צעירים לנצח 2 פרק 7 :)

*כעבור שבוע, מנקודת מבטה של שחף..*
"את יודעת שאני לא נותן לך לשים עקבים כשאת בהריון!! תעברי לשטוח ועכשיו.." לואי אמר בוחן אותי בזמן שירדתי במדרגות..
הילדים אצל נייל ובר, וצריך להביא אותם..
אני ולואי דיברנו לפני חמישה ימים על ההריון, ומיד אחר כך עשיתי בדיקה ביתית שאישרה את החשדות שלנו..
חזרתי למעלה ובמהירות החלפתי בגדים ולקחתי תיק שהיה לי מלפני כמה שנים טובות.. כן, אני עדיין בליברית..
לבשתי את זה http://www.polyvore.com/shahaf/set?id=72240318 וירדתי שוב במהירות למטה..
"יוצאים היום, כולם.. אור ונועם שומרים על הילדים.. רום וזאיין איתנו.." לואי אמר וחייך אליי..
"מספרים לכולם היום?" שאלתי חוששת.. אני בסך הכל בשבוע השני..
"אם את לא רוצה לא צריך.. למרות שהם ישימו לב כי אנחנו יוצאים למועדון ואת לא תשתי.." הוא ענה מתקרב אליי ומניח ידיו על מותניי..
"ובלי עקבים.." המשכתי את המשפט הידוע מראש..
"אני רואה שלמדת.." הוא אמר מנחית נשיקה קטנה וקצרה על שפתי..
"אבל בייב אני רק בהתחלה של ההריון.. אולי עד חודש שני כן עקבים ואז אני יפסיק? בבקשה!!" התחננתי ועשיתי לו את הפאפי פייס הכי חמוד שיש..
"יש לך שבועיים לעקבים.. עד חודש שני.." הוא אמר מתפשר ומנשק את שפתיי..
"יאיי!!" קפצתי משמחה ונישקתי אותו..
"עכשיו בואי אנחנו יוצאים להביא את הילדים מבר ונייל.." הוא אמר ושילב ידו בידי..
*בערב..*
"בייב מה ללבוש?!?!?" צעקתי ללואי מחדר הארונות..
"אני לא יודע!!! תיהי יצירתית!!" הוא צעק בחזרה..
יצירתית? יש לי רעיון…
"אייז בואי לחדר שניה!!" צעקתי אל ביתי בת ה3..
"רגע!!" שמעתי אותה צועקת בקולה המתוק ומצחקקת ואז פניה הופיעו מולי..
"מה אימא?" היא שאלה בחיוך..
"תבחרי לי בגדים.." אמרתי מחייכת..
"יאיי!!" היא קפצה משמחה ורצה לחבק אותי..
חיבקתי אותה בעדינות והיא רצה והוציאה את זה: http://www.polyvore.com/%D7%A9%D7%97%D7%A3/set?id=71777689
"וואו באמת יש לך את החוש טעם שלי.." ציחקקתי אליה והיא חיבקה אותי..
"אני אוהבת אותך אימא!!" היא חייכה אל צווארי..
דמעה התגלגלה מעיניי, דמעה של אושר..
"גם אני אותך אייז קטנה שלי.. אל תשכחי את זה אף פעם!!" אמרתי מנשקת את ראשה..
"אייז!! אייד!! אור ונועם פה!!!!!" שמעתי את לואי צורח מהמטבח שבקומה התחתונה..
"רוצי תני לאור ולנועם חיבוק.." חייכתי אל היצור הקטן שלפני 3 שנים יצא מבטני ומחשבות חמימות עטפו אותי בזמן שהיא רצה לשחק עם אחיה..
התנערתי מהמחשבות האלו מהר והתלבשתי וירדתי למטה..
אייד רץ אליי מחייך..
הרמתי אותו בשתי ידיי רק כדי לקבל מבט נוזף מלואי, וחיוך גדול מהאפרוח הקטן שלי..
"תהנו אימא! ואת יכולה להגיד לדוד נייל שיגיד לאמ היי ממני?" הוא שאל מסמיק..
"תודה חמוד.. וברור שאני יגיד!!" אמרתי..
לו ולאמילי תמיד היה קטע..
מאז שאמ נולדה, הוא היה צמוד אליה כמו עם סופר גלו..
המילה הראשונה שלה הייתה 'איי' (כמו האות A )כשהיא משכה בחולצתו של איידן..
"טוב אנחנו צריכים לזוז בייב.." לואי אמר מחייך אליי..
"ביי אפרוחים שלי!!" אמרתי לאייד ואייז שהצטרפה לחיבוק..
"ביי אימא!! ביי אבא!!" הם ציחקקו ונישקתי את שניהם על המצח, לואי מחקה את פעולותיי ויצאנו מהבית..
*במועדון..*
"למה את לא שותה?" זאיין לחש באוזני מחייך..
"אין לי חשק.." שיקרתי בחיוך אך בגלל ההרגל הזה של העין הימנית שלי למצמץ הרבה כשאני משקרת הוא תפס אותי..
"עכשיו את האמת.." הוא אמר מנסה להבין מה קורה..
הסתכלתי אל רגלי מנסה להשפיל את מבטי..
אני יודעת כמה זאיין רוצה להקים משפחה..
הוא כבר בן 25..
אבל רום עוד צעירה, 19 בסך הכל…
"א-א-אני ב-בהר-ר-יון.." אמרתי מגמגמת..
"מזל טוב!!!!!" הוא קפץ משמחה וחיבק אותי..
"איך את על עקבים?? לואי הציב גבולות דיי ברורים בהריון עם התאומים…" הוא אמר כשהוא התנתק מהחיבוק..
"אני בסך הכל בשבוע שני.. עוד שבועיים הוא מחרים לי את כולם.." אמרתי מנסה לחייך אליו..
"למה את לא נראית כאילו שאת מאושרת מזה? זה הדבר הכי טוב בעולם!!!" הוא אמר מחייך..
"אני מאושרת מזה.. רק שאני יודעת כמה אתה רוצה משפחה, ומציק לי שלי יהיו 3 ילדים ולך אפילו לא אחד.." אמרתי מחקת אותו שוב, מצמידה ראשי אל צווארו וקוברת את פניי שם, מסניפה את ריח המנטה העדין שנודף ממנו..
"שחף!!! זה לא צריך להפריע לך!!! תהיה לי משפחה.. אני מבטיח לך.. רק, כשיגיע הזמן הנכון.. את יודעת שהחיים הם כמו רכבת הרים.. תהני מהנסיעה!!!" הוא אמר מחייך ומושך אותי ממנו כדי להסתכל לעיניי..
"חבל שבמצבי אני לא יכולה לעלות על אחת.." אמרתי וקרצתי לו..
"זאת שחף שאני מכיר.." הוא אמר וחייך, מושך אותי לחיבוק אחד אחרון..
"זאיין?" שאלתי כשהוא התחיל להתרחק.
"כן?" הוא הסתובב אליי..
"אני חושבת לספר היום לכולם.. כדאי לי?" שאלתי..
"אנחנו משפחה.. לא משנה מה קורה, אנחנו ביחד.. אני בטוח שכולם יהיו מאושרים לקבל עוד לואי או שחף קטנים למשפחה.." הוא השיב מחייך..
"תודה.." קראתי אחריו מבעד למוזיקה כשהוא הסתובב..
הוא רק הנהן והמשיך ללכת..
יש לי מזל שהחברים בכי טובים שלי והמשפחה שלי כל כך תומכים..