סיפור על 1D (פנטזיה על זאין) פרק 11

הסתכלתי עליו בהלם ואמרתי בקול חלוש..
"אתה לא חייב לעשות את זה .. אני אהיה בסדר"
"כן ואני אמור להאמין לך?את נאנקת מכאבים פה" הוא אמר והכניס אותי
למכוניתו שכבתי והבטתי בו הוא נראה כה שונה
מאיך שהוא היה במועדון… גיליתי צד רגיש שלו..
"צד רגיש שלי?למה מה הראיתי לך צד קשוח?"
הוא צוחק אני פוערת את פי וואט דה פאק?? שוב חשבתי בקול?!
"זה בסדר חשבת לידי בקול כבר כמה פעמים…,אני מצטער אם פגעתי בך
במועדון ,פשוט לא הייתה דרך לברוח מהן הם בכל מקום חח.."
"חח אני מצטערת שחשבתי אותך למשהו שאתה כנראה לא.." חייכתי נבוכה
"זה לא משנה את פצועה והגענו.." הוא יצא מהרכב ושוב הרים
אותי בשתי ידיו החסונות ופוף התאהבתי..
"למה את מסתכלת עליי כך?" הוא שואל
"סליחה פשוט,אני לא כבדה לך?" אני שואלת במבוכה
"לא את גם ככה בקושי אוכלת, למה שתהיי כבדה?" הוא מחייך אליי
פעימות הלב שלי מאיצות מה קורה לי?
מבטינו נפגשים הוא רוכן עם ראשו לעברי
שפתיי נוגעות קלות בשלו ואז
נשיקה!

-המשך יבוא-