קיץ 2011 – פרק 5 (סיפור על 1D) מוקדש ל"מאוהבת בכיוון אחד…" העלאה שנייה

מהפרקים הקודמים: זאין והבנים גילו ששחר ושביט ישנות איתם באותו המלון, חדר אחד לידם, זאין אזר אומץ והחליט שהוא מזמין את שחר לצאת, אבל עד שהחליט את זה שחר כבר הציעה לו לבלות איפשהו, הם יצאו לבלות בפארק אחד, שם ישבו על ספסל אחד, דיברו והכירו מעט ובסוף המפגש שלהם התנשקו ונהיו זוג..

מקודש למשתמשת "מאוהבת בכיוון אחד…", שהתחננה שאני אמשיך את הסיפור, וגם שלא היה לי זמן בכמה ימים האחרונים להמשיך אותו כי העליתי דברים אחרים, עכשיו אני ממשיכה….
מוקדש גם לgaya3112, שבזכותה נרשמתי לאתר הזה והתגלה בפניי עולם שלם של סיפורים נפלאים ומדהימים – אני מודה לך!

פרק 5
*מנקודת המבט של זאין*
"היי כולם, הגענו!" צעקתי ברחבי הסוויטה וכולם התייצבו בפתח החדר, חוץ משביט ולואי, שמשום מה לא היו בה באותו זמן. "זאין ושחר! מזל טוב!" בירך הארי אותי ואת שחר, הוא ראה שאנחנו מחזיקים ידיים ובא לחבק אותנו. "רגע, " שחר אמרה ובקולה נשמעה מעט דאגה. "איפה שביט? ולואי? ואיך זה ששניהם לא נמצאים פה באותו זמן?" שחר אמרה ובאטיות חיוך קטן הזדחל על פניה. "אני חושב שאני יודע איפה הם…" ליאם אמר, אותו חיוך של שחר עלה גם על פניהם של כל האחרים וכולנו רצנו לחדר של שחר ושביט. נייל ניסה לפתוח את הדלת, אבל היא הייתה נעולה ועל הדלת היה שלט שכתוב עליו "נא לא להפריע" בעברית ובאנגלית. לא יודע למה, אבל שוב נתתי לבד – בוי שבי להשתלט עליי והרחקתי את שחר מהדלת, שלא יקרה לה כלום. "תיזהרו, כולם!" צעקתי ופרצתי חור בדלת בעזרת האגרוף שלי. מפנים החדר נשמעה צעקה, כמה נשימות כבדות, פרצתי את המנעול מבפנים וכולם פרצו לחדר, הדלת כמעט השתחררה מציריה, אבל היא נשארה יציבה במקום שלה. "ביקשנו – לא – להפריע!" לואי אמר בכעס עצור, הוא שכב\ישב על המיטה של שביט בלי חולצה, עם מכנס קצר ולבן ופניו היו מכוסים בסימני ליפסטיק נוצץ, אותו ליפסטיק שהיה מרוח לשביט על השפתיים כשפגשנו את הבנות היום באוטובוס… כולם עמדו בכניסה לחדר וצחקו, ורק שחר התקדמה למיטה שלואי היה עליה, היא כעסה עליו מאוד ואני הלכתי אחריה, מה שלא תעשה אני מאחוריה. "איפה שביט?!" היא צעקה עליו, הוא נבהל ממנה ונפל אחורה מהמיטה. כולם פרצו בצחוק אפילו יותר גדול, אבל אני התאפקתי לא להצטרף אליהם כדי להיראות חזק ליד שחר, אפילו שהצלחתי רק בקושי לעצור את עצמי ולהצטרף להארי, הוא בחיים לא ראה את לואי סובל ככה, אפילו שהם חברים הכי טובים… שחר התקרבה אליו, היא חדרה לעיניו במבטה המאיים וצרחה עליו שוב: "איפה…. שביט?!" היא קפצה את אגרופיה והמשיכה לנעוץ בו את מבטה. התקרבתי אליהם והנחתי את ידי על כתפה של שחר. "היא בשירותים, מתלבשת… למה הפלת אותי מהמיטה?…" הוא אמר בפרצוף נעלב, קולו היה חלוש ופגוע ושחר מיד רצה לדלת חדר השירותים כדי לבדוק מה עם שביט, היא דפקה על הדלת ושביט צעקה לה משהו, לא הבנתי אותו אז אני משער שזה היה בעברית. הארי תירגם את מה ששתי הבנות אמרו והודיע לנו ששביט בסדר, לואי נכנס לחדר של שחר, לשירותים כדי להתלבש שוב (בבגדים אחרים) וכולם חזרו לסוויטה, כל אחד לחדר שלו ושחר באה איתי לחדר שלי ולחכות ללואי ולשביט…

