פרק 2 forever young פאנפיק 1D

תזכורת מפרק 1:
הוא שאל את הבנים "תוכלו לשמור עליה עכשיו?" ליאם הנהן "יופי זה המספר שלי" הם החליפו מספרים ואז אד הלך לאחר שנשק למצחי מתעלם מכעסי והזהיר אותם "היא הולכת לעשות לכם את המוות היא מעוצבנת אז אל תתנו לה למרוח אתכם"."טוב שאנל' פתח הארי את פיו לראשונה לאחר כמה דקות של שקט ומבטים בין הבנים "את רוצה להכיר את פול?" שאל בדיוק כשהמיניבוס שלהם עצר לידינו והדלת נפתחה.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 2:
 
פול היה זה שפתח את הדלת, הוא סקר את הבנים ומבטו נתקל בי "ומי זאת?" נייל ענה בחיוך קטן "מישהי שאנחנו צריכים לשמור עליה" פול הרים לעברי גבה בשעשוע ואני רקעתי ברגלי מסרבת להיכנס.
 הם נכנסו למיניבוס וחיכו שאכנס אחריהם אבל סירבתי, פול גלגל עיניו ובתוך רגע מצאתי את עצמי מורמת באוויר ובתוך המיניבוס.
הבנים צעקו והשתוללו ואני ישבתי זועפת ושלחתי לאד מלא אסמסים על כמה שאני שונאת אותו והוא ענה לי חזרה 'גם אני מת עליך סיס'.
כשהגענו פול כבר הבין שאני עושה מה שבא לי אז הוא הרים אותי למרות שמשכתי בשערו וסחב אותי לבית בעוד זאיין וליאם מנסים לשנות את מצב רוחי והאחרים סתם צוחקים.
 
-נקודת מבט כללית-
לאחר כשעתיים….
"תפוס אותה נייל" קרא זאיין נואשות "מהר!!!!".
הם רדפו אחרי שאנל מהרגע שבו הוכנסה בידי פול שסינן בהצלחה לעברם וברח, מודע לצרות ששאנל תעשה להם.
"נו שאנל בחייך אל תהרסי לנו את הבית!" צעק ליאם וזינק לעברה כשבלגנה את חדרו, שאנל הנידה בראשה לשלילה ורצה לחדרו של הארי ובלגנה גם אותו ועכשיו שום חדר לא היה מסודר בבית.
שאנל נתפסה בידי הארי שהסתתר מאחורי דלת חדרו וקרא בניצחון "תפסתי אותה!!" כולם נאנחו בהקלה והוא משך את שאנל לסלון הרחב והגדול שלהם.
הם הושיבו אותה מולם וכולם הביטו זה בזה עוקבים אחרי כל תנועה.
 
-נקודת מבט שאנל-
כשרציתי לקום ולהמשיך להסתובב בבית הפעם סתם כדי להסתכל עליו, לואי כיוון לעברי גזר "שלא תעזי לקום" הרגשתי שבכי חונק את גרוני ואז הדמעות לא איחרו לבוא.
הוא נראה מבוהל "לא התכוונתי אל תבכי" נייל אמר באנחה "אחיך צדק אנחנו היינו צריכים פשוט לכבול אותך לאחת המיטות ולגרום לך לישון" זרקתי עליו בזעם כרית והוא גיחך.
מחיתי בזעם את הדמעות והסתכלתי סביב בחיפוש אחר משהו מעניין לעשות, הבחנתי שיש להם בסלון גיטרה, הארי הבחין במבטי שהתקבעה על הגיטרה ואמר לנייל "אולי תנגן קצת?" הבטתי בו בציפייה והוא חייך "אוקיי" הוא לקח את הגיטרה והם התיישבו כולם על הספה לידי והוא החל לנגן את forever young והרגשתי איך העפעפיים שלי נעשים כבדים, יד חמה ונעימה ליטפה את שערי והבטתי בהארי שקרץ לי ולחש "תשני".
ונסחפתי לשינה עמוקה.
 
-נקודת מבט הארי-
ברגע שהיא נרדמה הם נשכבו על הרצפה מותשים וזאיין כמעט נרדם לנו "איזה עבודה קשה זה לשמרטף" רטן לואי "לואי שתוק היא פשוט כעסה אני בטוח שבדרך כלל היא נחמדה יותר ומתוקה" התעצבנתי עליו והוא גיחך "תדבר בשם עצמך אני מותש!" ילל נייל "וגם רעב" הוסיף בעצב.
זאיין הצדיק אותו "כן גם אני מותש אתה רק ישבת וראית טלוויזיה בזמן שאנחנו רדפנו אחריה בכל הבית".
ליאם גלגל עיניו, הוא היחיד מבינינו שנשאר לשבת לידה על הספה וליטף את שערה "תראו איזה מתוקה היא כשהיא ישנה" קמנו והבטנו בה, חייכתי בניצחון "רואים אמרתי לכם" לואי ציין ביובש "התכוונו כשהיא ערה" סיננתי לעברו "שתוק היא בסדר גמור" הוא הזעיף פניו "לא אמרתי כלום על זה שהיא לא…" ליאם עשה "שששששששששש" והוסיף בקול מעוצבן "היא ישנה אין לכם רגישות" עברנו למטבח כדי שנוכל לדבר בלי לחשוש שתתעורר.
"מי יסדר עכשיו?" שאל נייל בזמן שאכלנו ארוחת ערב "הרי מחר החברות שלכם מגיעות" זאיין הרים מבטו אליו מבוהל "צודק שכחנו מזה לגמרי" ליאם גלגל עיניו בפעם המי יודע כמה היום ועקץ אותו "רק אתה שכחת זאיין".
 
לאחר עוד שעה…
הסתכלתי על השעון בשיעמום אפילו הטלוויזיה לא עניינה אותי "מה השעה?" שאל נייל ופיהק "21:30".
ליאם שאל את לואי "מתי אח שלה אמור לבוא?" ובדיוק נשמעה דפיקה בדלת אמרתי בהתבדחות "חבל שלא דיברת על מליון דולר" וניגשתי לפתוח את הדלת.
אחיה, אד נכנס ושאל "נו איך היה?" הבטתי בו בשעשוע "היא החריבה את הבית?" שאל מבואס ואז קיבל בעצמו את התשובה כשהביט סביבו, הוא נאנח בתסכול "אני מבטיח שאסדר את זה.." הנדתי בראשי "זה בסדר" זאיין נעמד לידי ואמר בציניות "לא זה לא" אד חייך קלות "איפה היא?".
הובלתי אותו לסלון וחיוכו התרחב והפך רך ואוהב כשראה אותה מתכרבלת בשמיכה בין כל הכריות הרבות על הספה .."תודה באמת" אמר בכנות והביט בי.