פרחים בעליית הגג פרק4♥

"את משגעת אותי נושה" הוא אמר וניסה לנשק אותי, ואני ? רק ברחתי וצחקתי עליו..
"אני יודעת,אתה לא היחיד" אמרתי וחיבקתי אותו,התיישבנו על ספסל והדלקתי את הסיגרייה
סוף סוף.הוא הרים אותי ושם אותי עליו,"אתה חרמן רצח זאיין,זה לא בריא" אמרתי לו וחייכתי.
"כן? טוב.גם את" אמר וליטף את רגלי,הסתובבתי וחיבקתי את מותניו עם רגליי, ובדיוק באותה שנייה,
החליט אדון הארי סטיילס להגיע ולהרים אותי ממנו " אל תיגע בי חתיכת דפוק" אמרתי וסטרתי לו
כלכך חזק שאני חושבת שהוא הרגיש את הדופק בלחי השמאלית,תפסתי את ידו של זאיין והלכנו משם,
מזל שסיימתי את הסיגרייה לפני שהוא בא, עוד הייתי חוטפת כמה צעקות מהמפגר הזה…
————צלצול סוף הפסקה———
"בואי נושה צריך לחזור לכיתה" אמר זאיין והרים אותי על הגב והלכנו,יותר נכון רצנו
לכיוון כיתות הלימוד, "אנחנו פה אנחנו פה אנחנו פה" צעקנו כמו ילדים קטנים כשנכנסנו
בדיוק שנייה לפניי המורה,והתיישבנו במקום "היי נוי" אמרתי וחייכתי אלייה בקטנה.
"היי אלכסנדרה" היא ציחקקה וחייכה אליי חיוך מדהים, "בת כמה את?" שאלנו ביחד
"חחחח" צחקנו ביחד "אני בת 16" עניתי לה,"ואת?" הוספתי.. "אני בת 16 וחצי" היא
אמרה וחייכה אליי. "שמתי לב שבינך לבין הארי עבר איזה… חתול שחור או משהו?"
הדגישה ושאלה "גם בך הוא שיחק? או בגד? או ניצל ? או משהו?" רגע שאני יבין
הוא עושה את זה לכל הבנות פה כאילו ? "למה זה קורה הרבה פה?" שאלתי,וידעתי
שאני אתחרט על השאלה הזאת,וצדקתי כמובן .. "הרבה? חחח כל הזמן,אפילו לי"
הייתי בשוק כשהיא אמרה את שתי המילים האחרונות,באמת שהייתי בשוק..
שיעור מתמטיקה התחיל… למדתי ולמדתי יותר נכון חשבתי וחשבתי,עליו שוב..
אם הוא משחק בי? אם הוא לא רצה אותי כל השנים? אם אני הייתי מטומטמת שאהבה,
והוא הגבר ששיחק,וניצל,וחשק ובגד? ומה אם הוא יפגע בי, או יותר גרוע,ינצל אותי.
אוף איפה הארי שלי ? שהיינו צוחקים,ואוהבים והכל היה טוב בנינו,כמו שני אחים.
הארי הזה נעלם. הזכרתי לעצמי וחזרתי לאדישות. "גברת ברקוביץ' ?" שאלה אותי
המורה למתמטיקה כמה פעמים לפני ששמתי לב שמדברים אליי בכלל.
"כן המורה?" שאלתי דיי לחוצה " מה התשובה לתרגיל הזה?" אוח נו באמת
"אממ 87?" ניחשתי וידעתי שאני אטעה.. "ואו ניחוש מוצלח" היא אמרה
רגע. באמת הצלחתי הרגע? "באמת?צדקתי?" "לא!" אוח מעצבנת..
"מספיק לרחף בשיער,את אמורה לישון בלילה וללמוד בכיתה לא הפוך,ברור?"
"כן המורה" עניתי בלית בררה ובסוף השיעור הלכתי לאיזו פינה בשיחים,
ופשוט התחלתי לבכות,כבר שנתיים שלא בכיתי,מאז שהם עזבו,הדמעות נזלו מגופי,
הרגשתי ששתי עיניי הופכות לברזים, "אלכס, אלכס, בבקשה אני מצטער" הוא אמר..
