על כתפי ענקים
ניוטון היה גנב.
סר אייזיק ניוטון, גדול גדולי הפיזיקה של כל הזמנים, היה גנב.
את חוק ההתמדה, החוק הראשון על שמו, הוא העתיק מגלילאו. לא שגלילאו יכַל לעשות עם זה משהו. בשנת 1642, שנת לידתו של ניוטון, גלילאו נפטר.
שיטת ניוטון-רפסון למציאת שורשים באנליזה נומרית, פותחה ע"י ג'וזף רפסון, עמיתו של ניוטון. כעובדי אותו המוסד, ביקשה ההנהלה להימנע מפרסומים שליליים, והשיטה הוצגה כפיתוח משותף.
משוואת ניוטון-לייבניץ, המשוואה היסודית של החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי, נוסחה ע"י גוטפריד וילהלם לייבניץ, בגרמניה. לייבניץ המסכן נגרר במשך שנים לבתי המשפט, שלא הצליחו להוכיח מי גנב ממי. את מדליית רמפורד (סוג של פרס נובל, שעדיין מוענק מדי שנתיים, לחוקרים אירופיים בתחומי האופטיקה והתרמודינמיקה), היו אמורים לקבל יחדיו. בשל האיבה ההדדית, הם סירבו לקבְּלה.
אלו כמובן, רק המקרים המפורסמים ביותר. ברוב המקרים, ניוטון היה חכם דָיוֹ להעלים ראיות. ללא שום ספק, מדובר בגאון.
אחד המקרים היותר מביכים, היה לאחר שפרסם את 'התאוריה של האור', על עקרונות האופטיקה הפיזיקלית. במאמר זה, תיאר ניוטון מספר תופעות אופטיות, שנובעות מקיומו של 'אֶתֱּר'. כמעט שלוש מאות שנה מאוחר יותר, הוכח כי ה'אתר' כלל לא קיים.
תופעת 'טבעות ניוטון', שניתן לראות על בועות סבון או על כתמי שמן על הכביש, הוסברה בעזרת משוואה מתמטית מקורית, שפותחה ע"י רוברט הוק. הוק, גאון מתמטי, לא קיבל קרדיט על השימוש במשוואתו. הוא לא התעצל, ותבע את ניוטון לדין.
ניוטון הפסיד במשפט, ואולץ להעניק להוק בפומבי, את הכבוד המגיע לו.
כמצוות בית המשפט, ניוטון פרסם בכל עיתוני סוף השבוע, את הידיעה הבאה:
"ראיתי רחוק יותר, כיוון שרכבתי על כתפי ענקים".
.
הוק היה גמד.
תגובות (4)
חחחח אהבתי
גדול
אהבתי, וואו, ידע לא חסר לך.
(יופי אולי אחרי שהגבתי אנשים יסרקו לי את הפרופיל ואת הדברים המזעזעים שכתבתי לפני שנתיים).
הצלחת לגרות את סקרנותי האינטלקטואלית. לאחר קריאת הפרסום שלך עברתי לוויקיפדיה, לקרוא על הנושא מזווית נוספת. שם התוודעתי לכך, שבנוסף לעבודתו המדעית הוא עסק בסתר בחקר כתבי הקודש (ובאלכימייה). שם נאמר, שלאחר מותו נמצאו בכתביו הרבה יותר חומרים בנושאי דת, מאשר בשאר הנושאים שעסק בהם. דבר נוסף שמצא חן בעיניי,אצטט ישירות מהוויקיפדיה: "בספרו פרינקיפיה תיאר ניוטון את היקום כשעון מכני ענקי, שכל חלקיו פועלים בדיוק ובחפיפה מושלמת אחד לשני, כאשר יוצר השעון, האלוהים, מכוון את מחוגיו כל רגע. בנושא זה כתב ניוטון: "הכבידה מסבירה את תנועת הכוכבים ביקום, אבל היא לא יכולה להסביר מי הניח אותם בתנועה מלכתחילה. אלוהים מושל בכל הדברים הללו ויודע מה יעשה או מה יכול להיעשות". האסטרופיזיקאי האמריקאי ניל דה-גראס טייסון טען, שכל עוד הפרינקיפיה עסקה בנושאים שאותם ניוטון הצליח להסביר באמצעות תאוריה מתמטית, כמו פתרון הבעיה הדו-גופית, אזי אין בה אזכור של אלוהים. לעומת זאת בהתייחסות לנושאים שאותם הוא לא הצליח לפתור, כמו הבעיה התלת-גופית (לדוגמה, האופן שבו מאדים משפיע על תנועת כדור-הארץ סביב השמש) אז מזכיר ניוטון את אלוהים.
אמשיך לקרוא את הפרסומים שלך ושל אחרים. אני בטוחה שנכנסתי לתהליך מרתק, ואני מקווה, שיישאר לי זמן להמשיך ולכתוב דברים משל עצמי.