אף פעם לא חשבתי שאתאב ככה במישהו – סיפור על וואן דיירקשן – פרק 1

"ביי אמא , יצאתי" אמרתי ויצאתי למחנה
"בי מתוקה , תיזכרי לישתות" היא ענתה לי

זה היה ליפני שלושה שבועות , כרגע אני במחנה , חמש ימים ליפני הסוף :) .
ביגלל שאני חדשה אין לי עדיין חברות אז אני מסתדרת לבד , אבל אני מסתדרת אם זה .
הלכתי לדשא שליד הנהר , לקחתי סמיכה שמתי אותה על הדשא ושכבתי על השמיכה , הסתכלתי על הכוכבים , היה לי כיף , הצלחתי להירגע .
לאחר מ"ס דקות נרדמתי

כעבור שעה התעוררתי מרעשים ששמעתי, שמעתי אנשים רצים לידי , הסתובבתי וראיתי את וואן די , לא היתרגשתי , לא מעריצה שלהם .

"הי קלטו ת'ילדה שם" אמר נייל ורץ לעברי "מה את עושה פה לבד?" הוא המשיך
"מסתכלת בכוכבים" עניתי
"כיף לך לבד?"
"כן , כאילו אני אוהבת ליהיות עם חברות שלי אבל אני חדשה פה , הגעתי לא מזמן מישראל ואין לי עדיין חברות"
"רוצה להסתובב איתנו?" שאל אותי זאיין
"אוקי , אבל אני מזהירה אותכם! אני לא מעריצה שלכם כמו האחרות"
"אל תידאגי קלטתי אותך מקודם" הוא קרץ לי

הוא בא אלי והרים אותי על הכתפיים שלו והתחיל לרוץ איתי
הוא הפיל אותי על הדשא ודיגדג אותי
"חחחחח די זאיין" אמרתי לו
"זאין תעזוב אותה" אמר הארי
"טוב"
ואז הארי רץ אליי ושאל "אני יכול לדגדג אותך?" והתחיל לדגדג אותי
רצנו לנהר ושחינו ולאחר שיצאנו מהנהר הבנים הלכו לחדר שלהם ואני לשלי
"אהההההההההההההההההה" שמעתי את ליאם צועק כשניכנס לחדר שלו
רצתי אליו "מה קרה?????"
"החדרררר" הוא ענה לי
"הוא קצת מבולגן תירגעעע , מחר נסדר את זה"
"אני ישן אצלך היום!"
"טוב תירגע!"

הוא ואני רצנו בצחוק לחדר שלי וכל הלילה צחקנו וניהנו
לאחר שעה הוא נרדם ואני ראיתי טלוויזיה
הטאלפון שלו צילצל
"עדי תעני לטאלפון" הוא אמר לי ועניתי
לאחר שדיברתי בטאלפון הלכתי לישון
"מי היתקשר?" שאל ליאם
"נדבר בבוקר טוב? אני קצת עייפה" אמרתי והלכתי לישון;
כל הלילה בכיתי
החדשות שאמרו לי היו כל כך רעות :'(

