סתם נפגשנו בפארק…(1D)פרק 2

טוב…אזהרה,פרק קצת עצוב..
חברלך,תקראו את השיר העצמי על עצמי!!!
עאאאאאאעאעעעאעא ביי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
נקודת מבטו של הארי:
היא הייתה צריכה ללכת,ליוויתי אותה לבית ואז…
נקודת מבטה של ליאן:
אש.עשן.צרחות אימה.להבות.אמבולנסים.מכבי אש.אחותי התחילה לבכות ואני,טוב אני עמדתי המומה מול הבית,"אאאאמממממממאאאאאאא!!!!אבבבבבבבבאאא!!!מייקל!!!!!!!!!!"צרחתי בכל כוחי.
"הארי…תשמור עליה אני הולכת!ל..להציל אותם!!"צעקתי מלאת דמעות.
"את השתגעת?!"תפס אותי בידו.
"תעזוב אותי!!!"השתחררתי.
רצתי בכל כוחי אל הבית,רציתי להכנס אבל חסמו אותי.
"תנו לי להיכנס!!!!!"צרחתי בכל הכוח.
"סליחה ילדה ,אבל את לא יכולה להיכנס.את מחפשת מישהו?"אמרה האישה שחסמה את המעבר.
"כן כן את ההורים שלי הם מקומה 9 משפחת רובלינסון….!"אמרתי בלחץ.
"לקחו אותם לבית החולים,הם במצב קשה ו…"לא השלמתי את המשפט והארי תפס אותי ביד ואמר"בואי נלך לראות אותם"
נכנסנו לאוטו של הארי,אחותי עלי,והארי נהג.
"סע כבר נוו!!!"צרחתי עליו.
"נוסע נוסע.."אמר.
אחותי שאלה אותי "מה קרה ליאני?" "הכל בסדר מתוקה שלי,הולכים לראות את אמא אבא ומייקל…"אמרתי מנסה להסתיר את העצב הגובר שבתוכי.
"מי זה מייקל?"הארי לחש.
"אחי הקטן,הוא בן 8"עניתי.
"הגענו!"הארי אמר.
"רוץ רוץ!!!"צעקתי לו.
"רץ רץ!!!"אמר לי.
הגענו לקבלה ושאלתי את המזכירה איזה חדדר ההורים שלי ואח שלי.
"מחלקת טיפול נמרץ למבוגרים ומחלקה ליד ילדים,החדר של ההורים זה 453 ושל הילד 983.
"תודה…"אני אמרתי ורצתי במהירות מטורפת לחדר.
"אני רוצה להיכנס!"צעקתי .
"את לא יכולה,הם במצב ממש קשה ואנחנו לוקחים אותם לחדר ניתוח…."
"טוב אני רצה לאחי!"אמרתי להארי.
"אפשר להיכנס?שאלתי.
"ליאן!"שמעתי את קולו של אחי.
"מייקל!"רצתי וחיבקתי אותו.הוא היה מלא כוויות.
"ללי!!"צעק והבאתי לו אותה.
"מה קרה מייקלולי?"שאלה בקול חמוד.
"הייתה שריפה בבית ו…"השתקתי אותו.
"תיהיה בשקט היא תתחיל לבכות!"לחשתי לו.
וכצפוי,אחותי התחילה לבכות.
"לא ללי לא לבכות!"אמרתי לה.
"מי זה?"שאל מייקל.
"ידיד שלי…הוא בלהקה שגניפר אוהבת…"אמרתי.
"אה וואן דיירקטון?"שאל.
"וואן דיירקשן.."סינן מפיו.
"אוי סליחה..אבל הייתי קרוב!"אמר.
"מה עם ההורים?"אמרתי בדאגה.
"אני לא ממש יודע,התעלפתי מהעשן…."אמר בדאגה.
"אוף אוף למה לא הייתי בבית איתכם,הייתי איתכם לפחות!"אמרתי.
"אבל אז את ואחותך הייתם נפגעות גם!"אמר מייקל.
פתאום הרגשתי שמישהו מחבק אותי מאחור,זה היה הארי.
"תודה,הייתי צריכה חיבוק."אמרתי חנוקה מבכי.