סיפור על 1D (פנטזיה על זאין) פרק 17

נכנסנו בשער הגנן היה בגינה וגוזם שיח שופע לצורת הפנים של זאין… הרגשתי כמו
אורחת בארמון של מלך עשיר…
"ואוו ואתה גר פה לבד? או שגם הבנים?" ג'ני (הקודחת) שאלה את זאין .
"לא אני לבד.. הבנים לפעמים מבקרים" למשמע זה ג'ני קפצה בשמחה והתחילה לרקוד..
נכנסנו לבית נדהמתי! הדלת הייתה מצופה זהב טהור! וזאין הסתכל עליי וצחק
"תסגרי את הפה עוד יכנס לך זבוב.." הוא אמר בעוקצנות.
ואני נבוכה על כך שאנחנו באות להתארח אצלו עוד חודש עד מי יודע כמה…
ג'ני רצה לחצר הענקית שהייתה עם בריכה עמוקה וגדולה והתחילה לקפוץ בתוך הממטרות המשקות..
אני וזאין היינו לבדנו.. "זאין.. אני לא יודעת מה להגיד..אתה לא היית צריך.."
"זה מה שיש לך להגיד?שלא הייתי צריך?" הוא ענה והסתכל בפניי "זה כלום לעומת מה שאני מוכן לעשות בשבילך" הופתעתי נהיינו חברים רק היום איך הוא אומר את זה?
"את מזכירה לי מישהי.. מישהי שאבדה לי לנצח..,ואני לא מוכן לוותר עליה שוב" הוא אמר בשקט
"אתה איתי רק בגלל מישהי אחרת?" שאלתי בפגיעה
"את לא מכירה אותה.. היא הייתה חשובה לי והייתי מוכן לעשות הכול בשביל להחזיר אותה
ולך אין מושג אפילו כמה את דומה לה.." זאין אמר בקול מרוחק בקול עמוק ועצוב..
שנינו שתקנו שתיקה מביכה.. מצד אחד לא רציתי להיות מישהי שמזכירה מישהי.. אני אדי ווסט
בן אדם בפני עצמי!! מצד שני הוא היה כל כך מתוק ומקסים שלא רציתי לפגוע בו..
מה אעשה?

-המשך יבוא-