לאחר בערך עשר דקות שביט ולואי נכנסו לסוויטה, לואי החליף בגדים וגם שביט התלבשה בבגדים אחרים, לואי ניגב את סימני השפתיים מפניו וחייך אל שביט בחיוך מאושר ושלם. "שביטי!" שחר רצה אליה וחיבקה אותה באהבה, לכולם היה ברור שהיא לואי כבר ביחד. "גם אני רוצה!" לואי ילל בקול תינוקי ומיד באתי אליו וחיבקתי אותו, רק כדי שלא ירגיש מוזנח. "תודה!" הוא אמר באותו קול תינוקי וחיבק אותי בחזרה. "רגע, גם את וזאין…" שביט שאלה בדיוק כמו ששחר שאלה אותי בפארק. "שלא יהיה לך שום ספק בנוגע לזה!" היא חיכתה אותי וסובבה את ראשה כדי לקרוץ לי, חייכתי אליה בחזרה והיא חזרה להסתכל על שביט. " איזה כיף לשתינו! לא, לארבעתנו!" שחר אמרה וחיבקה אותי, את לואי ואת שביט.

*מנקודת המבט של לואי* (חדש)
בדרך למסעדה אני ושביט החלפנו מקומות באוטובוס איזה מיליון פעם, שיחקנו "תופסת נשיקות", ואני הייתי התופס. כשנגמר המשחק, זאת אומרת כשהצלחתי לתפוס את שביט ולנשק אותה עלינו לקומה העליונה של האוטובוס ושנינו ראינו את זאין ושחר מנשקים מול כולם. אני חושב שנייל אפילו טיפה נגעל מזה… "חמודים שלי, רדו למטה בבקשה!" שביט ביקשה מהם, שחר דפקה לה מבט של "מה אתכם, אי אפשר להתנשק בלי שיפריעו לך פה?" והם ירדו למטה, עד לקומה העליונה שמעו אותם מתנשקים ומתמזמזים… "אוף, גם אני רוצה חברה…!" נייל נאנח בשקט, לא כל כך שמעו אותו אבל ידעתי שהוא לא רוצה חברה, אלא קצת יותר תשומת לב ממי שכבר יש לו. "ואני גם רעב! ממש יופי!" הוא אמר בייאוש, עשה פרצוף מאוכזב והסתכל על הנוף. "אולי אני יכולה לארגן לך אחת…" שביט אמרה, הם התקרבו ונייל חייך, הוא חושב שהוא יודע מה שביט עומדת לעשות, וגם אני חשבתי ככה, אז מיד הרחקתי אותם אחד מהשני וצעקתי עליהם "שלא תעזו!" נייל ברח משם כמו כלב מפוחד לקומה למטה, שמעתי אותו מתייפח מבכי (אולי אתם חושבים שלואי ממש רשע, אבל הוא בסך הכול עשה את זה כדי ששביט תישאר שלו, אפילו שהיא לא התכוונה לנשק את נייל בכלל והכול מסתדר עוד מעט… רגע, למה אני מגלה לכם את זה?) ואת הארי מנסה להרגיע אותו. "את לא אוהבת אותי יותר!" אמרתי בקול התינוקי שלי, הוא תמיד גורם לאנשים לעשות מה שאני מבקש, זה סוג של נשק סודי\לא סודי כזה שאני אוהב להשתמש בו. אבל הקול שלי נשמע עכשיו כמו הקול של נייל כשהוא מדבר רגיל, אז מיד חזרתי לקול הרגיל שלי… "לא התכוונתי אליי, טיפשוני." היא אמרה וחיבקה אותי מאחוריי. "יש לי ולשחר חברה שעברה לפני כמה שנים לפה, ללונדון ורציתי להכיר בינה ובין נייל ולעשות