סתם עוד סיפור אהבה דפוק פרק 13

~כעבור שנה וחצי~
וואו. מי היה מאמין שאני אפתח את היומן הזה? האמת שסתם עשיתי סדר במגירת השטויות שלי ומצאתי אותך.. אז… וואו. כמה דברים השתנו…
אז נתחיל בנושא שממנו עצרנו. ישלי עוד שנה וחצי של לימודים ואז צבא! והו -.-
אז.. הארי סטיילס. נמאס לי ממנו כבר!! הוא נהיה הדבר הכי "לוהט" הוא והלהקה המוזרה שלו.
כאילו הם 5 והם להקה אחת.. קוראים להם "וואן דיירקשן"- או משו בסגנון..
הנה, אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה- אני שומעת איזה שיר שלהם שמתנגן ברדיו…
(חכה שנייה- אני מכבה את הרדיו)
אני עדיין בישראל, ופה הרבה יותר טוב לי.. עם נועה ראיין דנה וקת'רין אני מדברת בסקייפ, פייסבוק, ואיימייל… לראיין יש חברה חדשה ודנה ובנג'מין ביחד וקת'רין כל שבוע עם מישו אחר.. נועה?
מישו בלונדי עם עיניים כחולות…
אז- וואו! לא שמתי לב! אני מאחרת לעבודה שלי! אני עוד אחזור אליך ;)
~ ~ ~
אומיגאד. אני לא מאמינה שזה קרה. לא. פשוט לא.
נתחיל מההתחלה:
רצתי לעבודה שלי (סטארבאקס)- נכנסתי מהר למטבח ולבשתי סינר.
יצאתי לדלפק אבל הספקתי להיות שם שנייה כי האחראי משמרת העיף אותי לטפל בכמה בחורים
(אני חייבת לציין שהם היו דיי נאים)… הם ישבו בשולחן ודיברו על משו
"סליחה" מישהו עם כובע גרב, משקפיים עם ג'ינס צמוד וחולצה לבנה קרא לי
"מה?” התקרבתי אליו
"תוכלי לקחת את ההזמנה שלנו?” הוא שאל בנחמדות וחייך חיוך שחושף גומה
מאיפה הוא מוכר לי לעזאזל?
"אממ.. כן בטח..” הם נתנו לי את ההזמנות ואני נכנסתי אתן למטבח
חיכיתי עד שמה שהם הזמינו יהיה מוכן וניסיתי לחשוב את מי הוא כלכך מזכיר לי…
כשההזמנות היו מוכנות לקחתי אותן לשולחן של הבנים
"תודה" הבנאדם המוכר הזה חייך לי
"אמ.. עוד משו?” שאלתי
"כן.. אם אפשר את המספר שלך" הבנאדם המוכר חייך
"אם אני אוכל את שלך קודם" החזרתי לו (גמאני יכולה להיות פלרטטנית מ-א-ו-ד כשאני רוצה)
הבנים בשולחן החליפו מבטים
"מה? אממ… כן בטח ברור..” הוא התבלבל מהתשובה שנתתי לו
~הוא הביא לי את המספר~
כשרשמתי אותו באייפון שלי, המספר נראלי כלכך מוכר…
אומיגאד. זה לא יכול להיות.
"תסלח לי,” שאלתי את הבנאדם המוכר ואני דיי בטוחה שהקול שלי רעד קצת
"איך קוראים לך?” שאלתי מקווה מאוד שזה לא מה שאני חושבת…