סיפור על וואן דיירקשן|הכיוון האחד של נוי|פרק 2

התחלנו לשיר את השיר של אדם לווין"she will be loved "
לפתע האנשים הגיעו
והכסף עלה ועלה ולא היה מקום למלא בגיטרה
אז השתמשנו בכובעים שלנו.
היו מצלמות שירן לחשה לי בעברית
"הם נשמעים כמו וואן דיירקשן."
אמרתי:"וואלה?נכון בגלל זה הקול הזה כלכך מוכר לי..""
סיימנו את השיר ואנשים צעקו באנגלית:"שוב,שוב,שוב"
סיכמנו על שיר אחר..
אמרתי להם מה דעתכם על One Thing ?
אבל נעשה אותו בגרסא אקוסטית זה יהיה יותר מרגש,אמרתי.
הבחור עם השיער השחור והתלתל בצד אמר,בטח והפעם תשירו שניכם לבד,כיף לשמוע אתכן."
אמרתי:"אבל אתם שרים מצויין אתם לא יכולים לנטוש אותנו עכשיו…"
"אנחנו חייבים ללכת" הם מלמלו בעצב.
"בי" אמר נער התלתל ונופף בידו. השבתי לו בנפנוף קצת עצוב.
"מאוהבת, אה?" שירן שאלה בחיוך, ואני ישבתי עם חיוך חולמני מרוח על פניי.
למחרת, לא ידעתי מה ללבוש כדי לצאת לסרט איתו. התלבטתי בין שמלה שחורה קצרה לבין שמלה ורודה באורך בינוני. בסופו של דבר בחרתי בורודה. שירן איפרה אותי (שירן היא מלכת האיפור) ויצאתי לדרך. הקולנוע לא היה רחוק מביתי. ליד מכונת הכרטיסים עמד אותו נער פאה-תלתל. אז עוד לא ידעתי שהוא אהבת חיי.
[הוא אמר לי בחיבה:"שלום,נוי את נראית נהדר!"
אמרתי לו:"גם אתה.."התאפקתי שלא להסמיק.
הוא נישק את ידי בדיוק כמו בפעם הראשונה שנפגשנו.
אמרתי לו:"אנחנו נפגשים בפעם השניה ואני בקושי יודעת מה שמך.."
הוא אמר:"אני אגיד לך בקרוב."
אמרתי לו:"מה הבעיה להגיד לי עכשיו?וגיחחתי."
הוא אמר:"את עוד תראי.."