סיפור על 1D (פנטזיה על זאין) פרק 27

הייתי בהלם.. ,הסתכלתי בעיניה של סטפני והן היו מוצפות דמעות.
"אחותך הייתה חשובה מאוד לזאין?" שאלתי את המובן מאליו..
"לכולנו.. זאין ונלי שהיא אחותי יצאו לבלות במועדון זאין השתכר, נלי התעצבנה, והיא רצתה
ללכת לבית זאין אמר שהוא יסיע אותה אבל היא פחדה והוא שכנע אותה ולבסוף היא הסכימה
לנסוע איתו.. ואז קרתה התאונה, זאין יצא בפגיעה בראש ושבר את שתי רגליו.. נלי מתה.."
היא אמרה ונחנקה באמצע מבכי "אני מצטערת.. כל פעם שאני מספרת על זה זה עולה לי מחדש"
היא התנצלה במבוכה.
"אין צורך להתנצל, למען האמת אני צריכה להתנצל על שגרמתי לך לבכות.." אמרתי בצער
"לא זו לא את פשוט.. לא משנה אני ממשיכה לאחר התאונה זאין הסתגר בתוך עצמו הוא לא רצה
לדבר עם אף אחד בזמן שהוא היה בביה"ח הוא ניסה להתאבד שש פעמים (!) ולאחר שהוא השתחרר
כולם שמרו עליו והוא סבל מאנורקסיה הוא כל הזמן צעק "זה לא פייר תהרגו גם אותי, אני הייתי צריך למות לא היא!!" ומשפטים בסגנון. עד שהמוזיקה הוציאה אותו מזה והוא התפרסם ואני חושבת שהעניין נשכח"
סטפני סיימה את סיפורה ואני דמעתי שנזכרתי במשפט שאמר לי זאין לפני כמה ימים ..
"את דומה למישהי.. והמישהי הזאת הייתה חשובה לי מאוד הייתי עושה הכל כדי להחזיר אותה.."
ואמרתי לסטפני "אל תדאגי הוא לעולם לא ישכח" וחייכתי בעצב ..
"הגענוו!!" נשמעה קריאה צוהלת זיהיתי את קולה של ג'ני וקמתי מן הספה ,
"אהה, אדי את כאן! איפה זאין?" היא שאלה והביטה לכל הכיוונים אולי תראה אותו יוצא מחדר השירותים..
"סיפור ארוך.. אנחנו ישנות היום אצל מיקה" אמרתי למבטה הנדהם והזועף..
"אדי את יכולה לבוא איתי שניה לחדרי?" סטפני פנתה אליי ועלתה בגרם המדרגות המפוארות לחדרה..
"כן אני באה" פחח.. למה אמרתי את זה ? היא אפילו לא חיכתה לתשובתי..
נכנסנו לחדרה הוא היה ענקי, מכוסה בתמונות שלה ברובו שלט הצבע הוורוד שהיה במיטה, בווילנות
המלמלה, ואפילו צבע החדר היה ורוד.. איזה ברבי .
"תוכלי להתפעל מחדרי לאחר מכן, אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד זאין באמת אוהב אותך.." היא אמרה לי והביטה בי בעניין "אל תשכחי את זה!, שהוא הביט בך היה לו את אותו המבט שהביט באחותי.. למרות שאני מקנאה את חייבת לדעת את זה, ולא משנה מה קרה ביניכם את חייבת לסדר את זה!
אני לא רוצה שיהיה לו עוד שברון לב.." היא אמרה ולאחר מכן השתררה שתיקה מביכה ..
מה כדי לעשות? לוותר על כבודי? או פשוט לוותר על האהבה?..