סתם עוד סיפור אהבה דפוק פרק 1+2

וואו!! חזרתייייייייי כמה הודעותתתתתתת מישהי הבינה מה ההודעה של הבנים? כי לא ממש הבנתי.. :/
אז… בלי עוד חפירות-
~~~פלאשבאק לפני 2 שנים~~~
יום אחרון ללימודים!!! והווווווווווווווווווווווווו
"ביי אלכס" כל הכיתה נופפה לי.. כן. אז אני כאילו די מקובלת.. D:
"ביי! ניפגש עוד חודשיים!” חייכתי אליהם נופפתי להם בחזרה
הגעתי הביתה זרקתי את התיק ונכנסתי לחדר
ההורים שלי לא היו בבית והייתה מונחה מעטפה על המיטה שלי.
הסתכלתי עליה במבט מוזר ופתחתי אותה לאט לאט…
"אלכס… היי. כשתקראי את זה אנחנו כבר לא נהיה פה. אבא היה חייב לעבור ניתוח דחוף…
אנחנו מצטערים שאת יודעת על זה ככה… אנחנו בעצמו לא ידענו… אבא יהיה בבית חולים במשך כמה חודשים או שבועות ואני אהיה איתו. מצורף לך כרטיס טיסה לאנגליה-לאחותך אמילי. אנחנו לא רוצים שתישארי לבד… אז אחותך אמורה לבוא לאסוף אותך בשעה 15:00, תהיי מוכנה! אוהבת אתך המון-אמא" ככה הסתיים המכתב ואני לא הבנתי ממנו כלום.. ידעתי שאין טעם להתקשר אליה וגם לא לאבא כי הם לא יענו לי.. התיישבתי על המיטה והבטתי בשעון- פאק! כבר 14:23! איך אני אמורה להספיק להתארגן וגם לארגן את הדברים שלי????
ידעתי שאני יכולה להתקשר לכל אחד שאני רוצה-כי כולם יעזרו לי… אבל לא היה לי חשק…
חטפתי את המגבת שהייתה זרוקה על המיטה שלי וטסתי למקלחת.
אחרי שהתקלחתי התחלתי לארגן מזוודה בשיא המהירות, ולהפתעתי בדיוק שסיימתי הדלת נפתחה…
~ ~ ~
"אל? את חיה?” שמעתי את קולה המוכר של אחותי וזינקתי ולתת לה חיבוק
"אני כלכך התגעגעתי אליך!” קפצתי עליה והיא צחקה
"גמאני אליך קופיקו" היא החזירה לי חיבוק וצחקתי
"את מוכנה?” היא שאלה אותי והתיישבה על הספה
"אממ.. כן.. אני רק אוריד את המזוודה למטה” אמרתי ועליתי למעלה
נכנסתי לחדר והעפתי מבט אחרון לחדר הכמעט ריק שלי, הרמתי את המזוודה וירדתי למטה.
"יוצאים?” אמילי שאלה אותי
"כן" חייכתי אליה ויצאנו.
חזרה להווה:
קיצר, ככה הגעתי לפה.. זה היה לפני שנתיים, אבל החלטתי להישאר אצלה.
אבא שלי בסדר וכל חודש אני נוסעת לבקר אותו ואת אמא.
המצב החברתי שלי בישראל היה מעולה ופה… אני באמת צריכה לספר?
אז יומן (ככה לקרוא לך?) תכיר את ה"מקובלים":
מקנזי- השטן הגדול.. ישלה שיער בלונדיני ועיניים כחולות (איכככ איזו מכוערת.. על מי אני עובדת?!?!)
ג'סיקה, אלין, טיילור, אליס- השפוטות שלה
ג'קסון, ג'ייסון- התאומים
הארי וניק- החברים הכי טובים והם ה-כ-י מקובלים בבצפר.. כמו מקנזי. -.-
אז הם כל המקובלים… עכשיו לספר מי הם החברים שלי? טוב.. אז ככה:
דנה- ישלה שיער חום בהיר חלק ועיניים בצבע דבש, וגם חבר שקוראיים לו בנג'מין
קת'רין- ישלה שיער חום בהיר וחלק. ישלה עיניים כחולות יפות והיא כל הזמן מתאפרת. היא ביצ'ית. מאוד.
נועה- ישלה שיער חום בהיר וחלק (כמו קת'רין) והיא עדינה ורגישה.
