלה! הארי ללא ספק אוהב נשים עם רגליים ארוכות כמו שלך, הוא יצא עם קרולין פלאק!" הוא המשיך ואז הוסיף "עכשיו, היא בהחלט מהווה תחרות…" בטון מלא מחשבה, מה שגרם לי לתהות אם הוא התכוון מהווה תחרות אלי או אליו.

***נקודת המבט של אדריאן***

צפיתי בצ'לסיה הולכת החוצה מהדירה, והרגשתי את הלב שלי מתכווץ בתוך החזה שלי על כמה שהיא נראתה יפה. מזל שהכרחתי אותה ללבוש את השמלה הקטנה והעקבים השחורים והיא נראתה ללא ספק מדהימה – אפילו שהיא חושבת שהיא נראת כמו זונה מנקודת המבט שלה. ילדונת טיפשה! חשבתי.

הבחנתי שהיא הולכת דיי במבוכה והחלטתי לתת לה קצת ביטחון עצמי. "לעזאזל ילדה, את נראת בסדר גמור!" אמרתי לה וניסיתי לגרור את המילים שלי בצורת המבטא הכי אמריקאית טיפוסית שיש.
.
היא במיידי הסתובבה וכיווצה את העיניים שלה אלי. "תשתוק כבר אדריאן!" היא היססה. היא נהייתה דיי נמרצת מאז שהצלחתי להכניס אותה לתוך התלבושת הקטנה הזאת ואפילו יותר בעשר דקות האחרונות. החטלתי שזה פשוט בגלל שהיא הייתה לחוצה לגבי לראות את הארי. הדעה שלי היא, שלא משנה כמה היא תכחיש את זה, יש לה משהו קטן אליו. אפילו שאני מתנגד מללכת קצת רחוק עם זה ולקרוא לזה הדלקות, הייתי יודע אם היא הייתה נדלקת על בעלי לעתיד. ובשביל הארי, הוא יהיה אדיוט שלא לחבב אותה. אני מתכוון תסתכלו עליה! אפילו אני חושב שהיא נראת שווה!

***נקודת המבט של צ'לסיה***

נכנסתי לתוך המועדון המלא באנשים ועשיתי את הדרך שלי למתחם הVIP ששם זוהתי מיד על ידי נייל. הוא חיכה בדיוק בכניסה, עדיין בצד של ה'נורמאלים' במועדון, וקפץ ללמעלה ולמטה בהתרגשות כשהוא ראה אותי מתקדמת אליו. הוא היה נראה דיי שיכור מהדרך שבה הוא התקדם לכיווני. צעקנו את השלום שלנו אחד לשנייה כנגד הרעש החזק של המוזיקה לפני שהוא לקח אותי לצד המאובטח של המועדון ששם אבלה את רוב הלילה שלי.

ברגע שבו דרכתי במתחם שאליו נכנסנו, הבחנתי שהיו שם הרבה פחות אנשים ויכולתי בקלות ללכת בלי שיתקלו בי כל מיני אנשים. במהירות הסתכלתי מסביבי, בוחנת ומבינה שלא הייתי פה אף פעם בעבר. ראיתי את הארי וליאם נשענים לצד הקיר, מנהלים שיחה. כמה מטרים ממני עמדו זאיין ולואי מצוחקקים ונראו חשודים. הסתכלתי הרחק מהם, לא רוצה להיות חלק בתוכניות השובבות שלהם והמשכתי לחפש את החדר עם העיניים שלי. שלוש בנות ראו אותי ונפנפו את הידים שלהם אלי, עם חיוך. פניתי לנייל במטרה לשאול אותו אם אני יכולה לעזוב אותו, אבל היה נראה שהוא כבר נעלם אז החלטתי ללכת לכיוון הבנות.

"היי אני צ'לסיה" אמרתי להן עם חיוך.