מזה שידוך…" היא הסבירה ונישקה אותי בלחי. "אההה…." אמרתי בקול ילדותי וחייכתי חיוך מרוצה. "וואן דיירקשן, לרדת!" הנהג צעק מלמטה וכולם ירדו. המסעדה נראתה ממש מפוארת, עם נברשות יהלומים ועוד כל מיני דברים יוקרתיים, אבל לא היה לי אכפת, כי בתור מפורסם אני מורשה לקחת את החברה שלי למקומות הכי יקרים בעיר. "היכנסו, בבקשה. שמרנו לכם שולחן." המארחת אמרה בנימוס, ושחר, שהייתה הראשונה להיכנס עצרה את כולם. "אנחנו.. מכירות מאיפשהוא?" היא שאלה את המארחת ושביט עזבה את ידי והתייצבה לידה. "רגע… שחר? שחר רייטמן?" היא שאלה וכחכחה בגרונה. "שרון? זו את?!" שחר שאלה והן מיד התחבקו. "אל תשאירו אותי בצד – בחיים שלכן!" שביט צעקה על שחר והמארחת, שהתגלתה כשרון, חברת ילדות של שחר ושביט והן מיד צירפו את שביט לחיבוק. "שרוני! את מארחת! ועוד בדיוק במסעדה שהלכנו אליה, איזה צירוף מקרים!" שביט אמרה ומשם הן התחילו לדבר בעברית, לא הצלחתי להבין מילה חוץ מכמה מילים ששביט לימדה אותי להגיד לפני מה ש… שקרה היום….. "בנים, זאת שרון, היא חברה טובה שלי ושל שביט מהבצפר היסודי, היא תצטרף אלינו היום…" שחר הסבירה באנגלית ושביט לחשה לה משהו באוזן. "אוקיי, אבל מתי?" שחר לחשה לה בחזרה, אבל בזכות חוש השמיעה המעולה של זאין הוא שמע את זה ונדחק ביניהן. "מתי – מה?" הוא שאל בסקרנות וחייך אל שחר, לאחר ממכן אל שביט וחזר לשחר. "רגע, מה אתן עושות עם וואנדי?" שרון שאלה בהתלהבות וזאין התקרב אליה והציג את עצמו. "היי, אני זאין מאליק." הוא אמר והיא חייכה. "אני יודעת…." היא אמרה בהתרגשות ואני הופעתי מאחוריו. "ו… החבר המושלם שלי!" שחר אמרה בהתרגשות, לפחות יותר משרון וחיבקה את זאין מאחורה. שביט הנהנה בראשה לאות הסכמה, אני לא יודע ממש למה היא הסכימה, אבל זרמתי. "מה, גם את?" שרון שאלה בתרגשות, החיוך עדיין לא ירד מפניה, ניחשתי שהיא גם דיירקשנית. "כן, כן היא כן." אמרתי ונשקתי לה על הלחי. "ובקרוב גם אני…" סינן נייל וצחקק. "טוב, בדיוק נגמרה המשמרת שלי, ואני אשמח לשבת עם חברות, לאכול ולהשלים פערים." היא אמרה, הניחה את הסינר שלה על הדוכן שלידו עמדה וחייכה אלינו. "רק אל תגנבי את חברה שלי בבקשה!" זאין ביקש\שאל\הזהיר ומשך את שחר אחריו לתוך המסעדה. "גם לא את שלי!" הזהרתי את שרון חד משמעית וחיקיתי את פעולתו של זאין, שביט נמשכה אחריי לתוך המבנה וחיפשנו שולחן. בזווית העין ראיתי שאחריי נכנסו ליאם והארי, ואחריהם נייל ושרון. נראה לי שהולך להיות פה עוד זוג עד סוף היום…..