סתם עוד סיפור אהבה דפוק פרק 8

"תגיד,” שאלתי אותו פתאום
"מה.. עם ה..” לא. אני לא אומר את זה.
"מה?” הוא האיץ בי
"לא. אני לא אשאל את זה.” אמרתי לו
"נו! תשאלי!” הוא הציק לי
"אוף טוב! קרצי.. אז.. אמ.. רציתי לשאול מה איתך ועם מקנזי וגם אמ.. מה לגבי הX פאקטור”
"זה הכל?” הוא לא הבין
"פשוט לא רציתי לצאת מגעילה, ושתחשוב שכל מה שמעניין אותי זה הקטע הזה שאתה מפורסם”
"ביני לבין מקנזי אין שומדבר ואני גם לא מאמין שיהיה.. ואת לא עוקבת?” הוא חייך
"האמת שלא… סורי… לא יוצא לי לראות טלוויזיה” התנצלתי וצחקתי
"אז…………………..” הוא סיפר לי את הכל אני פשוט לא אכנס לזה כי זה ארוך..
~אינלי מושג איך זה הגיע למצב כזה ששנינו יושבים על המיטה שלי ומדברים….~
"את יודעת,” הוא אמר בין צחוקו
"ישלך חיוך יפה" הוא חייך
"תודה גמלך" צחקתי ונעצתי את האצבע שלי בחור שעל הלחי שלו
"חח די תפסיקי! זה מדגדג!” הוא ניסה להתחמק מהאצבע שלי
"לאלאלא. אתה לא תצליח להתחמק" צחקתי עליו והתקרבתי אליו מחדש עם האצבע והוא רק צחק
"ישלך צחוק מדבק! אם אתה לא תפסיק לצחוק אני לא אפסיק לצחוק ואם אני לא אפסיק לצחוק, אני אבכה מצחוק!” הזהרת אותו (חברה שלי אומרת שזה משפט גאוני)
"מאוחר מדי" צחקתי ועיניי נצצו מדמעות
"אויש… אחת ברחה" הוא חייך וניגב איזו דמעה מפגרת שבאמת הצליחה להתגלגל
האצבע שלו נשארה על הפנים שלי והוא העביר את אצבעו על הלחי שלי שוב ושוב זה היה כמו ליטוף
וזה היה כלכך נעים… חייכתי והשפלתי מבט
~רק בהינו אחד בשני כמה דקות עד שהוא פתח את הפה שלו~
"אכפת לך?” הוא שאל ולא חיכה לתשובה
הוא נישק אותי. אני. והארי. סטיילס. התנשקנו. בחדר. שלי. מצחיק לחשוב שבבוקר,
עוד אמרתי לו שאני שונאת אותו… הוא העמיק את הנשיקה יותר עד שנשמעה דפיקה בדלת
קפצתי מהמיטה והוא גם חייך לי ונעמד
סידרתי את השיער שלי ופתחתי את הדלת
"הארי?” אמילי נכנסה לי לחדר
"ג'מה קוראת לך.. אתם הולכים" היא חייכה אליו
"אני כבר בא… אני רק לצריך לקחת איזה ספר" הוא פתאום אמר
"מה?” לחשתי לו
"נו.. את לא זוכרת? לעבודה בספרות…” הוא אמר לי ואמילי חייכה ויצאה
"על מה לעזאזל אתה מדבר?!” סגרתי את הדלת מהר אחרי שאמילי יצאה ולחשתי לו בצעקה
"אני לא צריך שום ספר… רק רציתי להיפרד ממך באופן אישי..” הוא חייך, ואני נשענתי על הדלת
"לנשיקה הזו לא הייתה שום משמעו-” התחלתי לומר והוא קטע אותי בנשיקה היא הייתה פחות עדינה מהקודמת וגם יותר ארוכה
"גם לזו לא?” הוא שאל מחייך בעיקר לעצמו
"שונאת אותך" זרקתי
"לא נכון. את אוהבת אותי" הוא חייך ונישק אותי בלחי ואני סובבתי את הראש בשביל שהנשיקה תהיה על השפתיים
"אמרתי לך שאת אוהבת אותי" הוא חייך
"לא. אני שונאת אותך!" התעקשתי למרות שממש לא הייתי סגורה על זה
"אבל אני אוהב אותך"
"מה???”
"כן.. מהיום הראשון שראיתי אותך. בעצם, לפני 4 שנים” הוא חייך
"אבל.. איך.. אתה.. מה?”
"אז איפה היינו?” הוא חייך וגיחך
"אה כן. אמרתי שאני שונאת אותך" חייכתי חיוך מתגרה
"נכון.. ואני אמרתי שאני אוהב אותך. אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך מרוב שנאה"
" אני עדיין אוהב אותך" הוא צחק כי הוא ידע שזה מדליק ומעצבן אותי בו-זמנית
"לא!!! אני שונאת אותך מפגר!” התחלתי לתת לו מכות קטנות כאלו בכתף והוא צחק
"אני עדיין אוהב אותך" הוא צחק
"לא!!” חייכתי והוא נישק אותי שוב
"אני מניח שאני צריך ללכת… נפגש מחר?” הוא חייך לי והרים את האייפון שלו
"אולי. אם אני לא אשנא אותך עד אז" גיחכתי והוא נישק אותי
"את לא.” הוא הבטיח חיבק אותי ויצא מהחדר שלי
אני רק סגרתי את הדלת, נשענת עליה, ונאנחת