קיץ 2011 – פרק 1 (סיפור על 1D)

פרק 1
*מנקודת המבט של שחר*
"את לא מאמינה מה קרה לי היום!" אמרתי לשביט, היא שוב עשתה את הפרצוף המשועמם שמסמן שהכול כרגיל ולא הוציאה מילה. "טוב… אה… איך אני אגיד את זה…." לא ידעתי איך לומר לה שהיום לפנות בוקר קיבלתי הצעת חברות מהבחור שאני מאוהבת בו כבר שנתיים, שנפגשנו ושהוא נישק אותי, על השפתיים!!! לא ידעתי מה אני אמורה להגיד… "אני לא בטוחה מה לומר לך…." אמרתי שוב בחוסר החלטיות והיא מיד הבינה שקרה משהו רציני, לא כמו החפירות שאני חופרת לה כל יום… "נו… מה יש?" היא כיווצה את גבותיה והסתכלה אל תוך עיניי דרך מסך המחשב. "זה…. אני…." לא ידעתי מה לומר. אני ושביט חברות מהיום השני של כיתה א' ובכל זאת לא היה לי מושג איך לומר לה שאתמול קיבלתי נשיקה מהבן שאני מאוהבת בו מהיום השלישי של כיתה א'…. מיד נשמע צפצוף ועל המסך של המחשב עלתה הודעה חדשה בתיבת האימייל שלי. "טוב, אני צריכה לזוז. נדבר אחר כך." אמרתי לה ובלי לחכות לתשובה ניתקתי את שיחת הוידיאו ופניתי להודעה שעלתה על המסך. "מזל טוב, שחר רייטמן! זכית בכרטיס טיסה זוגי ללונדון למשך חודשיים ו-10,000 יורו לבזבוזים! עכשיו את וחברתך יכולות לטוס ללונדון ליהנות במשך חודשיים שלמים!" זה מה שהיה כתוב באימייל, פי היה פעור ועיניי כמעט יצאו מחוריהם. "עאעאעאעאעאע!!! אומייגאד אני חייבת להתקשר לשביט!" מיד צרחתי בחדר וחטפתי את הטלפון הנייד שלי מהשולחן בחדר שלי. "שביט!!!עאעאעאעאעאע!! את חייבת לשמוע את זה!…." מיד צרחתי באוזנה והיא נאנחה כאילו זה כבר חלק מהשגרה. "נו, מה קרה?" היא אמרה לי בשעמום ונאנחה שוב בעייפות יתר. הקראתי לה את מה שהיה כתוב באימייל והיא מיד התחילה לשמוח כאילו אין מחר: "יואווווווו איזה כיף לך!!!! רגע, אמרת כרטיס זוגי? אני כבר אורזת מזוודות ובאה אלייך!" היא אמרה וניתקה את השיחה. מיד נשכבתי על המיטה שלי והעפתי מבט בקירות הלבנים של חדרי ובפוסטרים של להקת 'וואן דיירקשן' שמכסים חלקים גדולים מהם. עיניי התרכזו בפוסטר של זאין מאליק, הזמר האהוב עליי מבין החמישה. התרכזתי בעיניו היפות והעמוקות, מלאות המשמעות ובחנתי בדיוק כל אחד מתווי פניו. "אולי… אולי יצא לי לפגוש אותו בלונדון? אני מקווה…" אמרתי ובאטיות עצמתי את עיניי ונרדמתי, נכנסתי לשינה ארוכה.

"שחר! בואי לאכול!" אימא שלי צעקה לי מהמטבח וקמתי מהמיטה תוך כדי שאני משפשפת את עיניי ומתאוששת מהשינה העמוקה שנכנסתי אליה. "אני באה…" אמרתי בלחש והתיישבתי ליד השולחן. גם אביאל, אחי הגדול ודנה אחותי הקטנה התיישבו לידי וליד השולחן וחיכו לאוכל. "אבא! אתה בא?" אביאל שאל את אבא שלי שהלך במסדרון והתיישב ליד דנה בת ה-3. "כן. מותק, מה יש לאכול היום?" אבא שלי רום שאל את אימא שלי, קארין והיא הגיעה לשולחן עם קערה ענקית בידיה המכוסות כפפות. "קציצות ברוטב, תפוחי אדמה מבושלים ושעועית ירוקה…" היא קראה ואביאל מיד חטף ממנה את הצלחת. היא עברה בין כולם, גם אני שמתי לי כמה קציצות בצלחת, תפוחי אדמה ושעועית אבל בקושי נגעתי בהם בזמן שכולם התחילו לאכול ברעש, אפילו ההורים שלי… אני יכולה להגיד שיש לי משפחה ברברית, אבל הם ככה רק בקטע של האוכל.. טוב, לא כולם… כולם גמרו לאכול ופינו את הצלחות שלהם, גם אני ובאתי להיישב בסלון ליד דנה שראתה בובספוג והתרכזה במסך כאילו הוא כל מה שיש. ברגע שרציתי להתיישב על הספה נשמעה דפיקה קלושה בדלת ואחריה אנחת כאב מלאת אוויר. "אני אפתח…" החלטתי להיות מתחשבת במיוחד ולפתוח את הדלת. "כן." אמרתי ופתחתי את הדלת, מאחוריה ראיתי את…..

להמשיך???