סיפור על ואן דירקשיין פרק 2 "7 הם יותר טובים מ-6"

"תכירו זאת אבי" אני זוכרת איך ליאם הציג אותי בפניי החברים שלו
והיום זה קורה עוד פעם ישבנו כמנהג כול יום ראשון במתבח והבנים
אכלו כמו בעלי חיים את הפנקייקים שלי ואז הארי נכנס עם בחורה
גבוהה ויפה "תכירו הנה קת'רין" הוא אמר ציחקק והיא גם והם התנשקו לעייני כולם
וציחקקו לחשו אחד לשני דברים "הארי אתה שיכור"? שאל נייל
וכולם צחקו "סתום" צעק עליו הארי "אכפת לך" פנה עליי הארי וסימל לי לקום
"תגיד לי לא לימדו אותך איך להתנהג" קמתי והפנתי לו את המקום שלי
"אבי אם בא לך כחי עוד כיסא" קם עליי ליאם
"לא צריך אני כבר אסתדר" אמרתי והתחלתי ללכת וקת'רין אחרי
~נ.מ של קת'רין~
היא קמה והתחילה ללכת נישארתי שם כמה דקות מול הבנים בלי לעשות כלום
"את לא מבינה כשרומזים לך לכי איתה" צעק עליי נייל וצחק ואחריו
כול החבורה חוץ מהארי "על תקשיבי לו קת'" הוא אמר וחייך עליי
רצתי לכיוונה של אבי היא היחתה בהחלט מרשימה היה לה ריח מתוק.של בושם
יוקרתי היא הייתה לבושה בשימלה כתומה שישבה עליה בצורה
מדויקת לרגליה היו נעולות נעליי עקב שחורות , היא הייתה מאופרת היטב
כמו בובה יפה ומושלמת ולרגע הבטתי בעצמי והבחנתי עד כמה ההבדלים
גדולים בינינו לבשתי נעלי ספורט משופשפות ג'ינס קרוע וחולצת צד.
היא הובילה אותנו לחדר גדול עם שידת איפור ומיטות גדולות
"אוא כאן את יושנת" אמרתי וזרתי את התיק שלי לריצפה
"עכשיו גם את תישני כאן" היא אמרה וחייכה חיוך מעולץ
היא הייתה ניראת לי מאוד עצובה משום מה אני יותר בן אדם של צרות וצחוקים.
"אז בת כמה את" היא שאלה והורידה את נעליי העקב שלה "18" אמרתי וחייכתי.
"את חותכת"? היא שאלה לא ידעתי מה לענות היא תקעה בי מבט חודר
רציתי להגיד כן כי זו האמת אבל….