פרק תשיעי (או יה!)-סיפור על וואן דירקשן-great britain

*נקודת מבט הארי*

זאין יהל ישנו צמודים אחד לשני כמו סרדינים על הספה אני ממש שמח בשבילם נראה לי שהם ממש מאוהבים אחד בשני כפי שזה נראה עכשיו זאין נראה כאילו שהוא מצא את אהבת חייו חיוך היה מרוח על שפתיו בזמן שהוא ישן והוא נראה מרוצה מעצמו מאוד גם אני הייתי עייף מאוד שכבתי על השטיח- לא עליתי על הספה כדי לא להפריע ליהל וזאין (הם כאלה חמודים ביחד!) עצמתי את עייני ואחרי כמה שניות נרדמתי כשאני מתחפר בתוך מעיל הפוך שלי

*נקודת מבט שירה*

כשחזרתי הביתה מהמפקדה של ולאד הדבר הראשון שראיתי זה את יהל וזאין ישנים על הספה הסתכלי על יהל ברחמים והתקרבתי אליה מנסה לא לדרוך על הארי שישן על השטיח (חבורה של מוזרים :)) התיישבתי בזהירות על יד יהל כדי לא להעיר אותה ואמרתי לה "יהל באמת שאני לא רוצה לחטוף ולהרוג אותך זה לא אני- זה ולאד המפקד הרשע שלי אני אפילו לא מבינה למה בפעם הראשונה שפגשתי אותו הוא סיפר לי שהוא רוצה להרוג אותך כי את היחידה שהיית בחדר כשאימא שלך נרצחה ובמוקדם או במאוחר את תיזכרי שהוא רצח אותה אז הוא רק רוצה לטשטש ראיות" נייל וליאם ישנו בחדרים שלהם אז עליתי לחדר של לואי שעכשיו גם נהפך לחדר שלי בציפייה שהוא חיכה לי שנכנסתי לחדר ראיתי שלואי נרדם על המיטה זה נראה כאילו הוא חיכה לי היה לו ורד ביד ישבתי לידו וחשבתי למה דווקא אני נדפקתי בסיפור הזה ובערך בחמש בבוקר נרדמתי בידיעה שמחר אני מתחילה את התוכנית שבסופה יהל וויליאמס תירצח….