עולם מושלם – פרק רביעי מוקדש לאור+הפתעה…

מהפרק הקודם:

פתחתי את דלת הרכב, התיישבתי על הריפוד וחיכיתי שלואי יגמור לנעול את הבית.
"אתה בא?" שאלתי אותו בעוד הוא מכניס את המפתח לכיס מכנסיו.
"זה לא מוצא חן בעיניי." הוא מלמל בקול די רם כדי שאשמע, סגר את הדלת אחריו והורה לנהג להתחיל בנסיעה.

טייייפםפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפלצת
אויייייייייייייייייייי חחחחחחחחחחחחחחחח אין לכם מושג איזה צחוקים עכשיו החתול שלי הוא גור והוא פשוט בא והתיישב על המקלדת וכתב את זה חחחחחחח >< אני ואח שלי הגדול עכשיו צוחקים פה בטירווווווף אין לכן מושג >< חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

טובטוב הגזמתי טיפה בואו נמשיך בסיפור…

פרק רביעי:

~לואי~

ממש לא אהבתי את זה שכולם "נרתמו" לתכנית כדי לשדך בין זאין לאור, כשבעצם מי שמגיע לו לקבל את העזרה הזו מכולם זה אני. אני ממש לא מת על זה, ואני כמעט בטוח שליאם קלט אותי עם המבטים המוזרים שלי כשכולם דיברו ועם המשפט הזה שדפקתי לו לפני שהתחלנו לנסוע, הייתי די לחוץ גם בגללו וגם בגלל אור, הנסיעה הייתה בערך 20 דקות ואור ישבה לידי, ובשלב כלשהו היא פשוט נרדמה עליי…
"זאין, זה בסדר מצדך?…" שאלתי בקול חלוש וזאין הנהן באי רצון גלוי, הייתי בטוח לגמרי שהוא עומד להתפוצץ מעצבים בגלל זה, אבל ניצלתי את ההזדמנות, התחלתי לשחק לה בשיער.
"לואי? מה אתה עושה?!" הארי שאל אותי בלחישה, האמתי את כתפיי והעפתי מבט לעבר זאין, גם הארי הסתכל עליו במסט שואל, מחכה לקבל אישור שהכול בסדר. זאין רק הסיט את מבטו, אך הנהנן קלות לפני שהניח את ראשו על דלת הלימו ועצם עיניים כמנסה להירגע.