"כן אנחנו יודעות שמענו עלייך הרבה מהבנים" אמרה בחורה עם שיער חום ארוך. היא לבשה ג'ינס קצר מכופתר וחולצה לבנה שקופה רפויה שהייתה מוכנסת בתוך הג'ינס. אפילו שהיא הייתה לבושה פשוט, היא עדיין נראתה יפייפה, "דרך אגב אני אלנור" היא הציגה את עצמה וחייכה אלי. שאר שתי הבנות הציגו את עצמן אלי גם, וממה שאדריאן אמר לי, פרי היא חברה של זאיין, דניאל של ליאם, ואלנור של לואי.

ישבתי איתן ודיברנו, מתחילות להכיר אחת את השנייה לכמה זמן לפני שדניאל שאלה אותי עם חיוך מטופש על הפנים שלה, "אז מה הולך איתך ועם הארי?" היא הרימה את הגבות שלה.

"איתי ועם הארי? ממש שום דבר! אנחנו לא כל כך מסתדרים ביננו רוב הזמן" הגבתי בבלבול, בגלל שלא ציפיתי לשאלה כזאת מוזרה.

"את בטוחה לגבי זה? חשבתי שאתם שניכם יוצאים…" פרי אמרה בחשדנות.

"למה שתחשבי את זה?" שאלתי והסתכלתי עליה אבל אלנור הגיבה במקומה.

"טוב…. שמעתי את לואי והארי מדברים עלייך כמה פעמים רבות, ותסמכי עלי; הארי לא אומר את סוג הדברים האלה על מישהי שהוא לא מחבב" היא חייכה אלי.

"והוא ממשיך להסתכל עלייך כל הזמן הזה" פרי אמרה, מקריצה את הגבות שלה אלי. הסתכלתי לכיוון הארי כדי לבדוק את ההצהרה שלה, וגיליתי שהוא למעשה בוהה בי. הוא תפס לשנייה עם העיניים שלו את העיניים שלי ובמהרה חזר להסתכל על ליאם שהמשיך לדבר איתו.

חשבתי לרגע על מה שהבנות אמרו והייתי דיי בשוק. הארי מדבר עלי עם לואי, בדרך טובה? זה היה לא צפוי. החטלתי שהבנות בטח סתם מתלוצצות איתי. הארי לא יחשוב עלי, ובטח שלא ידבר עלי עם השותף שלו! אנחנו לא ממש מסתדרים ביננו רוב הזמן. רק עכשיו התחלנו להיות קצת יותר הגיוניים אחד עם השנייה.

בזמן שגררתי את עצמי עם המחשבות, זאיין וליאם התקרבו לכיוונינו ולקחו את החברות שלהם לרחבת הריקודים. ואז, כמה דקות אחרי זה, לואי התקרב גם – וגם כן נראה שיכור – וגרר את אלנור אל הבר, והבנתי שנשארתי לבד. הסתכלתי מסביב לחדר ופגשתי את העיניים של הארי שנית. היינו שנינו היחידים שבאיזור עכשיו והוא בהה בי גם. הוא חייך קצת ונפנף את היד שלו בקטנה אלי, אז עשיתי את אותו הדבר. היה נראה שהוא היסס קצת לפני שהתחיל ללכת לכיווני, והתיישב ליידי על הספה. ברגע שהוא התיישב הוא הסתכל עלי מלמטה ללמעלה, אבל זה לא ממש הטריד אותי מאחר שהתחלתי להתרגל לזה עכשיו בגלל שרוב הזמן כשאנחנו נפגשים, הוא בוחן אותי. ראיתי אותו מרים גבה ומשפשף את השפתיים שלו אחד בשנייה. ניצלתי את הזמן הזה כדי להסתכל עליו גם. השיער החום המכורזל שלו היה מפוזר על הראש אבל באותו הזמן גם מסודר. וזה היה נראה נחמד. הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת עם ג'ינס כחול כהה. הוא נראה טוב, וזה בטח לקח לו רק כמה דקות, כשלי זה לקח הרבה יותר זמן. הסתכלתי חזרה למעלה אליו לפני שהעיניים שלו חזרו לשלי. "היי, הגעת!" הארי קרא.

"כן הגעתי! היה לי כיף ביום רביעי אז חשבתי שזה אולי כדאי לבוא גם היום" אמרתי לו, עדיין קצת לחוצה בסביבתו.

