פרק 6 – יום הולדת

אני מפסיקה את הנשיקה "מה זה היה?" אני אומרת. "את יכולה לומר לי שלא אהבת את זה?" הוא שואל, "האמת היא שכן אהבתי אבל כבר אמרתי לך שאני פוחדת מפרסום.".
"אז לא נפרסם את זה, לפחות לא בקרוב" הוא אומר. "אני יודעת שזה יצא איכשהו, אני בטוחה בזה.. וכל המעריצות שלך ישנאו אותי בגלל זה.".
אני לא יודעת אם אני מוכנה אליו.
ואני לא יודעת אם הוא מוכן אליי.
"אף אחד לא ישנא אותך, איך אפשר?" הוא אומר וגורם לי להסמיק.
הוא מחבק אותי, אני מרגישה את ליבו פועם חזק ומהר, ומרגישה את עור גופו החמים.
אני כל כך אוהבת לחבק אותו, הוא נותן הרגשה טובה, הוא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי.
אני עדיין לא יודעת אם אני אוהבת אותו, אבל בנשיקה הראשונה שלנו בהחלט הרגשתי ניצוצות.

או שבעצם כן.. אני מאוהבת. אני לא מאוהבת בכוכב פופ, בנער מליונר, בנער מוערץ, אלא בגבר רומנטי, מצחיק, מכבד, אוהב.
אבל בכל פעם שאני רואה את ג'סטין, אני לפתע נזכרת בעובדה שהיה לי חבר בבית, שלא נפרדנו בגלל שלא אהבנו אחד את השני, אלא בגלל
המרחק העצום בנינו. ג'יימס.
יומיים עברו מאז הנשיקה הראשונה שלי ושל ג'סטין. יומיים שלא הפסקנו להיות ביחד כל הזמן, יומיים שלא הפסקנו לשבת לדבר בלילות על דברים עמוקים שאנשים שמכירים אותי שנים לא יודעים עליי.
רק הוא מבין אותי, רק ג'סטין ביבר מבין אותי.
"בוקר טוב!" ג'סטין צועק וצוחק, אני פותחת את עיניי ורואה את כל חדרי מלא בלונים וחבילות עטופות בנייר עטיפה יפה, עם פרחים ופסים.
אני נזכרת שזהו יום הולדתי. אני משפשפת את עיניי, ומחייכת. לפתע אמא שלי ופטי אמא של ג'סטין, מחזיקות עוגה יחד.
על העוגה היו 18 נרות משם שהיום אני בת 18, ונר אחד גדול ויפייפה, לשנה הבאה כמובן. העוגה הייתה יפייפיה, ועלייה הייתה גם תמונה שלי , אכילה.
"קדימה, הביעי משאלה" "תביעי משאלה חמודה" הן אומרות, ובאותו הזמן אני מבקשת 'הלוואי שהיום הזה יהיה היום הולדת הכי טוב בעולם' וכיביתי את הנרות.
הם מריעים וצוחקים, אמא ופטי יוצאות החוצה, "מזל טוב ארין" ג'סטין אומר ויושב ליידי. אני מחזיקה לו את היד, והוא מוציא קופסה קטנה אחת מערימת הקופסאות שהונחו בכניסה לחדרי.
"ג'סטין.. אתה לא צריך.." אני אומרת, אך הוא קוטע אותי בנשיקה.
"תפתחי, אני בטוח שתאהבי.." הוא מחייך את החיוך היפה שלו.. אני פותחת את הקופסה ורואה שרשרת כסופה יפה, עם תליון לב, ועליו משובצים 3 יהלומים בצבע לבן טהור.
"ג'סטין אתה השתגעת.." אני אומרת וצוחקת. "יש לי את הכסף לעשות את זה, אז למה לא? אני לא אחסוך על מישהו, במיוחד לא עלייך.." הוא אומר ומחייך.
אני מסמיקה, מחבקת ומנשקת אותו.
הוא שם לי את השרשרת, ואומר "אהבת? נראה טוב עלייך!" "כן מאוד תודה רבה" אני עונה.
הייתי צריכה להתארגן לבית הספר, רק כי אני חייבת.
אני לובשת שמלה כחולה עם חגורה דקה בצבע עור כהה, נעלי עקב בצבע דומה לחגורה ועגילים כסופים וכמובן, השרשרת שקיבלתי מג'סטין.
אני יוצאת, ג'סטין איתי, הוא מנשק אותי ואני הולכת לבית הספר.
אני נכנסת, שישה מחברי בבית הספר מחכים מסביב לחנייה שלי מלאים חיוכים, אוחזים בבלונים ומתנות.
מעולם לא רכשתי כל כך הרבה חברים בזמן כל כך קצר.
אני חונה, ויוצאת מהמכונית, ומחייכת. הם אומרים לי "יום הולדת שמח" ביחד כולם.
הם מחבקים אותי, "מזל טוב!!!" אמה צועקת, נראית מתרגשת. אריק ושרי מחבקים אותי גם ואומרים "מזל טוב", וגם ראיין לינה וטום איחלו לי איחולים כאלה.
אנחנו נכנסים לשער בית הספר, ואמה עוצרת אותי ונותנת לכולם להמשיך, "מי נתן לך את השרשרת היפה הזאת?" היא שואלת. "זה מג'סטין.." אני מחייכת, כמו בכל פעם שאני מספרת לה דברים עלינו,
כמו שסיפרתי לה שאני וג'סטין התנשקנו.. "אוו.. חמודים.." היא מחייכת ומוסיפה "מתי תפגישי בניינו? את יודעת שאני בליברית.." היא שואלת.
"את בטוחה שלא יפריע לך שאנחנו בקשר כזה?" אני שואלת. "לא! מה פתאום!? אני מעריצה אותו, אבל לא מאוהבת בו, אני אוהבת איך שהוא שר ואת המראה שלו וזה.. אבל לא מאוהבת בו ולא רוצה קשר
רומנטי או משהו כזה איתו.." היא אומרת.
"אוקיי.. אז.. רוצה היום לבוא אליי? את גם תיראי את הבית! את לא מבינה איזה גודל חדר יש לי, והטלוויזיה ענקית!" אני אומרת. "ווואוו! אני לא יכולה לחכות כבר!" היא מתלהבת.

