סיפור על וואן דירקשן. פרק 4

פאק,פאק,פאק,פאק,פאק!!!!!!׳ אמרתי והתחלתי לנסוע ב150 קמ״ש.
הניידות היו עדיין אחריי .ואז עשיתי את הדבר הדפוק ביותר שעשיתי אי פעם.
עצרתי את הרכב זרקתי את כל כלי הנשק שלי והרמתי ידיים לא הייתה לי שום ברירה אחרת או שאני יעשה את זה או שהם יפתחו באש .
מיד באו אליי השוטרים ובדקו אם יש עליי כלי נשק או סמים …
״אז אתה הרוצח שאנחנו מחפשים 3 שנים״ אמר אחד השוטרים.
״אתה נדון ל2 מאסרי עולם בפועל ״ אמר השוטר
הם הורידו ל את החולצה ואת המכנסיים כדי לעשות בהם ״סריקה״.
והנה הסיוט שלי מתגשם.
״תראו,תראו,תראו מי יש לנו כאן תומר? מה שלומך התגעגעת לכלא?!״ אמרה אור
אור שוטרת שמכירה אותי וניסתה להרוג אותי כמה פעמים.
בבית המשפט כלום לא השתנה מאז הפעם האחרונה שהלכתי אליו.
העורך דין שלי תמיד מפסיד במשפט ואני נכנס לכלא (כמו תמיד).
נכנסתי לתא הסגור ביותר בכלא .
בגלל שכל הזמן הצלחתי לברוח משם.
ואז בא השריף ונתן לי את העיתון
״תסתכל על זה״ והלך
ידעתי שהוא מנסה ללעוג לי בפנים .
בכותרות היה כתוב ״הרוצח תומר בורדרג נתפס אחרי 3 שנים של חיפוש הוא רצח כמה חברים מהלהקה הצעירה וואן דירקשן״ ״הינה זאין מהלהקה מתאר את האירוע הטרגדי :״הם לקחו אותי למקלט וקשרו אותי ואני לא נכנעתי ונלחמתי בו אבל אז הוא אמר שאם אני יקרע אותו לגזרים הוא יהרוג את הארי .ובסוף הוא באמת הרג״
לקחתי את העיתון וקימטתי אותו והפכתי אותו לכדור ובעטתי בו
ככה זה החיים כשכולם שונאים אותך. שקרים רק שקרים.
ואז ראיתי את השריף מסתכל עליי מחייך .
כמובן ,הוא בטח מאוד שמח שתפסו אותי ״סוף-סוף״
שונא את הכלא המטונף שאני חייב לחיות בו ועכשיו אין מי שיציל אותי
אין יותר -דיאנה .
הלכתי לישון בקרש ששמו לי והם אומרים שזה ״מיטה״ ניסיתי לעצום את עיניי ולישון
לפתע התחלתי לשמוע רעשים התעוררתי ושאלתי ״מי זה?״
ואז בחורה (כוסית) פתחה את דלת התא
״וואו איך עשית את זה״ שאלתי במבט מופתע
״מתרגלים.״ היא אמרה
״איך קוראים לך״ שאלתי
״מישל .מישל פרופקט״ היא אמרה
……………………………………