ראיין- הוא הידיד הכי טוב שלי. הוא הראשון שעזר לי פה בבצפר… ישלו שיער ממש דומה לשיער של הארי סטיילס, וישלו עיניים תכולות עמוקות.. הוא החבר הכי טוב שלי- הוא כאילו עוד חברה :)
יום ראשון:
בא לי למות. היום הכי גרוע. אבר. נכון מקנזי המטומטמת הזו, שדיברתי עליה? אז היא הצליחה.
היא הצליחה אוקי?! בוא נחזור על היום מטומטם הזה..
~~~בוקר~~~
קמתי רבע שעה לפני שהתחיל הבצפר שלי. כמה נחמד.
הייתי צריכה לרוץ את כל הדרך לתיכון מה שהיה די קשה.. הגעתי ממש שנייה לפני הצלצול.
"איפה היית?” ראיין שאל אותי שהצנחתי על הכיסא לידו
"לא התעוררתי..” לחשתי לו אחרי כשהסדרתי את נשימתי
עברו שעתיים משעממות של מטמתיקקה והגיעה ההפסקת אוכל
יצאתי עם ראיין מהכיתה והלכנו לכיוון הקפטריה.
"הי הנה נועה!” הבחנתי בנועה ונופפתי לה שתצטרף אלי ואל ראיין
"איפה היית?” היא שאלה כשעמדנו בתור לאוכל
"לא התעוררתי..” אמרתי לה ופיהקתי
"איפה קת'רין?” הוספתי
"היא כבר מחכה בשולחן” נועה אמרה הלכנו עם המגשים לכיוון השולחן שלנו
"הי! תראו את מי אני רואה פה…” מקנזי חייכה חיוך מרושע
"מה את רוצה?” מלמלתי מנסה לעבור לשולחן שלי
"הצילו! התעוורתי!” היא צווחה
"יופי" אמרתי יודעת שבקרוב היא תרד עלי
"מזה השילוב בגדים המזעזע הזה?” היא צווחה וכיסתה את פניה
כולם צחקו
"מה כלכך מצחיק בילדה מפגרת חסרת כל טעם?!” קת'רין נחלצה להגנתי
"קת'רין, עזבי.. בואי פשוט נלך לאכול” לחשתי לה והתיישבתי בשולחן ליד ראיין
"היא תשלם על זה.” קת'רין קבעה עובדה והתיישבה לידי
"היא כזו דרמה קווין" ראיין אמר ושולח לי חיוך מנחם
"אני באמת לא מבינה איך כולם מצליחים לסבול את השטן הזה..” מלמלתי
"איפה דנה?” פתאום עומר שאלה
"עם בנג'מין”
"אוווווו הם כאלו חמודים!” נועה אמרה והיה לה מבט חולמני כזה על הפנים (לא. היא לא אוהבת אותו או משו… ככה זה נועה)
"חחח נועה” צחקתי עליה
"החללית מתבקשת לנחות" ראיין עשה קול מצחיק
"אוי שתקו" היא הסמיקה
"אתם מפגרים.” קת'רין קבעה עובדה וקמה מהשולחן
"תודה" ראיין חיוך לה חיוך דבילי
"אני צריכה למצוא חברים חדשים… נועה, את באה איתי ללוקר?” קת'רין שאלה את נועה
"כן.. ביי” נועה קמה ואמרה לי ולראיין
"יש עוד 2 דקות צלצול.. אני צריכה ללכת גם ללוקר.. תבוא איתי?” שאלתי את ראיין
"כן" הוא חייך וקמנו
יצאנו מהקפטריה והלכנו לכיוון של הלוקרים.
"מה יש לנו אחר כך?” הוא שאל אותי כשפניתי ללוקר שלי וסובבתי את המנעול
"אממ.. היסטוריה, ומדעים… אופפ..” נאנחתי והוצאתי את המקצועות האלו מהלוקר
~צלצול~
"אוי.. אני חייב ללכת לשיעור.. ניפגש אחר כך” הוא חייך לי והתחיל לרוץ לכיוון הכיתות
סגרתי את הלוקר מהר והתחלתי לרוץ מהר לכיוון הכיתה
לא שמתי לב והתנגשתי במישהו
"אחחח!” נפלט לי הרמתי את ראשי וראיתי את הארי
"אוי.. אני מצטער! יופי ניק! תראה מה עשית!” הארי צעק על חברו וצחק
"אני ממש מצטער.. לעזור לך..?” הוא שאל ורק אז שמתי לב שכל הספרים והמחברות שלי היו פזורים על הרצפה
הסמקתי והתחלתי לאסוף אותם
"צריכה עזרה?” הוא שאל שוב
"אמ.. אם אתה רוצה לעזור לי..” מלמלתי
"למה שאני לא ארצה לעזור לך..?” הוא צחק והרים את ספר היסטוריה שהיה זרוק לידו
"אתה יודע.. מקנזי..” ניסיתי לא להסתכל עליו
"מה איתה..?” הוא לא הבין והגיש לי את הספר
"אממ. כיאלו.. היא.. אתה יודע.. אוהבת אותך”
"אה באמת..?” הוא חייך חיוך שחושף גומה
קפאתי לרגע בוהה בו
"אממ.. הכל בסדר?” הוא העיר אותי מהפנטזיות שלי
"כן..” מלמלתי והסמקתי.. אוי.. אני כזו מטומטמת..
