פרחים בעליית הגג ~הקדמה~

אני זוכרת..או יותר נכון, כמעט ולא שוכחת..
ואני גם לא חושבת שאני אשכח

הריב איתו ,ששבר אותי, ורצתי חזרה לעליית הגג..
למקום הקבוע,שאני נחה בו ,ומתאפסת על עצמי.
ומצאתי אותה שם, שוכבת.. מדממת..
וכאשר מצמצתי,נשמעתי נעתקה כאשר,
לא היתה שם לא גופה ולא כלום..
היא נעלמה כמו העלה הנישא ברוח.
~סטופ~
אני אלכסנדרה או אלכס[;
,בת 16מלונדון,במקור מישראל[:
נועה, חברה הכי טובה שלי,
הורייה מתו כשהייתה קטנה
ואימצנו אותה אליי
הורים-רון ומאיה
שני בלונדינים עם עיניים כחולות ירוקות.
אין אחים
~סוף סטופ~

זה היה מפחיד…. אפילו יותר מדיי…

6.10
~פלאשבק~
"נו צ'וצ'ה בואי!" היא צעקה אליי, וקראה לי לבוא אחריה,
זה היה לאחר חגיגה לאחת מחברותינו,"אני באה נועה,חכי לי"
צעקתי ורצתי אחייה. " את מהירה מדיי חחח חכי לי"
התייאשתי וחזרתי ללכת לאט.היא נעצרה ונפלה..
רצתי אליה והתכופפתי, היא פרצה בצחוק מתגלגל,
"את לא נורמאלית איך הבהלת אותי.."
אמרתי ועשיתי פאפי פייס חמוד כזה (חוחו ^_^)
המשכנו ללכת,בחושך. ליד כל מיני סמטאות חשוכות.
והתקשרנו אליה.. " תגידי ליבי,אנחנו נמצאות ליד איזה בר,
וקצת חשוך באזור. לאן ללכת ?"היא התחילה לומר "בואו ל.."
ונפל לי הטלפון בחבטה קשה על הרצפה."אלכס תעזרי לי בבקשה"
גמגמה אליי נועה כשבחור מגודל תפס אותי והשליך אותה ארצה.
"היי אתה ? תעזוב אותה מיד!" צעקתי כאשר חברו של הבחור
תפס אותי והשליך אותי על הרצפה..
לא ראיתי מה עם נועה,הייתי עסוקה בלא לתת לו להפשיט אותי.
ריח חזק של אלכוהול נזל מפיו אל אפי.. ריח מסריח,וחריף.
לא הצלחתי להתנגד עוד וזה קרה.. הוא.. הוא אנס אותי..
כאשר הוא גמר.. והלך… אספתי את בגדיי והבטתי בחתך גדול הניצב על בטני.
"נועה, איפה את?נועה? נועה תעני לי בבקשה נועה!" צרחתי ודמעות התגלגלו על
פניי באכזריות .היא יצאה מאחוריי הסמטה,עירומה עם כמה שריטות קלות.למזלה.
לאט לאט התחלתי להרגיש מנומנמת, ונפלתי על הרצפה. "אלכס!!" היא רצה אליי
משתוללת מפחד, ופורצת בבכי למראה בטני המדממת.
ואז הוא בא…..( כי הריי הייתי חייבת להוסיף את ואן דיירקשן)
וקרע את שרוול חולצתו וחבש את בטני."אמגש הארי סטיילס,ו..ו..זאיין מאליק."
היא צעקה… זה הדבר היחיד שאני זוכרת כי..
באותו הרגע כבר איבדתי הכרה,כי הדם פשוט נזל ממני החוצה…
~סוף פלאשבק~

עברו שנתיים מאז..אני זוכרת שהייתי איתם הרבה לאחר מכן
ובהפלה שעברתי..ובהלוויה של נועה…
כן .. נועה..אני מתגעגעת אלייה

חשבתי לעצמי כשהייתי על המטוס בדרך ללונדון.
"בית ספר לאומנויות מטומטם" אמרתי לעצמי וצחקקתי.
"נא לחגור את חגורות הבטיחות בעוד מספר דקות ננחת בנמל התעופה של לונדון"
קראה הדיילת, יש נגמרה הטיסה, חשבתי לעצמי.
להתראות ישראל, ביי ביי חיים ישנים,ושלום עולם.
חייכתי ויצאתי מהמטוס.. כשראיתי אותו…
"טלצ'י" קראתי ונופפתי בידיי,והוא כלכך מופתע שנפלה לו המזוודה.
"היי נושה, לאן את הולכת פה ? חחח" אמר וחייך את החיוך הכובש שלו.
"אני בדרך לפנימייה פה, מה אתה עושה פה ידפוק חחח" חייכתי חזרה.
"באמת ? איך קוראים לה ? בית ספר לאומנויות משו ? אמן שכן"
"אמגש כן כן זה השם, אתה איתי טלצ'י ,הוו איזה כיף פנים מוכרות"
חיכתה לנו הלימוזינה ~ואווו מפווואר~ נכנסנו וחיכינו לראות את המקום.
"הגענו" הכריז הנהג, ופתח לנו את הדלת..
ומה שראינו שם ? היה לא יאומן…
————————————————–
"את תשלמי על זה שלא עזרת לי"היא צרחה בעודה מתקרבת אליי מדממת,
"לא בבקשה, אני לא הצלחתי,בבקשה תסלחי לי"בכיתי..
————————————————————–

אז איך זה היה בתור פרק ראשון ?
מקווה שאהבתם ♥