סיפור על 1D (פנטזיה על זאין) פרק 24

"מ..מה הוא עושה פה?" שאלתי מבועתת "מי?" הרופאים שאלו בדאגה כנראה חשבו שאני הוזה
"ה…הוא" אמרתי והצבעתי על הארי ופתאום בלי אזהרה מוקדמת החלתי לצרוח "אהההה!!!!!"
פלאשבקים מן הימים האחרונים החלו להשתלט עליי צרחתי ובעטתי ברגליי על כל מי שניסה להתקרב
הרופאים רצו לעברי וניסו לרסן אותי אך גם הם קיבלו בעיטה הוגנת והתרחקו,
חיפשתי את זאין בעיניי אך לא מצאתי והרגשתי אחיזה חסונה מאחוריי הוא עטף אותי במין
חיבוק ומיד לאחר מכן גם פי השתתק וכך גם רגליי ודמעות בעיניי הרמתי ראשי וראיתי את זאין…
"את תהיי בסדר" הוא אמר ברכות ומשך את ידי לבחוץ שיצאנו מהדלת הוא השליך אותי בגסות
נבהלתי בעיניו היה מבט שלא הכרתי מבט פראי ופגוע "מה קרה לך?" שאלתי אותו
"כאילו שאת לא יודעת!! אחרי כל מה שעשיתי בשבילך" תמהתי אני אמורה להיות כאן הפגועה
והמסכנה לא הוא!! "מה קרה? מה עשיתי?" "בגדת בי זה מה שעשית!!" הוא השיב בצעקה
"על מה אתה מדבר?אנסו אותי!!" "כאילו שלא רצית את זה" מה הוא מקשקש שם? אני בכיתי יום ולילה!
"מה?! למה אתה חושב ככה בכלל?!!!!" צעקתי לעברו "נו אז איך תסבירי את זה
הוא הוציא את הפלאפון שלו ונכנס להקלטות הוא לחץ על פליי וברקע נשמע קולי וקולו של הארי
ומשפטים כמו "תמשיך הארי" "תמיד אהבתי אותך" "יואו איזה כיף!!" מה מאיפה הוא הביא את זה?
"אתה יודע שזה זיוף!" רציתי לצעוק אך קולי בגד בי, הייתי משותקת ואחוזת תדהמה הארי רוצה להרוס לי את החיים פשוט כך "נו מה נגמרו לך המילים??!!" הוא צרח והביט לעברי נבהלתי ממבטו
עיניו בערו כאש ודמעות נקוו בהן "אני בחיים לא הייתי עושה לך את זה!! זה זיוף" קולי חזר
אליי וגם האומץ איתו אחזתי בידו של זאין "הוא מנסה להרוס לי את החיים אל תאמין לו!!"
"חשבתי שזה מה שיהיה לך להגיד, למה ציפיתי?" הוא אמר ופנה ללכת "זאין.. לא הוא שקרן,
בבקשה תאמין לי!!" צרחתי אבל גבו התרחק יותר ויותר עד שנעלם.. התחלתי לבכות
והרגשתי יד מונחת על כתפי ולחישה מצמררת באוזני "הוא לא יאמין לך… חבל על המאמצים"
הסתובבתי זה היה הארי ומבט ערמומי בעיניו הוא חייך ואמר
"ידעתי שהתגעגעת אליי"
-המשך יבוא-