פאנקיפיק על הארי סטיילס – חלק 5

כעבור 7 שעות, מנקודת המבט שלך:
הדלת נפתחה ונחשו מי עמד בפתח, הארי.
"יפה שלי.." הוא התקרב. התרחקת, לא רצית להיות קרובה ל"גבר" שפגע בך.
"אני לא יפה שלך ולא נעליים." אמרת לו.
"(השם שלך), אני מבין שנפגעת, ואני מצטער שלא סיפרתי לך.." אמר והתקרב אלייך שוב.
התרחקת. "הארי, אני לא בובה שאפשר לשחק איתה. אני לא צעצוע, אתה מוזמן לעזוב אותי ולחזור לקנדל, אתה לא מזיז לי. אתה התנהגת כמו ז*ן ואני שונאת את זה" אמרת ועלית לחדרך.
"(השם שלך), חכי!" אמר. נעלת את הדלת.
"(השם שלך), אנחנו צריכים לדבר!" אמר.
"אין לנו על מה." השבת בחדות.
פתחת קופסת כדורים אחת. הארי שמע את הרעש.
"(השם שלך), תעצרי. את תתחרטי על זה למעלה." אמר הארי.
לא ענית.
"תעני לי, (השם שלך)!" הוא צעק.
פתחת כדור אחד. הארי שבר את הדלת והתקרב אלייך. הוא העיף את קופסת הכדורים וזרק אותה הרחק מהחלון, כמעט לרחוב השני.
"את לא הולכת לעשות את זה, את החיים שלי" אמר.
הבטת בלחיו הורדרדה של הארי, ואח"כ בעיניו. הן נצצו, דמעות זלגו מהם היישר אל לחייו.
נישקת אותו, לא יכולת. לא היה אכפת לך מהעצב והכעס שהוא העביר בך, לא היה אכפת לך שכמעט רצית להתאבד. הוא הגבר שלך.
"אני אוהבת אותך, הארי" לחשת. גם את בכית.
"אבל.." אמרת ופרצת בבכי.
"אבל מה?" הארי שאל.
"אבל מה (השם שלך), תעני לי!" הוא אמר בלחץ.
"כבר לקחתי 3 כדורים לפני שעה, אני עומדת למות!" אמרת ונשכבת עליו.
"מה?!" הוא צרח. הוא נשא אותך על כתפיו והעלה אותך לאוטו.
נסעתם לבית החולים הקרוב, והכניסו אותך למיון.
הכל היה מהיר ולחוץ, הארי מיהר ועבר בין חדרים על מנת לשאול מה עושים.
***
כעבור חצי שעה, מנקודת המבט של הארי:
לא עמדתי בזה יותר, לא יכולתי. הדוקטור יצא מחדרו.
"נו, דוקטור? מה מצבה?" שאלתי, בולע את הגוש הגדול בגרון.
"היא.."