עולם מושלם – פרק 9 – האמת כולה

מהפרק הקודם :
רבנו מכות , עד ששמענו צלצול מהטלפון של אחד מאיתנו . ישר רצנו לטלפונים ובדקנו וההודעה … היא הייתה בטלפון שלי .

פרק 9 :

~ זאין ~
מיד לקחתי את הטלפון שלי , איך קיוויתי לקבל את ההודעה הזו , אני מניח שאור באמת הבינה שאני הכי טוב בשבילה , רצתי לאייפון 4 שלי ופתחתי אותו ונכנסתי להודעה , התיישבתי מתרגש בצלו של עץ אורן גבוה וקראתי אותה בחיוך : " לזאין המדהים , אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך וגם את לואי , אתם שניכם הכי טובים שאפשר לבקש , אבל יש לי רק אחד … והוא לא אתה . מצטערת . אני באמת אוהבת אותך , אבל לא כיותר מידיד ממש טוב . אור . " לאט לאט החיוך על הפנים שלי נהיה פרצוף עצוב , אבל לא כמו כזה שעושים כשרוצים משהו ממישהו , הוא באמת היה עצוב , הלב שלי נתלש ממקומו , עשה שלוש סלטות באוויר וחזר מותש למקומו , בקושי עובד ומזרים את דמי הקפוא אל עורקיי חסרי המשמעות , איבדתי הכול כשאיבדתי אותה … לא להאמין שהיא העדיפה אותו על פניי …
" איזה בן ז**ה !! " צרחתי לאוויר החמים של אמצע הקיץ , החטפתי ללואי אגרוף חזק ממש בלסת והתחלתי לרוץ משם , לא היה אכפת לי לאן , רק לברוח מכל המציאות האיומה הזו שבה אני לא רצוי ע"י אף אחד , שאני לא אהוב ולא מכבדים אותי כראוי … רק רציתי למות , אין לי אותה … היא לא שלי , היא שייכת לו , וזה מה שהכי מצער אותי ; היא תהיה עם מישהו אחר מול העיניים שלי למשך שנה שלמה !! זה הרס אותי מבפנים !
רצתי ורצתי עד שהגעתי לרחוב מוכר , רחוב יותר מידי מוכר , הרחוב של הבית של ההורים שלי , סופסוף מצאתי את מקום המפלט שלי , המקום שבו אני יכול להירגע ולשחרר את הכול , לבכות את כל הדמעות , לספר את כל הסיפורים ולהרגיע את כל הסערות . " אימא ? זה זאין , את יכולה לפתוח ? " שאלתי בעודי דופק על הדלת , לאחר כמה שניות היא נפתחה וראיתי את אימא שלי , לבושה בחלוק הבית שלה ומתחתיו לבשה עדיין את הפיג'מה שלה , כמה שמחתי לראות אותה באותו הרגע , מישהי שתוכל לנחם אותי ולהשכיח ממני את כל הצרות שלי , חיבקתי אותה בשמחה והיא נשקה למצחי בעדינות , כמו שרק אימא עושה .
" זאי זאי , מה מביא אותך לפה ? אתה גר ממש רחוק , ואני לא רואה פה את האוטו שלך … איך הגעת לפה , ברגל ? " זה אחד הדברים שאני אוהב באימא שלי , כשאני מגיע לביקור בבית היא אף פעם לא תפסיק לשאול שאלות , היא רוצה אך ורק את הטוב ביותר בשביל הבן היחיד שלה , היא אוהבת אותי בצורה מיוחדת … " היה לי איזה משהו עם הבנים , והחלטתי שאני חייב להירגע , ואיזה מקום יותר טוב להירגעות מאשר הבית שלכם ? " אמרתי לה והיא חזרה לחיבוק שלנו , החיבוק שכל כך אהבתי ורציתי מאד היותי ילד קטן , ועכשיו קיבלתי אותו .
" זאין ! שלום , ילד שלי ! בוא לפה ! " שמעתי את הקול המוכר והצרוד מעט של אבא שלי , רצתי לחבק גם אות כילדון שאיבד את הוריו וכעת מצא אותם , אכלנו את ארוחת הצהריים שלנו ביחד ובילינו זמן רב יחדיו …

