פרחים בעליית הגג פרק2♥

"אממ.. אלכס?" אמר כשפיו פתוח לגודל עצום, "אממ אני מצטערת האר.." אבל לפניי שהספקתי להמשיך הוא חיבק אותי חיבוק חזק ואמר.. "אני התגעגעתי אלייך אלכס שלי"
~~~~~~~~~~~
הלכנו לחדר האוכל והיילי חיכתה לי שם "היי דארלינג" אמרתי וחייכתי אליה,
"היי בייבי" אמרה וחייכה אליי, ודפקה להארי מבט של,תלך מפה,עכשיו.
הסתכלתי על שניהם והבנתי שפספסתי משהו.. משהו גדול..ענק אפילו.
הוא הלך ונשארתי לשבת לידה לבד בשולחן."אוקי דברי,מהזה היה?" אמרתי
כשבחנתי את מבטה העוקב אחריי כל תנועה שלו "היינו ביחד,הוא בגד,נגמר"
היא אמרה באדישות ואז חזרה לעצמה וחייכה אליי "אבל עזבי זה סתם" הוסיפה
כשראתה שאני מסתכלת עליו במבט מאוכזב,מאוכזב מאוד אפילו.
הוא קלט את המבט שלי , והסתכל על היילי במבט אכזרי,וקר, והסתלק משם.
לא היה לי תיאבון כבר, אז הלכתי לחדר,הוצאתי את הבגדים מהמזוודה והתחלתי לסדר,
ואז עברתי למזוודה השנייה, והוצאתי את האלבום שלנו, הסתכלתי על התמונות מאז,
והגעתי לתמונה שלי ושל הארי,אני על הגב שלו, והוא מנשק אותי בלחי, ומסמיק.
דמעה בוגדנית ירדה במורד פניי,ואחריה עוד כמה דמעות קטנות ומלוחות.
"אני לא השתנתי כל כך את יודעת.." מה? הוא היה פה כל הזמן? שיט.
ניגבתי את עיניי כדיי שלא יראה שבכיתי, ואמרתי לו,דיי באכזריות אני
חייבת לומר "אתה לא אותו הארי,שיהיה לך ברור" הסתכלתי עליו באדישות, הכנסתי
את האלבום לתוך הארון שלי, ונעלתי אותו.יצאתי מהחדר בלי לתת לו להגיב על זה,והלכתי
לחפש לי איזה פינה שקטה במקום הזה,כי הוא ענק אז חייבת להיות לפחות פינה אחת
בודדה כזאת, הנה מצאתי אחת,שקטה כזאת, ואין שם אף אחד. התקרבתי לאט לאט למקום
ושמעתי קולות של בכי,זה היה.. זאיין, הוא גם פה ? מי עוד נמצא פה. התקרבתי מאחוריו
בזהירות ובשקט, התכופפתי אליו וחיבקתי אותו,פשוט חיבקתי אותו,הוא הסתובב מופתע
"ה.. היילי? מה את עושה כאן ? " הוא חייך,ניגב את הדמעות, הרים אותי באוויר וציחקק
"היי בובי שלי,מה קרה?" שאלתי ולא הסתרתי את העצב שלי,"אל תהיי עצובה נושה"
הוא אמר ונשק לי על האף,אוח הוא כזה חמוד ומשגע,ו.. חמוד.. ומושלם
"אתה בסדר? אתה מבואס נושי, מה קרה?" ליטפתי את פניו ושאלתי.
"חחח לא קרה כלום סתם מצברוח רע,זה עובר בובה" אמר והרים אותי כמו כלה,
ולקח אותי אל חדרו, נשכבתי על המיטה שלו ועצמתי עיניים בזמן שהוא נשכב לידיי
"אני התגעגעתי אלייכם,כולם נעלמו לי,חשבתי שמתתם או משהו בסגנון"
אמרתי בשקט,בלחישה,ולרגע קיוויתי שהוא לא שמע את הלחישה הזאת
"אמרת משהו? אני פשוט עייף מת" הוא אמר, ושמחתי שהוא לא שמע.. אני אפילו לא יודעת למה,
פשוט לא רציתי שהוא ישמע,"כן, אמרתי קום שמן יש לנו לימודים ללכת לא בא לי לאחר מהיום"
צחקקתי ודחפתי אותו מהמיטה, הוא קם לקח את התיק והלכנו… ואז קלטתי אותו באחת הפינות,
ממזמז איזו מישהי, הוא קלט שהסתכלתי עליו, והתחיל ללכת לכיווני,תפסתי את זאיין ורצתי משם,
כמה שיותר רחוק, כמה שהצלחתי לרוץ.. ואז…
נפלתי, אוי זה כלכך מתאים לי ואו, פשוט כלכך מתאים לי !
זאיין הרים אותי ואמר"ממה ברחת נושה? או יותר נכון ממי? " אמר שקלט שאני משתיקה אותו
בעזרת האצבע ואומרת לו שיבוא אחריי "אני בורחת מהארי, ואני אמשיך, עכשיו בוא ניכנס לבית הספר כבר חחח" אמרתי וגררתי אותו פנימה

אזזז זהו לעכשיו כי אין לי קוראות בכלל ): ♥