פרק 1 – וואן דיירקשן & פייבסוס (אולי דמיוני)

קמתי לעוד יום מעצבן.. אבל הפעם, זה היום הראשון לכיתה ח'..
עוד פעם לסבול
עוד פעם לדעת את העובדה שעושים עליי חרם אפילו בלי שנתנו לי להסביר!
עוד פעם לסבול את ההצקות האלה..
עוד פעם… טוב זה כבר לא משנה, הבנתם את הקטע. אני לא מאמינה שהחופשה הכיפית הזאת נגמרה כל כך מהר.. לא לראות את הילדים האלה חודשיים זה בדיוק מה שאני צריכה! אבל כמו שאומרים: ' הזמן עובר מהר כשנהנים' והמשפט הזה לגמרי צודק. למזלי, קניתי ציוד חדש לבית ספר.. כל הציוד הישן שלי נראה בכלל לא טוב! ותנחשו בגלל מי? צדקתם! בגלל הילדה המגעילה והצבועה הזאת.. שאמרה לילדים מהכיתה להרוס לי אותם.. אולי עדיין הכל קצת טוב לראייה, אבל עדיין חלקם הרוסים… טוב, קמתי לצליל השעון המעורר שהקים אותי ב6:40. כל כך רציתי לחזור לישון.. אבל, איי מה לעשות.. קמתי, וכיביתי את השעון מעורר אחרי. השעון מעורר מהפלאפון שלי, נקסוס 6. קנו לי אותו ליומולדת 13. וזה הפלאפון הכי טוב שיש! הוא ואמא שלי זה כל מה שיש לי. הלכתי לחדר האמבטיה שנמצא בתוך חדרי, עשיתי את כל אירגוני הבוקרהבוקר שאני תמיד רגילה לעשות.. לסרק את שיערי המתולתל והארוך, ולאסוף אותו לקוקו מתוח ויפה. לשים קצת ליפגלוס. אני לא ממש אוהבת להתאפר, אבל גם יש לי עור חלק.. "זהו, אני מוכנה" מלמלתי לעצמי. ירדתי למטה, ושמתי לב שאמי לא בבית. לשמחתי, ראיתי פתק על המקרר "היי מתוקה, יצאתי מוקדם, אני לא אגיע עד הערב, בשל הסידורים שיש לי לעשות. את יכולה להזמין פיצה, ולהזמין חברה.. אוהבת אמא" אוף חבל.. אני לא אראה את אמא שלי דווקא ביום הראשון של הלימודים. טוב לא משנה.. גם אין לי חברים בכלל.. אבל אולי, אני אצא קצת לקניון.. טוב, זה מה שאעשה היום! עשיתי לי שוקו, ושתתי אותו מהר.. לא כל כך מהר אבל, רציתי שאני אספיק. בינתיים, עשיתי לי סנדוויץ' עם ממרח שוקולד של נוטלה. הממרח האהוב עליי. שמתי אותו בשקית ניילון, סיימתי את השוקו החם, שמתי אותו בכיור והלכתי לכיוון הדלת. נעלתי את הדלת של ביתי הפרטי ( כאילו בית פרטי חחח ) ויצאת לבית הספר..
בדיוק ניזכרתי, שבה ילד חדש לכיתה. אני בטוחה שהוא לא ישתתף בחרם עליי.. בדבר כזה אני לגמרי בטוחה! אני לא יודעת למה אבל, פתאום נהייתה לי הרגשה טובה כזאת בבטן.. לא יודעת למה אבל הייתה לי הרגדה נעימה. סוף סוף להרגשה שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן הגיעה! שגרמתי לחשוב על המחשבה הזאת שהילד החדש בה לכיתה, בדיוק הגעתי לכיתה. ראיתי את כולם וכרגיל, אף אחד לא התייחס אליי.. בדרך כלל רק בסוף היום עושים לי דברים אף אחד לא היה רוצה לקבל.. טוב נו, אני כבר רגילה לכל הדברים בעולם. עם זה המשהו הכי קטן וכולא כל כך כואב בעולם, עד למשהו הכי גדול וכואב בעולם. ישבתי במקומי, עד ש…