"הא כן, זה היה נחמד" הארי אמר לי כשהוא חייך במתיקות, מראה את הגומות שלו.

"אם כבר מדברים על יום רביעי, אני מצטערת אבל שכחתי להביא את הג'קט שלך. מיהרתי קצת אז זה לגמרי ברח לי מהראש" אמרתי קצת באיטיות ולא הייתי בטוחה לאיך הוא הולך להגיב מאחר שהוא אמר שזה הג'קט האהוב עליו.

הארי הבריח את הנושא עם ניפנוף קטן ביד ואמר "אל תדאגי לגבי זה, את יכולה לתת לי אותו מתישהו אחר"

הייתי בדרך להודות לו כשבדיוק לואי הגיע והתיישב ליידי וחיבק אותי חזק מהצד, "צצצ'לללסיההההה! התגעגעתי אלייך כל כך! אני כל כך שמח שאת כאן!" הוא צעק בהתרגשות. הוא היה בבירור שיכור והנשימות שלו היו בריח חזק של אלכוהול. "אבל מה אתם שניכם ציפורי אהבה עושים פה במקום המשעמם הזה? בואו לרקוד איתי ועם אלנור! זה הרבה יותר כיף!"

הארי ואני מילמלנו כמה 'לא' וניסינו לעצור את לואי מלגרור אותנו לתוך רחבת הריקודים, אבל נכשלנו כישלון חרוץ. זה היה בדיוק כמו ביום רביעי, כשלואי הכריח את הארי להסיע אותי לסטארבאקס, חשבתי. למרות שאני לא יכולה להגיד שלא הייתי שמחה מזה מאחר שבטח הייתי מתה שם בחוץ בגשם הסוער.

כשהגענו לרחבת הריקודים, פשוט עמדנו שם במבוכה מזיזים את הרגליים שלנו קצת לפה ולשם. זה היה לגמרי לא נעים ומביך, בגלל שלא היינו מספיק קרובים אחד לשנייה כדי לרקוד ביחד. פתאום הרגשתי זוג יידים פזיזות תופסות לי במותניים, מסותבבות אותי סיבוב מלא ומקרבות אותי קרוב יותר אל המותניים שלו, והייתי מספיק בטוחה שזה היה איזה שיכור אקראי שחיפש קצת כיף. ניסיתי לצאת משתי היידים שלו אבל זה היה יותר מדי קשה, למזלי מישהו מאחורי משך אותי אל החזה שלו תוך כדי שהוא דחף ממני את הבחור השיכור, "תוריד את היידים שלך ממנה! אם תגע בה שוב, יהיה לך אותי להתמודד עם!" המבטא הבריטי הזה נשמע לי מוכר והסתכלתי למעלה כדי לראות מי זה היה והייתי מופתעת לגלות שזה היה הארי. הארי הרגע הציל אותי מאיזה בחור שיכור מפחיד.

הארי עדיין החזיק אותי קרוב אליו עם הזרועות שלו כשהוא לקח אותי החוצה מרחבת הריקודים. אנחנו סוף סוף יצאנו החוצה מקהל האנשים והבנו שעדיין היינו בזרועות של אחד השנייה. הסתכלתי למעלה אליו כדי לראות את העיניים הירוקות האלה בוהות למטה אלי וחלקנו מבט מביך אחד לשנייה. הוא ניקה את המחשבות של עצמו ושנינו עזבנו ולקחנו צעק אחורה. זה היה דיי מביך, חשבתי. הסתכלתי מסביבי בלחץ ותהיתי מה לעשות או להגיד עכשיו. למה אני מתחילה להיות לחוצה ליד הארי? ולמה הרגשתי בטוחה כשהייתי בזרועותיו?

"אז, את רוצה ללכת לשתות משהו?" הארי שאל אותי, שובר את השתיקה שהייתה ביננו. הנהנתי והתחלנו להתקדם לכיוון הבר שבו התיישבנו. שנינו הזמנו את המשקאות שלנו לפני שהתחילה שוב שתיקה. הפעם אני הייתי זאת שניסתה להתחיל את השיחה.

