פרק חמישי-סיפור על וואן דיירקשן-great britain

עד שהוא עצר כדי לנשום בקלות הצלחתי לעקוף אותו הוא הסתכל עלי או אלוהים העיניים שלו כל כך יפות כל הפה שלו דימם והיה לו פנס בעין שלפתי את ערכת החירום של עזרה ראשונה שאני תמיד סוחבת והוצאתי כמה תחבושות וחומר חיטוי וחיטאתי לו בקלות את השפה "איי" הוא אמר "אה סליחה אני יהל אני מתארחת קצת בבית שלכם" נייל חייך הרגשתי שאני מתעלפת החיוך שלו פשוט מ-ו-ש-ל-ם מושלם הבטתי לתוך עיניו המבט שלו היה רך אבל בבת אחת הוא היטה את הראש הצידה ומלמל לעצמו "אני לא רוצה לעבור את זה שוב אני לא רוצה לעבור את זה שוב…) הוא חזר על זה כמה פעמים "אתה אמרת משהו?" "לא כלום" הוא אמר "איך כל זה קרה לך?" שאלתי "עזבי" הוא אמר לי ואני התפנתי לחבוש לו את היד שנשרטה מעט

*נקודת מבט לואי*

"למה עשיתי את זה?…למה עשיתי את זה?…למה עשיתי את זה?!" אמרתי לעצמי התחליתי לבכות אני בדרך כלל לא בוכה בכלל אבל אני פשוט לא מאמין שעשיתי לנייל את זה הוא החבר הכי טוב שלי! אני פשוט ישבתי על המיטה שלו שהייתה חצי אדומה מדם ובכיתי אבל בשקט שאף אחד לא ישמע

*נקודת מבט יהל*

"טוב אני חוזרת הביתה" אמרתי לנייל אחרי שחבשתי את הפצעים שלו "אני נשאר להסתובב קצת" אמר לי נייל "ביי" אמרתי לו "ביי" הוא אמר לי וכל הדרך הביתה חשבתי על כמה שהוא חתיך כשהגעתי הביתה ראיתי זאין והארי ישנים מול הסדרה הזאת על הדייגים זה לא כל כך עניין אותי להמשיך לצפות בסדרה המשעממת אז עליתי ללו "שמישהו יסביר לי מה הולך פה!" אמרתי "את רוצה לדעת מה הולך פה?" הוא שאל "אני יסביר לך…"