סיפור על 1D (פנטזיה על זאין) פרק 23

נרדמתי שוב.. שאני עדיין בחיקו של זאין ולאחר מכן …
בוקר, פקחתי את עיני והסתכלתי לכל עבר כחיה ניצודה קמתי מהמיטה במהירות.
ויד נוגעת בכתפי "בוקר טוב" נרתעתי מיד מהמגע וקפצתי כנשוך נחש הדמות שמאחוריי צחקקה
"מה הבהלה? זו רק אני" שהסתכלתי עליה נמלאתי הקלה לראות את מיקה וקפצתי עליה בחיבוק
היא חבקה אותי בחזרה ואמרה לי בשקט "שמעתי על מה שהיה אתמול.., את בסדר עכשיו?"
במבט של הזדהות בעיניה אני הנהנתי קלות ואמרתי "יעבור.. אולי עוד כמה חודשים או שנים…" ודמעה בצבצה בעיני מיקה ששמה לב לזה הביאה ממחטה ואני נשברתי התחלתי לספר לה את כל מה שקרה
והיא הביטה בי בזעזוע וחמלה … "הוא ישלם על זה אני מבטיחה לך!!"
"ועכשיו תתארגני אנחנו הולכות לבית הספר לסיים את שנתנו האחרונה!" היא אמרה בהתרגשות
ואני בהפתעה מה בית ספר? שכחתי ממנו לגמרי!!
אבל בעול כרחי היא הכריחה אותי להתארגן ולצאת "את חייבת לשנות אווירה זה יעשה לך טוב"
היא אמרה בשיא הטבעיות איך מיקה יכולה להיות כה שמחה עכשיו?!
"אוקיי, עכשיו את מספרת לי מה קרה!!" אמרתי לה שסקרתי אותה מכל כיוון אפשרי
היא חייכה בביישנות ואמרה בקפיצה "התנשקנו אתמול!! אני וליאם!!"
"WTF?,איך הספקתם?!" היא צחקקה "מסתבר שהוא יותר מהיר משחשבתי"
"פרטים עכשיו" אמרתי לה "אחרי שתתארגני לבית הספר!!"
"אוויש" הפטרתי בעצבנות ופניתי לעבר הארון הוצאתי חולצה ורודה עם כיתוב :i'm a good girl
,מכנס סקיני ג'ינס בגזרה גבוהה ונעלי סניקרס ורודות ..
מרחתי על שפתיי ליפ גלוס ורוד דימדומים ושמתי עיפרון שחור ומסקרה בחנתי את עצמי במראה
ושנאתי את מה שראיתי הייתי נראית כמו ילדה דביקה וורודה מידי.. אבל מיקה באה אליי
ואמרה "פשוט שלמות קדימה הולכים" ירדנו במדרגות הקומה השלישית והגענו לקומה השנייה
חיפשתי בעיני את זאין אך הוא לא היה שם.. שהגענו למדרגות הקומה השנייה ספרתי את פעימות
ליבי 25 עד שהגענו למקום.. המקום בו הארי … "אהההה" צרחתי שנזכרתי במאורעות יום האתמול..
ורצתי לכיון הקומה הראשונה אך נפלתי במדרגה הסופית ..
שרועה על הרצפה התחלתי לבכות ולצרוח מיקה שהתעוררה מתדהמתה רצה אליי
"תפסיקי את פוגעת בעצמך!" אמרה שהתחלתי לבעוט ברצפה ולמשוך בשערותיי בחוסר שליטה
זה היה מחזה מפחיד חשבתי לעצמי
"מה קרה לך אדי?!" צעקה נשמעה וזאין עמד מעליי..

-המשך יבוא-