פרחים – פרק 1 – סיפור על SNSD (נסיון שני).

אולי הןם לא ממש מפורסמות, אבל SNSD היא אחת מלהקות הקייפופ המוכרות בעולם (להקות בנות, רק בנות).
חלק מהפרים מומצאים.
תהנו.
§ § § § § § § §
יונה:
ישבתי על הספה בחדר האורחים בדירה של הלהקה. לא, זו לא הייתה הגדרה נכונה. באחוזה של הלהקה היה יותר נכון להגיד, כי זה היה בית ענקי. היו בו שלוש קומות- קומת הקרקע, בה עברו כל הארוחות וכל הישיבות עם אס. אם. אנט, וכאן גם היו בדרך כלל הכתבים והצלמים. הקומה שמעל לזאת הייתה הקומה שלנו, של הבנות, של בנות הלהקה, שבה ישבנו ואכלנו ארוחות צהריים מתי שאנחנו רוצות ודיברו, ושם גם היו חדרי השינה שלנו. בקומה העליונה היו כל חדרי האימונים, שהיו רבים מספור, והגדול של כל קומה היה בערך… אולי 900 מ"ר? מעולם לא ספרתי, אבל ג'סיקה-אוני ספרה פעם ביחד עם קריסטל, שתמיד הייתה באה לבקר פה.
חדר האורחים היה בקומה הראשונה, ושם ישבתי על השפה. יורי ישבה על השולחן שבו עבר הראיון, ואני ניסתי להפטר מהכאב בטן הצפוי למדי שלי, כמו שהיה בכל פעם שהיה ראיון.
"אז אם כך, יורי," שאל המראיין בקול עדין וכמה שיותר ברור. הוא מנסה לדבר עם יורי? חזבתי, המוח שלי לא היה צלול. ראיתי את העיניים של יורי מופנות לכיווני, למרות שהייתי מאחוריה וכל המצלמות היו יכולות לצלם אותי. העיניים שלה ברקו לרגע ואז היא הסתובבה חזרה לכיוונו של המראיין, ולא הייתי בטוחה אם זו לא הזיה.
"אם כך, יורי, תוכלי לספר לנו מה קרה לאחיך?" קולו של הכתב היה חסר רגש, וראיתי את הגב של יורי מתקמר. "לא, אני לא רוצה," שמעתי את הקול שלה רועד, אבל ידעתי שאסור לי להגיב, אחרת אני אתחיל לצרוח, כמו שקורה תמיד כשמישהו מעצבן את יורי-אוני.
"יורי אוני?" שמעתי את קולה של סוהיון מהצד, וראיתי את היד שלה נחה על ידה של יורי, שנחה על הברך שלה והתכווצה והתרפתה לסירוגין. מצמצתי שוב, מנסה לגרום להזיה המזעזעת הזאת לעוף מהעיניים שלי. לא יכולים לגרום ליורי לדבר על מיונג, אחרת היא תתחיל לבכות, כולם יודעים את זה. ראיתי את טהיון קמה מהכיסא שלה שבקצה השולחן ומתקרבת למראיין, אך הוא נפנף בידו וטהיון התרחקה. לידרית מטופשת.
קמתי מהספה ברעידות, בבלבול. לא ידעתי מה לעשות, והכאב בבטן שוב חזר. לא, אני צריכה לעזור לאוני.
"אוני! יונה תעזור לך!" אמרתי, אבל אף אחד לא שמע אותי בגלל הקול הדקיק יצא מהפה שלי, ולא הקול החזק והרגיל שלי. ניסתי ללכת באיטיות, אבל זה לא עבד, הרגליים היו כבדות ו…
המחשבות שלי נקטעו באחת, כאשר העיניים שלה נסגרו באחת והחושך מילא את ראשי. לא! זכרתי רק את יורי שצרחה ואת טהיון שרצה בעיניים פעורות, ואז שקעתי באפלה.
~*~*~*~*~
יורי:
הכול היה סיוט גמור, כאשר התחילו לדבר עם מיונג. אסור לדבר עם מיונג, מיונג הוא של אומה ואופה ושל יורי-אוני שלו. לא, מיונג הוא משהו סודי ואסור לחשוב על מיונג, ובטח שלא לדבר על מיונג.
"לא, אני לא רוצה," אמרתי בקול רועד. הגב שלי התקשח לרגע, אל תדברו על מיונג. סוהיון הניחה יד על היד שלי והשיער שלה ליטף את כתפי, ואני רק זזתי הצידה והבטתי בה במבטים מאיימים. אל תסתכלו אלי, אני צריכה את יונה-אה.
הסתובבתי לכיוונה, אבל היא ישבה על הספה בעיניים מזורגגות. כשהסתובבתי חזרה ראיתי את טהיון הולכת מהמנחה ועל פניה הבעה כועסת, מה קרה?
"אוני! יונה תעזור לך!" הקול של יונה היה כל כך חלש עד שהייתי בטוחה שאני היחידה ששמעה אותו, אבל את הנפילה של יונה על הרצפה כולם שמעו, כמובן, ורק לאחר מכן התחילה המהומה האמיתית.
לא די שניסו למשוך לי בלשון לדבר עם מיונג, אלא גם שאני צריכה עכשיו לטפל ביונה-אה שנפלה על הרצפה וסובלת, ועכשיו רק הגיע הזמן לצעוק על עצמך, יורי, גיולן דאון, מופרעת. מופרעת שכמוך עם אח מופרע לא פחות, מגיע לך.
"יורי!" שמעתי את קולה של טהיון ממרחק. היא הייתה הלידרית, לא? היא הייתה צריכה לעשות משהו עם יונה שכאבה לה הבטן, לא?
שמעתי סירנות, מה קרה לראש שלי? הוא היה כבד פתאום, בטח בגלל מיונג והמראיין האידיוט. האמבולנסים הגיעו, ומצאתי את עצמי יושבת באמבולנס מרופד ולידי רופא עם מזרק ו… מורפיום? אולי?