"אם לא תעלבי.. אני צריך ללכת לשיעור שלי” הוא צחק ועזר לי לקום מהריצפה
"גמאני.. ותודה.. אתה יודע.. על הספרים..” הסמקתי מעבירה יד בשיערי שנח על כתפי
"זה בסדר" הוא חייך ולפני שהספקתי לומר עוד משו הוא כבר נעלם באחת הכיתות
נשענתי על הקיר חיבקתי חזק את ספר היסטוריה שהוא הגיש לי ועצמתי עיניים מחייכת
"את. תשלמי. על זה.” שמעתי קול שהקפיץ אותי
"מקנזי…” מלמלתי וקמתי מהריצפה
"מה. לא. מובן. לך בזה: הוא שלי.” היא אמרה בצורה מאיימת
"תראי.. אין בנינו שמדבר..” ניסיתי להסביר
"את. עדיין. תשלמי על זה..” היא אמרה והלכה בריחוף לאחת הכיתות
"איפה היית מיס ריד?” המורה צרחה עלי כשנכנסתי באיחור של 20 דקות (!) לכיתה
"היא הייתה עסוקה בלהסניף את ספר היסטוריה" מקנזי ירתה וכולם צחקו
הסמקתי ברמות ושיחקתי עם השיער שלי
"אמממ.. מעניין..” המורה הסתובבה לוח ומבט מוזר על פניה
הלכתי למקומי ליד קת'רין
"זה נכון מה שמקנזי אמרה?” קת'רין שאלה ודפקה לי מבט
"אממ אולי..”
"קת'רין ואלכס! עוד פעם אחת ויש לכן הפרעה כפולה!” המורה צרחה עלינו
"נדבר אחר כך" קת'רין לחשה לי ושתקנו כל השיעור
~~~צלצול~~~
"אני רוצה הסברים. ועכשיו.” קת'רין אמרה לי לאחר השיעור
"טוב אז.. הארי הפיל אותי ועזר לי להרים את הספרים ו-”
"לאלאלאלאלאלאלאלאלאללאלאלאלאלאללאלא!!!! בבקשה, אל תגידי לי שאת התאהבת בו..! אלכס..? אלכס? אלכס!” היא צרחה והעירה אותי מהבייה בו
"אופפפפ לא… זה לא קורה..” קת'רין מלמלה
"תראי איזה יפה הוא.. עם העיניים הירוקות שלו ואיך שהוא-” התחלתי לומר ולא יכולתי להמשיך
"אלכס..? הכל בסדר..?” קת'רין שאלה אותי
לא הצלחתי לענות לה.. רק ברחתי לשירותים
אז הי. אני כותבת לך מתוך השירותים. כןכן התדרדרתי…
אז אתה בטח ממש ממש (לא) במתח למה ברחתי לשירותים ולמה אני פה..
אז כשתיארתי לעומר את הארי.. הוא הוא התנשק עם מקנזי…
אני לא כזו פטתית שבכיתי, אבל כאילו.. זה היה צפוי שזה יקרה.. מקנזי בעצמה הזהירה אותי..
בדקתי שאפחד לא בסביבה ויצאתי מהשירותים
~צלצול~
התחלתי לרוץ ושוב לא שמתי לב והתנגשתי במישהו
"הפעם זו הייתה אשמתי ולא של ניק" הארי חייך אלי ועזר לי לקום עזבתי מהר את היד שלו
"תודה" לא הסתכלתי עליו והתכופפתי להרים את התיק שלי, אבל הוא הקדים אותי והרים אותו והביא לי אותו
"פעם שלישית גלידה. עלי" הוא חייך
"לא תודה" אמרתי מהר וברחתי לכיתה
הארי. סטיילס. כרגע. הזמין. אותי. לדייט. ואני. סירבתי. לו. מקנזי, תמותי!!!!