סיפור על 1D (פנטזיה על זאין) פרק 20 :)

"לילה טוב" לחשתי בשקט שגבו פנה לדלת הוא הלך ,לאחר מכן
הלכתי למיטתי מנסה להירדם בחזרה ולשקוע לחלומות מתוקים…
בניסיון להחזיר אליי את התרדמה המיוחלת הסתובבתי במיטת כמה וכמה פעמים
עד שהחלטתי איזה כיוון נוח לי הייתי צריכה נואשות לרוקן את ראשי מכל המחשבות
הטורדניות על זאין… הצלחתי! טוב כמעט.. נרדמתי שבראשי הפרצוף שלו..
"בוקר טוב ישנונית" אני פוקחת את עיניי ומחייכת מצפה לראות את זאין מולי..
ומי היה? הארי! "בו..בוקר טוב, מה אתה עושה כאן?" אני שואלת בבלבול וקמה בבהלה
"תרגעי.. אני לא מתכנן משהו סתם באתי לבקר.. שמעתי מה היה אתמול" הוא אמר
"אה.. תודה שאכפת לך" "טוב קדימה את קמה? עוד מעט יש לנו חזרות וזאין מחכה למטה."
למה זאין לא בא בעצמו? החברה שלו לא מספיק חשובה לו?
"כ..כן אני באה" קמתי מהמיטה והעפתי מבט אנ קולטת שהוא מסתכל/בוהה בי..
"איבדת משהו?" אני אומרת הוא צוחק למשמע דבריי "לא פשוט, לא הרבה בחורות
יפות כמוך שהן קמות בבוקר" הוא אומר ואני מסמיקה לפני שהאודם עולה על פניי
אני אומרת "טוב אני צריכה להתלבש אז…" והוא נשאר במקומו.. כאילו לא הבין שום רמז
"למה את נראית מחכה למשהו?תתלבשי" הוא אומר ומחייך את החיוך החלקלק שלו..
"אויש.. תצא לי מהחדר דביל!" אני אומרת וזורקת עליו כרית הוא מיד בורח מהדלת ויוצא צוחק..
הבטתי מהחלון וואיי הנוף של L.A פשוט הורס! אני עדיין לא מאמינה למציאות החדשה..
הלכתי לארון הבגדים ושנזכרתי שלא היה לי שום בגדים שניצלו מהשריפה כבר פתחתי אותו..
להפתעתי הארון היה מלא!! בבגדם יפים שבחנתי מכל עבר ממש הטעם שלי!
איך הוא הספיק? חשבתי לעצמי פניתי להתלבש בחולצה יפה עם סמיילי מוציא לשון
בגוון מלון ושורט לבן , רגע.. אין לי נעליים!, פתחתי את ארון הנעליים ושורות שורות
של נעליים נגלו לעיניי במידה 37 המידה שלי! שמתי נעלי בובה לבנות עם פפיון קטן
שמעטר אותן בעדינות.. סרקתי את שיערי השטני הארוך.. התאפרתי במעט מסקרה
וליפ גלוס בצבע דובדבן שקיעה.. "ואוו" הסתכלתי במראה הייתי נראית.. די דומה ליפה
"את לא דומה, את יפה" סובבתי את מבטי וזאין עמד בפתח
-המשך יבוא-