סיפור על וואן דיירקשן – Day in New York. פרק 25

*נקודת מבט של הארי*
' אמרתי לך לשמור עליה !! ' הרופא צעק עליי טיפה . אם הוא רק היה יודע , כמה שניסיתי .. כמה שבאמת ניסיתי ..
'מה איתה ? ' שאלתי . לא בטוח שאני רוצה לדעת כל כך את התשובה ..
'יש 2 דרכים להסתכל על זה , האופטימי , היא לא בסכנת חיים . הפסימי , היא *עדיין* לא בסכנת חיים . תבחר באיזה דרך אתה רוצה להסתכל על זה , כי בינתיים , שניהם נכונים '
הוא יצא מהחדר , והשאיר אותי שם לבד , להסתכל עליה .
תמיד לימדו אותי להיות אופטימי , לזכור שתמיד יש יותר גרוע .. תמיד להיות אופטימי , ולזכור שהכל לטובה . תמיד ללכת בדרך השמחה ביותר , כי רק איתה אני באמת אהיה בדרך להיות מאושר . לימדו אותי שאני תמיד צריך לחייך לעולם , ורק אז הוא יחייך בחזרה . לימדו אותי שהדרך האופטימית תמיד יותר טובה מהפסימית . לימדו אותי אף פעם לא לוותר .
לימדו אותי אף פעם לא לומר אף פעם .

ישבתי שם , בוהה בה . לא מוריד ממנה את המצב לשניה . ואז חשבתי , ממה היא כל כך חששה ? מזה שהדיירקשניות ישנאו אותה ויאחלו לה למות . אולי הגיע הזמן להוכיח לה שהיא טועה ..
צילמתי אותה , שוכבת שם . ואז העליתי לאינסטגרם ולטוויטר .
" החיים שלי , זאת שאני אוהב , קשה לי לראות אותה ככה .. תעזרו לי לעלות לה חיוך על הפנים . @Amber_leibovich "
סגרתי את הטוויטר באייפון וחזרתי לבהות בה , שעה , שעתיים , שלוש . כבר שקלתי לוותר .. ואז ,
היא התחילה לזוז .
אחד הרגעים הכי מאושרים בחיי . הסתכלתי עליה , מתקרב בשביל לחבק אותה חזק , ואז כמה רופאים נכנסו לחדר בריצה וחתכו אותי . עפתי הצידה . הם בדקו מה מצבה וחיברו לה עירוי ליד , ורק אז יכולתי להתקרב אליה . היינו שנינו לבד שוב , כל הרופאים יצאו מהחדר .
' הכל יהיה בסדר ענברוש .. אני כאן איתך ' אמרתי לה , וניסיתי למחות את הדמעה המפגרת ההיא שירדה לי . היא הושיטה אליי את היד וחייכה חיוך ענק . חיבקתי אותה חזק . לא עזבתי . בשלב ההוא , כבר לא ניסיתי למחות את הדמעות , הן היו רבות .
' אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר ' אמרתי לה , מהדק את האחיזה סביבה .
' אני .. לא נושמת .. ' היא אמרה . התנתקתי ממנה באותו רגע . ראיתי שמשהו מציק לה .
' מה זה ענברוש , מה מציק לך ? '
' אני לא זוכרת כלום .. מאז שעליתי בחזרה לחדר .. '

מה שבאמת קרה :
היא עלתה , אני ודנה היינו בחדר , שמענו בום ומיהרנו למסדרון . הזמנו רופאים . הם אמרו שהיא גוססת . היא הייתה כל הלילה בניתוח , והכל בגלל שלא שמרתי עליה מספיק טוב .
' לא הרגשת טוב והתעלפת .. את תהיי בסדר (: ' שיקרתי . אני לא יכול לספר לה שהיא הייתה במצב רע כל כך ..
' תודה שהיית לצידי כל היום (:' היא אמרה וחייכה . נישקתי אותה נשיקה מהירה על הפה .
' ללכת להביא לך משהו לשתות ? ' היא הנהנה . הלכתי לקפיטריה להביא לה קפוצי'נו,
שחזרתי , הרופא היה שם .
' מצבה לא כל כך טוב .. ' הוא אמר .
ו… נשפך עלי כל הקפה , הלכה החולצה ..
' מה .. מה זאת אומרת לא כל כך טוב ? '
' תירגע , זה לא כל כך גרוע , פשוט לך הביתה ותנוח , תתרענן טיפה ותחזור מחר בבוקר או באמצע הלילה .. '
'אוקיי .. אני אלך .. ' אמרתי .
יצאתי מהבניין ואז נזכרתי ששכחתי את האייפון לידה . הלכתי בחזרה . ואז ראיתי שם את דנה .
' אחותי .. אני מצטערת .. ניסיתי לסכסך בינך לבין הארי .. אני פשוט חרא ילדה .. מצטערת ..'
נכנסתי לחדר , הסתכלתי עליה במבט רצחני .
' הארי .. אני מצטע…'
' פשוט , תעזבי ' אמרתי לה ויצאתי משם . אני רוצה לראות שאני חוזר מחר והיא לא שם .
בבוקר חזרתי , אחרי לילה מלא בסיוטים . היה פתק על השולחן בחדר של ענבר בבית החולים .
באתי לפתוח אותו , ואז היא התעוררה ..
' יפה שלייייי ' הלכתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק קצר .
' הארי ? אתה פה ? '
'ברור שאני פה , אני פה לצידך תמיד '
'דנה אמרה שנטשת אותי .. '
באותו רגע , רציתי ללכת ולצאת חזק על דנה . איפה המצטערת אתמול ? אני חושב שנהייתי אדום בפנים מרוב עצבים .
' האר .. זה בסדר , אני סומכת עליך .. אל תתעצבן ' היא אמרה וחיבקה אותי .
היא כזאת נשמה , אני כל כך אוהב אותה .. היא יודעת להרגיע אותי .. פשוט אין עליה ♥