פקחי את עיניך-פרק 18
~~נקודת מבט רוז~~
כול כך קשה לי.
אף אחד לא רואה את זה,אני מסתירה את זה מעולה וצוחקת ומחייכת כול הזמן…
אבל כול כך קשה לי.
מתי החיים נהפכו לכול כך מסובכים?
טוב,זה התחיל מזה שאשלי הגיעה לפה,מאז אני מרגישה כול יום שמשהו רע הולך לקרות,וזה מכאיב לי ומפחיד אותי.
ואז זה נמשך כשלואי הגיע לפה,הוא כול כך חמוד ומתחשב וגם די דומה לי,אבל אם כמה שאני מחבבת אותו,אסור לי לאהוב אותו,גם החיים שלי מסובכים מידי בישבילו,וגם אני עוד לא מסוגלת לאהוב,אחרי כל מה שעברתי,עוד לו,אני לא יכולה…
את הכול אני מסתירה,אני בוכה רק שאף אחד לא רואה,כמו עכשיו,כולם יצאו לשיעור ואני אמרתי שאני חולה אז נשארתי פה,כדי לבכות…
כול כך קשה,כול כך קשה…
הלוואי שהיתי יכולה לספר למישהו…
אבל אם אני אספר לבנות אז הן ירחמו אלי
אם אני אספר ללואי אז…רגע,אני יכולה לספר ללואי?
לא,לא אני לא!!!
אבל למה לא?
אוף,למה הכול כול כך מסובך?
״הי רוז תקשיבי אני שמעי ש…מה קרה?״לואי נכנס מהר בדלת והתחיל לומר משהו עד שראה אותי והשתתק וחיבק אותי,זה רק גרם לי לבכות יותר…
״קשה לי לואי,כול כך קשה לי,ואף אחד לא יודע,אני כול כך לבד עם כול הקשיים שלי,קשה לי…״אמרתי בזמן שאני מתייפחת על כתפו,ואז הרמתי את ראושי והסתכלתי עליו
״אני פה,ואני אף פעם לא אלך…״ואז זה קרה,התנשקנו…
תגובות (2)
המשך עכשיו דחוףףףףףףףףףףף!!
המשך!!!!