פנמייה פנמייה וביבר- פרק 42

לא המשכתי מלא זמן ואני מצטערת, זה לא יקרה שוב וזה יחזור להיות כמה פרקים בשבוע (: -תלוי בכמות תגובות-
-רוני-
—————
״ שלום לכם, חשבתי שיקח לכם יותר זמן״ קרא סקוטר בקול וכל הצוות צחק
״למה אתה מתכוון?״ שאלה פטי, אמא של גסטין
״שום דבר אמא. שום דבר ״ מיהר להגיד גסטין והתיישב בשולחן ואני לידו
״גסטין״ התחיל ריאן להגיד
״מחר זה יום גדול לכל הצוות ביבר״ המשיך ריאן
״ מחר זה ההופעה הראשונה שלך מסיבוב ההופעות של ׳להאמין׳ !! ״ צעק ריאן וכל הצוות מחא כפיים וצעק וצחק
״ ואני שמח שיש לנו תוספת, גברת קייט״ המשיך ריאן והסמקתי 
״ אני שמחה להיות פה ״ אמרתי וכולם צווחו ומחאו כפיים
״ ג׳סטין דיי ״ פטי אמרה ופרצה בצחוק
״אני מצטער ״ אמר והפסיק לזרוק חתיכות ספגטי על אלפרדו
״ אני יתנקם ״ אמר אלפרדו ושניהם פרצו בצחוק
לפתע קיבלתי הודעה באייפון
״ אני הולכת להתפנות, אני כבר מגיעה״ לחשתי לפטי והיא הנהנה לחיוב 
קמתי ממקומי והלכתי לשם. 
נכנסתי לתא והתיישבתי על המושב כשהוא סגור
מספר 007 ? יש מספר כזה בכלל?
בכל מקרה… מה ההודעה?
׳ קייט שלום. אחרי שגילית חלק מסודות המשפחה, את בסכנה. עוקבים אחרייך. את לא מוגנת ויש אנשים שמחפשים אותך. יש עוד שאת צריכה לגלות. תנסי לא להיות לבד באף מקום׳ 
נעשתי אדומה מרוב לחץ
המשכתי לקרא
׳ זה רציני קייט, ואני מנסה להגן עלייך. אנשים שאת סומכת עליהם ברגע זה יכולים להיות חלק מהכנופייה הזו שרק רוצה לחסל אותך רק מהעובדה שאת יודעת על הכנופייה עצמה שסודית ביותר. תיזהרי בכל מה שאת עושה קייט!!את לא מכירה אותי , לצערי. אני אדריך אותך קייט. כל פעם שתיראי זכר למספר 007 תדעי שאני שומרת עלייך ואת צריכה לברר מה זה כי זה יכול להיות מסר ממני אוהבת, ו׳. ׳
מי זאת ו׳ ?!?! חשבתי לעצמי
הסתכלתי לכוונים נעשית אדומה מרוב לחץ כשדמעות יורדות מעיניי
יצאתי משם במהרה וחזרתי לשולחן
הצוות בדיוק צחק, כנראה מבדיחה
התיישבתי במקום שלי בין פטי לגסטין
״ היי בייב״ גסטין אמר ולא הסתכל עליי אז לא שם לב לפניי האדומות והרטובות
״ קייט מה קרה?״ לחשה פטי בהלם
״ שום דבר ״ גמגמתי לא מצליחה לדבר מלחץ
לפתע צלחת נשברה
צרחתי צרחה חזרה וקפצתי מהמקום קוברת את הראש בחזה של גסטין
״ קייט זה רק יעל, נפל לה צלחת מה קרה לך?״ סקוטר שאל 
גסטין ליטף את הגב שלי מחבק אותי
״ הכל בסדר?״ הוא שאל מודאג
״ כן, סליחה ״ לחשתי והצוות המשיך בבדיחות שלהם 
כמה שאני חולה על הצוות הזה, הוא לא יצליח לעודד אותי הפעם. 
בחיים לא פחדתי כמו שאני פוחדת ברגע זה…
———
אני וגסטין נפרדנו מהצוות ונכנסו לחדר
״ אני לא מאמין שכבר 3 בבוקר ״ הוא אמר
חייכתי חיוך מזוייף מתיישבת על המיטה
״ מה יש לך?״ הוא שאל לא מבין
הוא התיישב לידי
״ כלום ״ מלמלתי
״ תספרי לי ״ הוא ביקש
״ לא גסטין אני בסדר ״ אמרתי 
הוא חיבק אותי
״ הלב שלך, הוא פועם ממש חזק. את לחוצה ממשהו?״ הוא שאל ממשיך לחבק
״ לא.. פשוט.. אל תשאיר אותי לבד גסטין. בבקשה ״ התחננתי בין ידיו פורצת בבכי
״ בחיים לא ״ הוא מלמל מחזק את החיבוק
ולרגע..הרגשתי מוגנת.