פרק שביעי ומחודש באמת ואני יפסיק לעלות מוחודשים-סיפור על וואן דירקשן-great britain
ניגשתי אליה "היי" אמרתי לה בגבריות "היי" היא ענתה לי בכל עדין "אז איך קוראים לך?" שאלתי אותה "שירה מונטסון" היא ענתה לקחתי שלוק מהאלכוהול ורק מזה השתכרתי לגמרי זה היה כנראה ממש חזק ברגע ששתיתי לא זכרתי כלום על שירה מונטסון רק זכרתי שיהל הזכירה אותה מתישהו בערב "וואו שם יפה" אמרתי שיכור לגמרי "תודה" היא אמרה "אני צריכה ללכת שנייה" היא אמרה והלכה לפינת החדר
*נקודת מבט שירה*
הלכתי לפינה והוצאתי את האייפון ואת האוזניות שלי "התוכנית עבדה כמו שצריך" אמרתי לטלפון "בקרוב נשיג את יהל ווילאמס" אמרתי והלכתי לדבר עם לואי הוא התקווה היחידה שלנו להיכנס לווילה
*נקודת מבט יהל*
הסתובבתי בבר עם כוס מיץ תפוזים שלקחתי מהבר לא היה לי מה לעשות אז ישבתי על אחד הכיסאות והבטתי על הזוגות הרוקדים היו שם צעירים זקנים שמנים רזים כל מה שאפשר לדמיין ראיתי את לואי עם איזו מישהי וחייכתי אליו שהסתכלתי שוב הדמות שלידו נראתה לי מוכרת אומייגאד! זו שירה מונטסון! והיא מפלרטטת עם לואי! ניסיתי לא להסתכל עליהם ואז זאין הזמין אותי לרקוד אמרתי בסדר כי ידעתי שזה קצת יעזור לי לא להסתכל עליהם בהתחלה חשבתי שהריקוד עם זאין סתם בצחוק אבל אז הוא הסתכל עליי בעיניים נוצצות באותו הרגע התאהבתי בו יתר מנייל ויותר מכל דבר אחר התקרבנו אחד לשני ואז……………….ואז לואי קטע אותנו "נחשו מה שירה תתארח גם בווילה גם לה אין מקום לישון" הוא אמר והסתכל על שירה אני ברחתי לחצר "לאן את הולכת?" הוא צעק "אני עוזבת את הווילה!…."
תגובות (0)