קיבלתי הרבה מתנות היום, וכולם אמרו לי מזל טוב, למרות שלא ידעתי שכולם מכירים אותי..
עברו כמה שעות טובות של לימודים, והגיע זמן הפגישה של ג'סטין ואמה.
אמה נכנסה למכונית שלי, והתיישבה בכסא שלייד הנהג.
כשהגענו אל השער היא אמרה "אני לא מאמינה, וואו… אני מזהה את הבית שלו מפה!" היא התרגשה.
יצאנו מהמכונית, היא הולכת אחרי, כשאני פותחת את הדלת, אני לא רואה אף אחד, והכל חשוך, אז הדלקתי את האור, ומהרגע שלחצתי על המתג שמעתי כל כך הרבה אנשים אומרים לי "הפתעה!".
אני לא יודעת אם הם הצליחו להפתיע אותי, כי חשבתי שהם אולי יעשו משהו כזה, אבל לא ידעתי בבטחון.
ובכל זאת אני מחייכת חיוך ענקי, כל כך מאושרת, איך כל כך הרבה אנשים נימצאים פה בשבילי, חלק מהם, הם אנשים שאני מזהה, כלומר ידוענים, וחלק משפחתו של ג'סטין, האחים שלו (שלמדו לאהוב אותי) והוריו..
אבל בדיוק כשכמעט שכחתי, אמה עדיין בפתח הדלת, פנייה המומות, אני מסמנת לג'סטין שיבוא אליה.
ג'סטין מתהלך לעבר אמה, ומחבק אותה. הרגשתי לפתע משהו מוזר שאף פעם לא הרגשתי..
אני חושבת שקוראים לזה קינאה.