"איך הלילה שלך עד עכשיו?" שאלתי אותו וכעסתי על הטיפשות של עצמי על זה שלא הצלחתי לחשוב על משהו יותר מעניין לדבר על.

"הוא היה דיי טוב עד עכשיו… מה עם שלך?" הארי שאל אותי כששתה מהבירה שלו.

"נחמד. אלנור, דניאל ופרי ממש חמודות! וגם הבנים!" אמרתי לו, מצאתי את עצמי מחייכת תוך כדי שאני מדברת.

"כן הם באמת חמודים וכיף להיות בסביבתם. לא היה לי רגע אחד משעמם בחיים שלי מאז שהכרתי אותם" הארי צחק ולקח עוד לגימה מהבירה שלו. הייתי בטוחה ששיעממתי אותו עד מוות…

"אני באמת מחבבת אותם" צחקתי עם הארי כששנינו נזכרנו במשהו מצחיק שלואי אמר באיזשהו יום שניפגשנו.

הארי שינה את הבעת הפרצוף שלו לחיוך חצוף בפתאומיות ושאל אותי, "ואותי את מחבבת?"

"הממ… אתה מתחיל להיות בסדר איתי" הגבתי, לא ידעתי איך לנסח את זה. הוא חייך אלי, המשיך להישאר בשקט. "עכשיו אתה אמור להגיד שאתה מחבב אותי גם…" הסברתי לו בציניות.

הוא הסתכל עלי עם מבט שובב וצחוק בעיניים שהזכירו לי את של לואי. "המ…. אני לא יודע. אני מחבב?" הוא תהה והרגשתי את הלסת שלי נופלת. "אני סתם צוחק צ'לסיה" הוא צחק "את 'מתחילה להיות בסדר איתי' גם" הוא צחק עלי לעוד קצת זמן ואני חבטתי בו בחוזקה בזרוע.

כשהוא סוף סוף הרגיע את עצמו אני דיברתי שוב. "תודה דרך אגב" אמרתי לו

"על מה?"

"על שעזרת לי עם הבחור המפחיד ההוא שתפס אותי ברחבת הריקודים" אפילו באור הגרוע שהיה שם, חשבתי, יכולתי לראות אותו מסמיק כשהוא הסתכל למטה.

"ברור, תמיד כאן" הוא ענה לפני שהסתכל בחזרה אלי. הוא לקח את השלוק האחרון לפני שגמר את הבירה שלו ואמר לי שהוא צריך ללכת לשירותים. "אני אחזור בעוד שנייה"

הנהנתי כשהוא נעמד והלך מסביב לבר. הלילה הולך דיי טוב, והאמת שאני מעבירה זמן דיי טוב עם הארי. נראה שהוא הוריד מעצמו את 'פני הבחור המגניב' ואני באמת מחבבת את הצד הזה שלו מאשר הצד שראיתי בפעם הראשונה שניתקענו אחד בשנייה בכניסה של סטארבאקס. קמתי מהכיסא שלי כדי לבדוק אם הוא מתחיל לחזור בחזרה. והייתי מופתעת לראות משהו אחר.

הארי התנשק עם איזה בלונדינית, השפתיים שלו היו דבוקות לשלה והיידים שלה עברו לשיער שלו. הפנתי גב אל הנוף הזה והכרחתי את עצמי לשמור על קור רוח. ניסיתי לנער מעצמי את הרגשת הקינאה שבמהרה נכנסה בי. גם ניסיתי שלא לחשוב על העובדה שהוא ניסה להשתמש בשירותים בתור תירוץ כדי להתחמק ממני. אדיוט! במהרה כעסתי על עצמי על שבאמת חשבתי שהוא יכול להיות בחור נחמד. והחלטתי שלא אכפת לי בכל מקרה בכלל את מי הוא נישק, אז למה יש לי הרגשה מתפתלת מעצבנת בבטן? עאעא שיהיה, לא אכפת לי, הזכרתי לעצמי. הוא הארי סטיילס! מה חשבתי לעצמי?