קיץ אחד ביחד פרק 1

לפני הסיפור.
החליפו לי את שם המשתמש השם משתמש הקודם שלי הוא היה 'לואי תאמץ איתי גזר!' ושיניתי אותו ל- i love BVB 1D , אבל הם טעו! (הנהלת האתר) הם רשמו את BVB לפני וואן די =[ וואן די מקום 1 לנצח!,
לא משנה…….
ועכשיו לפרק הראשון של הסיפור.

פרק 1
—————————————————————–
"יותר גרוע מזה לא יכול להיות!" אמר זאין בעצבים מקפל עוד חולצה ודוחף למזוודה הקטנה.
דוניה, ישבה ו 'קראה' עיתון אבל בעצם סתם רצתה לעצבן את זאין, "אני יודע שבא לך לצרוח עד השמיים שאני הולך ללימודים האלה…"
"לא רק זה," זרעה מלח על פצעיו, "אני פשוט מרחמת עליך." "יופי לך."
"מה אתה עצבני… -,-"
"אני לא עצבני, אני דווקא דיי שמח, להיות רחוק ממך לזמן מה," דוניה קמה ופניה מבוהלים. "אלה כל הבגדים שאתה לוקח?! בחיי, זה כל הבנים או שרק אתה לא יודע לארוז בגדים? איך תסתדר עם זה חודש שלם? אתה צריך לפחות 35 חולצות ו34 מכנסיים!" "בשבתות נוסעים הביתה," פסל זאין את דבריה, "יש לי פה מספיק לשבוע" "שבוע?!"התפלאה דוניה "כן, מה חשבת?, חודש שלם בבצפר קיץ מפגר, שרק חרשנים לומדים בו," "ממש לא!, ההפך, חרשנים לא צריכים עזרה בלימודים, כי הם מספיק למדו במשך השנה בזמן שאתה:
*התחלת עם בנות
*הסתכלת במראה
* שמעת שירים
*שיחקת ב- ויי
*סידרת את השיער"
"בסדר!!! הבנו!" קטע את דבריה שעצבנו אותו נורא. "אוהו, בחיי מישהו פה עצבני היום"
"אוהו מישהו פה סוף, סוף שם לב אמר זאין ויצא מהחדר
* * *
"נייל! גמרת לארוז?" קראה אימו בעודה שוטפת כלים.
שום תשובה לא נשמעה.
"נייל!!!" אימו נטשה את הכלים המלוכלכים ונגשה לפתוח את הדלת שבתחילת המסדרון "עוד לא התחלת?, תפסיק לנגן בגיטרה, יש לך דברים הרבה יותר חשובים לשעות עכשיו." נייל הרחיק את המפרט ממטרי הגיטרה, הביט באימו בשתיקה ושב לנגן.
אימו נאנחה וסגרה את הדלת. וחזרה למטבח. הילד הזה, חשבה, הוא באמת אדיש כפי שהוא נראה כל הזמן או שזו דרכו להתגונן מפני העולם? היתה לה הרגשה שנייל מתחמק ממנה, בעיקר רגשית, והיא לא הבינה מדוע. הוא יודע מה שקרה לי עם אביו, כשזה היה בגיל חמש, הותיר בו סימנים ועשה אותו אדם שונה לחלוטין ותהתה אם זו הסיבה שבנה מתרחק ממנה כך.