כן הארי,אני בטוחה שאתה מצטער,"תלך מפה" אמרתי באדישות,לפתע זאיין בא והשפיל את ראשו
"אני מצטער אלכס" הוא אמר עם דמעות בעיניים,מצטער? על מה ? "על מה אתה מצטער,זאיין?"
"על.. אממ בר ו.. אני יודע שראית אותנו נו על מה שקרה אית..רגע." הוא קלט את הטעות
המרה שהוא עשה כרגע, והתחרט על זה "אין לך מושג על מה אני מדבר נכון?" מפגר..
הוא אמר ומבט מבוהל על פניו,"לא היה לי עד עכשיו,ביי זאיין" אמרתי בעצבים והלכתי משם..
אם זאיין והארי השתנו? כולם השתנו.. ואז ראיתי את היילי ונוי " היי סיסטרז" צעקתי ורצתי אליהן
"היי נסייכה" הן אמרו וחיבקו אותי, הלכנו לשבת על ספסל וסיפרתי להם את כל הסיפור,מהתחלה.
גם מה שהיה לפניי שנתיים,פשוט מאז שהכל התחיל,כל החרא שעברתי בחיים,עד היום,לפניי דקה.
"ואו אני לא מאמינה" הן אמרו ביחד והשפילו את ראשן " אוי זה בסדר,כבר התגברתי על זה"
אמרתי וחייכתי אליהן,חיוך דיי מזויף אבל עדיין סוג של חיוך. הן החזיקו בידי והלכנו לכיתה חזרה,
השעות הבאות נגמרו דיי מהר והגענו לחדר האוכל לארוחת צהריים, שמתי לעצמי מעט סלט והלכתי
לשבת " את לא אוכלת כלום אלצ'קו?" שאלו אותי היילי ונוי " לא,אני לא אוהבת" עניתי להן..
כן מגיל קטן לא אהבתי את הטעם של האוכל, "את תהיי אנורקסית בסוף תאכלי" הן אמרו והעמיסו לי
טונה של אוכל על הצלחת "טוב טוב אני אוכל תירגעו בנות חחחח" חייכתי וניסיתי לאכול חצי מהכמות ששמו לי,ללא הצלחה כמובן, זרקתי מחצית מן הצלחת לפח הקרוב והלכתי לחפש לי פינה לנוח
ואז קלטתי אותם שוב.. מתמזמזים. באתי אלייה. תפסתי אותי מהשיער ואמרתי לה, בבירור. מול הארי.
"תקשיבי ותקשיבי לי טוב חתיכת זונה,מילה אחת לא במקום לכיוון שלי אני תולשת לך את הסיליקון מהציצי ישטוחה. ואת תסבלי. אז ממש אל תתחילי איתי" אמרתי בעצבים והמשכתי ללכת,הגעתי למין בריכה עמוקה כזאת,עם דגים גדולים כאלה,אני מפחדת מדגים אמא, ואז בשנייה,הרגשתי את עצמי בתוך המים כשמישהו מושך לי את הראש מטה,הדבר היחיד ששמעתי לפניי שאיבדתי הכרה היה: "תפסיקי מה את עושה? תעופי ממנה" ואז הכל נהיה מעורפל…
~חלום~
אני עולה במדרגות שלא נגמרות,לעבר חדר מלא בערפל,חדר חשוך ובו היא נמצאת,
מוטלת על הרצפה ללא רוח חיים "נועה" אני צועקת ומתחילה לרוץ,
אך עם כל צעד שלי אני מתרחקת ממנה יותר ויותר "את תצטערי על זה" שמעתי
קול אומר לי…
~סוף חלום~

התעוררתי מנשימות על צווארי,ומצאתי אותו לידי, יושן,ליטפתי את פניו..
נשקתי למצחו. ונרדמתי כשידי על בטנו וראשי על החזה שלו,
שעולה ויורד,כמו קצב נשימותיו..

~מי ישן לידה?
~מי הפילה אותה למים
~מיי הציל אותה?
~ומי מנסה לחבל לאלכס בחיים?

כל זאת תדעו בפרק הבא בנות ♥