– חמש דקות מוקדם יותר –
~ הארי ~
" וואו , מה זה היה ? " שאלתי מופתע את ליאם ונייל , היחידים שלא התחרפנו פה ורבו מכות חוץ ממני ( אני עכשיו חושבת על מרסל שאומר את הדברים האלה כי הקליפ של best song ever ממש משפיע עליי , אז זרמו … – הערת הכותבת ) , והם החזירו לי מבטים שואלים , בדיוק כמו האחד שדלק בעיניי בחומרה רבה .
למה לעזעאזל זאין ולואי רבו מכות ? מה היה עם אור ליד העץ ההוא ? למה פתאום הם הפסיקו לריב ? ועוד דבר , איפה אור והבנות ? לאן הן נעלמו ? החלטתי לענות לעצמי על כל אחת מהשאלות האלה ולברר הכול . "לואי , הכול בסדר עכשיו ? " שאלתי אותו אבל לא נראה שהוא התייחס אליי , הוא קרא הודעה בטלפון שלו , וגם אני הצטרפתי אליו וקראתי בריכוז את מה שהיה כתוב : " ללואי המקסים , אני עשיתי את הבחירה שלי . אני יודעת ששניכם ממש רוצים אותי , אבל אני בחרתי רק באחד . זאין כבר יודע את התשובה , אבל אני לא פה כדי לראות איך הוא הגיב לזה . " בשלב הזה החשד שלי לגבי השאלה על אור והבנות גבר מעט , סער בלבי , אך התייחסתי למילים יותר מלרגשותיי . " אני בחרתי בך . " עכשיו רק שמתי לב לכל הסימנים הכחולים והדם שנזל מפיו ומגבתו של לואי , אך זה לא הפריע לו כלל . " אני תמיד אהבתי אותך , גם בתור מעריצה וגם באופן אישי , ידעתי שמתישהו אנחנו ניפגש , אבל בדיוק ממש פחדתי שאתה לא תאהב אותי … אבל בסוף זה כן קרה … אני אוהבת אותך . חבל שאני לא לידך כדי לנשק אותך עכשיו כדי להוכיח לך את זה . אור . " חיוכו עלה על גדותיו והוא צחקק קלות , ורק אז שם לב שאני עומד כפוף מאחוריו , מחכה שהוא ישים לב שאני שם . " היי , מה קורה ? "הוא שאל והבטתי בו במבט מזועזע , מה קורה איתו ?! " תגיד לי , הבנות לא פה , אף אחת מהן , זאין עכשיו עוד שנייה בוכה , נייל חטף מכם התקף חרדה ואתה שואל אותי מה קורה ?! תתאפס על עצמך !! " צעקתי עליו והוא חזר למציאות , הוא ניער את ראשו ואמר לי " טוב , בוא נטפל בבעיות אחת – אחת . " וניגש לעבר זאין . הוא בא לדבר איתו להסביר לו הכול , אבל בערך עשרה מטרים ממנו זאין קם מהמקום שבו ישב , צעק על לואי " איזה בן ז**ה !! " והתחיל לרוץ משם , הוא השאיר את הטלפון הנייד שלו על הדשא לצדו של איזה עץ אורן גבוה ושמן , לקחתי לו את הטלפון וקראתי את ההודעה שאור שלחה לו , הודעה מקסימה אבל פוגעת … היא בחרה בלואי ולא בזאין … זה שבר לו את הלב … !!
" שיט … מה עשיתי ? " לואי אמר ורץ לאסוף את כולם בנקודה קטנה על הדשא , להחליט איך מצילים את זאין מלהרגיש עצוב , את לואי מלהרגיש אשם ואת אור מלהרגיש את שניהם …

~ זאין ~
אחרי ארוחת הערב הודיתי להורים שלי ועליתי לחדר שלי , החדר הישן שלי , שבו ביליתי את כל ילדותי והתבגרותי , החדר שאהבתי כלכך , אבל הכעס עדיין בער בי ולא הצלחתי להרגיע אותו , לא משנה כמה ואיך ניסיתי . ידעתי מה הולך לקרות , ולא יכולתי למנוע את זה .
" אור … אור שלי … " ייבבתי בעוד אני מוציא ממגירה סודית במיטתי חתיכת זכוכית מאובקת וישנה , שוטף אותה במים ומתיישב על רצפת חדרי . לקחתי את הזכוכית הרטובה וקירבתי אותה לעור רגלי השמאלית באצבעות רועדות ומחליקות מהמים , חתכתי חתך אחד , חתך שני , ביד ימין חתכתי עוד שלושה ובשמאל אחד יחיד , בודד בדיוק כמוני . " אני אוהב אותך , ילדה שלי , אהובה שלי קטנה … " אלה היו המילים האחרונות שאמרתי לפני שאיבדתי את ההכרה , הדם הבוהק שלי זורם וזולג בטיפות עלובות על זרועותיי ורגליי , החתכים צורבים את עורי ומצמררים את גופי במכות מענות ואיומות , מוחי פועם בחוזקה וזיעה קרה מטפסת ועוטפת את כולי , והדבר האחרון ששמעתי הוא את הזכוכית השבירה נופלת מידי המדממת ונפגשת עם הרצפה בקול מעומעם , ונפלתי אל תהום של חוסר ידיעה .