"בוקר טוב נסיכה שלי" העיר אותי ליאם
"מה אתה רוצה?"
"לדעת מה אמרו לך אתמול בטאלפון!"
"טוב מה שקרה הוא.." גימגמתי
"עדי!"
"רצחו את אחות שלך!"
"מה???? מי????" הוא אמר והתחיל ליבכות
"קודם כל תירגע אוקי?"
"מה להירגע?? אחותי מתה!"
"אני לא יודעת מה להגיד מצתערת"
"גם אני , מצתער שהיתנפלתי אלייך"
"סולחת :)"
"את יכולה לתת לי עוד פרטים?" הוא אמר לי בקול רועד תוך כדי בכי
"כן" אמרתי והדמעות התחילו לינזול גם לי "רות' מתה , היסתבר שהיא הסתבכה בחובות ו…"
"רצחו אותה" הוא השלים אותי
הוא התחיל ליבכות , הוא שם על הבטן שלי ראש , התישבתי והושבתי אותו לידי
חיבקתי אותו
"אתה בסדר?" שאלתי אותו וניגבתי לו את הדימעה
הוא הינהן עם הראש
הוא לקח את הגיטרה והתחיל לנגן ושרתי איתו
"רוצה לצאת לסיבוב לנקות את הראש?" שאלתי אותו
"אני ישמח"
קמתי ולקחתי לו את היד והתחלתי לרוץ איתו
הגענו למידשאה הגדולה
"חכה כאן!" אמרתי לו ורצתי לעצב הדובדבים "עצם עיניים" אמרתי לו תוך כדי ריצה אלי בחזרה "תיפקח!" הוא פקח עיניים וראה קופסה עם מלא דובדבנים
התישבנו והתחלנו לאכול
"תזיזו כבר את התחת שלכם לפה" אמר לנו זאיין
הסתכלתי על ליאם וראיתי שהוא עדיין עצוב
"אני בחדר אם אתם מחפשים אותי" אמר לנו ליאם והלך
"מה קרה לבן אדם הזה?!" שאל הארי
"מה קרה לו??? מה קרה לכם??? אתם לא מתייחסים לחבר שלכם!"
"שאלתי מה קרה" ענה לי הארי
"טוב פשוט תיסתום" קמתי וניגשתי לחדר שלי
"ליאם?"
"כן?"
"אתה יודע שזה לא דרך להיתחבא פה"
"אבל זאת אפשרות" הוא אמר ונתן בוקס לכרית
"יש לי שאלה"
"תישאלי"
"לדעתך רות' הייתה רוצה שתיהיה ככה?"
"לא אבל היא רצתה שאני יעשה מה שטוב לי וזה מה שטוב לי"
"טוב , תירגע ונדבר" אמרתי והיתחבקנו
"טוב אני יוצאת"
פתחתי את הדלת
"ידיים למעלה ולכו אחורה או שהוא חוטף!" אמר משהו שלא היכרנו שהחזיק את נייל!
"טוב רק תעזוב אותו בבקשה!" אמרתי לו
"אני יעזוב. אבל רק אם תבואי לדבר איתי בנפרד" הוא אמר לי
"עדי אל תלכי!" נייל אמר לי
הרגשתי צורך לא לעשות את זה ולקרוע לו את הצורה אבל אמרתי "מצטערת נייל אבל זה בשבילך!" התקדמתי לאיש הזה, הוא שחרר את נייל ולקח אותי החוצה לדשא.
"מי אתה ומה אתה רוצה?" אמרתי
"בואי" הוא אמר
"לאן?" אמרתי
"לשם" הוא אמר ולקח אותי לחדר אחר, נראלי שזה החדר שלו..
הוא כיוון עלי אקדח, הייתי מזה בלחץ. הוא אמר "שכבי". פחדתי כלכך כי הוא כיוון את האקדח כדי להרוג. שכבתי. מישהו נכנס ושכב לידי. הוא אמר לי "ישלך מזל" והתחיל לאנוס אותי.
"אאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה" צרחתי. האיש עם הרובה אמר "סתמי או שאני יורה". האיש השני הוריד חולצה ומכנסיים. הוא גם הוריד לי את החולצה והמכנסיים ככה שהוא נשאר עם בוקסר ואני עם חזיה ותחתונים. הסתכלתי על האיש עם הרובה, הוא לחש לי "חסר לך" שתקתי. האיש השני כיסה אותנו בסמיכה והתחיל לאנוס אותי בכל הכוח. רציתי לצרוח אבל פחדתי שהוא ירה עליי. זה היה שעה. שעה של סבל. שעה של איכס! שעה של חוסר רצון, מגעילות וטיפשות! הוא החזיר את הבגדים שלו ויצא. האיש עם הרובה נשאר.
——————————————————————————-
כמובן שכל הזמן היינו מתחת לשמיכה והאיש עם הרובה לא ראה כלום
——————————————————————————-
הוא אמר "שימי על עצמך משהו ובואי למקום אחר. התלבשתי, הוא לקח אותי לדשא והלך. ראיתי את הבנים מחפשים משהו, הלכתי אליהם וכולם באו אליי וחיבקו אותי "דאגנו לך! היית איתו מלא זמן!" זאין אמר.
"מה עשיתם? או מה הוא עשה? יותר נכון.." הארי שאל
שיקרתי, לא היה לי בררה, לא רציתי שהם ידאגו יותר ממה שהם כבר.. אז אמרתי "כלום, הוא רק רצה לדבר איתי על משהו.."
ליאם לחש לי באוזן "אחרי זה תגידי לי את האמת, עליתי עלייך" הנהנתי, סמכתי עליו. אחרי שכולם אמרו לי דברים וזה אני וליאם הלכנו לחדר שלי.
ליאם אמר "נו? מה קרה? למה שיקרת?"
אמרתי "הוא איים עלי עם הרובה בזמן שמישהו בא ואנס אותי.."
"אנס אותך? לגמרי? הכל כולל הכל?"
"אנס אותי. לגמרי. הכל כולל הכל."
ליאם חיבק אותי ומישהו נכנס בדלת, זה היה…