עיר האורות השקרים והאהבה- יום רגיל של שמש

נקודת מבט לואי: ישנתי לא כל כך טוב, חלמתי חלום מוזר וישר התעוררתי, אל תשאלו איזה חלום פשוט תתעלמו. ירדתי למטה, ולגמתי כוס חלב, ג'ואי הכלבה של אלינור לא הפסיקה לנבוח, אז נתתי גם לה כוס חלב, חיים שגרתיים לא משהו מיוחד חוץ מהעובדה שהייתי ער בחמש בלילה וטיילתי ברחוב בכדי לנשום קצת אוויר. בדרך פגשתי את 'המשוגעת', מה לעזעזל היא עושה ערה בחמש בבוקר? טוב זה לא האישיו עכשיו היא עשתה "ריצת בוקר" או משהו כזה. לראות אותה עשה לי טוב על הבוקר בהתחשב בעובדה ששפכתי עליה כוס שוקו בטעות..ושוב.אל תשאלו למה, ואיך.
לבסוף חזרתי הביתה, אל המיטה החמה, אל הזרועות של אלינור ולחיבוק החמים שהיה טרם יצאתי. "לו.." אלינור שאלה ומיששה את הכרית שלה. "אל.. תחזרי לישון תכף בוקר" אמרתי לה ונשקתי על מצחה. אלינור כמו מלאך, אני מפחד תמיד לפגוע בה, היא טובה יותר מדי.. מבינים? בכל אופן חזרתי לישון.עד ש.. זאין החליט שמים קרים זו דרך טובה להעיר בן אדם שהיה ער כל הלילה, ואני כמובן החזרתי לו, וזה התפתח למלחמת מים!
"לואי, אני יוצאת נדבר?" אלינור אמרה לי ונשקה על שפתיי נשיקה חמה.
"בטח.. אלי אני אוהב אותך" אמרתי בשיכנוע עצמי.
"הכל בסדר?" שאל אותי זאין ונגס בתפוח. "הכל מעולה, מאליק ואיתך?" שאלתי וקמתי מן השרפרף . "יותר מבסדר, הכל מעולה, טוב אני זז" זאין אמר לי ויצא.
נקודת מבט נועה: אוף! לא תאמינו במי נתקלתי בחמש לפנות בוקר, כן דניאל , מעניין מה הוא עשה שם, אני בכל אופן יצאתי לריצת בוקר, ספורט זה אחד הדברים שהכי חשובים לי. בכל אופן, הוא החליט שהוא שופך עליי תכוס שוקו שלו! חוצפן.. טוב זה דווקא היה די כיף לראות אותו.. בכל אופן בבוקר קמתי ושוב נחשו מה: עשיתי ריצה אך הפעם הוא לא היה שם, רק בן ובת צעירים שהתנשקו, לא ראיתי מי אלה בדיוק, אבל הבת הייתה נראית גבוהה ויפה, טוב נו.. שימצאו להם בית או משהו כזה !
אבא הציע שאלך לבדוק בתי ספר בסביבה להירשם לסמסטר הבא כדי שיהיה לי מקום, וכן שוב.. בית ספר זה גם משהו שחשוב לי! לא כמו כולם תקראו לי "חנונית" או "ווירדו" לא מזיז לי.
הדבר שהכי שימח אותי היום היה לדבר עם אמא, זה כל כך מילא אותי באנרגיות.. "בוקר טוב לך נסיכה" היא אמרה מהצד השני של השפורפרת.
"היי אמא, מה נשמע?" אמרתי בהתרגשות.
"רק רציתי לדעת שהכל בסדר יפתי, אני ידבר איתך יותר מאוחר, שלומי ואני יוצאים היום אז נדבר טוב" היא אמרה, כעס עלה בי באותו רגע, אבל אז הבנתי שצריך להמשיך בחיים.