סיפור מתורגם- מסיבות, אוכל, והארי סטיילס

נקודת מבט – אמבר

"אני לא מאמינה שאת קיבלת את התפקיד בלמצוא את נסיך החלומות!" החברה הכי טובה שלי אביה הייתה בשוק אחרי שסיפרתי לה את החדשות האחרונות.

"לא קיבלתי את התפקיד הזה" ציינתי. "התסריט היה כתוב בשבילי. החלק היה שלי בכל מקרה."

אביה צווחה, דוחפת את הכתפיים שלי. "זה עדיין מרגש! מי משחק את נסיך החלומות?"

"אני עוד לא יודעת." משכתי בכתפיי. "אני אגלה בקרוב."

אביה שילבה את ידיה, משנה את הפרצוף שלה למתרגש ביותר. "זה צריך להיות טיילור לאונטר! אה, או ג'וש האצ'רסון!"

גילגלתי את עיניי. "טיילור מצלם סרט חדש איפשהו בקנדה. אני בספק אם הוא ילך בכלל לאודישנים."

הלסת של אביה נזרקה למטה. "את מכירה את טיילור?!"

"סוויפט." גיחכתי. היא אמרה לי." משכתי בכתפיי כאילו זה לא עניין גדול. אביה עדיין לא התרגלה לחיים המשוגעים שלי. בסופו של דבר היא תתרגל.. או שלא.

דפקתי על החלון הקטן שהפריד אותנו מהנהג של הלימוזינה. "אתה יכול להדליק את הרדיו, בבקשה?" שאלתי אותו בנחמדות.

"כמובן, גברת סקייווד." הוא הבזיק לי חיוך ומיהר להדליק את הרדיו.

"… baby you light up my world like nobody else…" הרדיו התחיל לנגן.

"לא משנה!" שיניתי את דעתי. "אני אוהבת שקט."

"בטח, גברת סקייווד." הנהג הנהן בזמן שכיבה את הרדיו, בלי לשאול שום שאלות.

נשענתי אחורה בכיסא, משחררת אנחה. אני לא יכולה להקשיב לרדיו בלי לשמוע את הקול המעצבן שלו?

"אני בחיים לא אבין למה את לא אוהבת את וואן דיירקשן." אביה פלטה. "הם מאוד סקסיים! והם מאנגליה, כמוך! את אמורה לאהוב את המוזיקה שלהם."

"זה מסובך." אמרתי כשהלימוזינה התכוננה לעצירה.

"כמה מסובך?" אביה שאלה.

"משהו שאני אף פעם לא ירצה לדבר עליו, ובמיוחד לזכור, מסובך." עניתי לה בזמן שדחפתי את הדלת ופתחתי אותה. הבזקים של אורות הפפראצי פתאום התקיפו אותי, מכריחים אותי למצמץ. עשיתי כמיטב יכולתי להתעלם מהם ויצאתי מהלימוזינה, אחריי יצאה אביה.

"אני לעולם לא אתרגל לזה!" היא קראה על המהומה.

"אל תדאגי!" אמרתי לה. "גם אני לא!" העפתי את קצוות השיער מהעיניים שלי, עשיתי את דרכי דרך השטיח האדום הקטן אל עבר הבניין הגדול במקצוענות. התעלמתי מהנשימות של אביה כשג'והנה (אין לי מושג איך מתרגמים את השם הזה), בעלת המגזין 'אנשים' ומארחת המסיבה בירכה אותי לשלום. השיער הכהה ניראה מסולסל להפליא, והיא התהדרה בשמלה הדוקה ואדומה בדיוק כמו שרצתה. היא בהחלט בילתה הרבה זמן בהכנות.

"שמחה שהצלחת לעשות את זה!" היא חייכה, מנשקת את שתי הלחיים שלי. "מזון וכיבוד בכיוון הזה-" היא הצביעה על שולחן מקושט ונחמד עם מגוון רחב של אוכל ומשקאות. "והמסיבה, טוב, בכל מקום אחר!"

"תודה שהזמנת אותי!" חייכתי. "זאת חברה שלי, אביה". אמרתי לג'והנה, מציגה את אביה.

"נעים להכיר אותך." ג'והנה חייכה אלינו בחזרה. "אני מקווה שתהני"

"אני אהנה!" אביה חייכה, מסתכלת סביב כאילו היא ילדה קטנה בעולם הממתקים.

ג'והנה גיחכה לפני שהתנצלה והלכה לפגוש את האורחים האחרים, משאירה אותנו להתערבב עם השאר.

"אומיגאד!" אביה התנשפה. "זה אורלנדו בלום?!"

תפסתי את ידה והחזקתי אותה לפני שתהפוך למעריצה ותשתגע. "את תוכלי בבקשה להתנהג רגיל ולא כמו מעריצה מטורפת? המאבטחים לא יהססו ללוות אותך החוצה."

אביה התיישרה ולבשה פנים רציניות. "בסדר. אני אנהג במקצועיות." היא עצרה. "אני עדיין יכולה ללכת לפלרטט עם אורלנדו בלום?"

נאנחתי. "תתפרעי."

"יש!" היא צווחה, מעיפה את שיערה אחורה ונעלמת בקהל.

באנחה נוספת, עשיתי את דרכי לעבר הכיבוד. לא הרבה אנשים היו כאן, אז מזגתי לעצמי קצת פונץ', לקחתי לגימה וצפיתי במסיבה ממשיכה.

"חושבים שהם יראו אותנו?" קול לחש איפשהו מאחוריי. התעלמתי מזה והרמתי את הכוס בחזרה לשפתיים שלי.

"לא חושב." קול אחר ענה. "עכשיו תהיה בשקט או שהיא תשמע אותך."

"זה מפל שוקולד?!" הקול קרא.

"לואי!" האחרים קראו לו. "היא הולכת ל–"

לא יכולתי שלא להסתובב, התרגזתי מעט. "אתם יודעים ששמעתי אתכם כל הזמן?" יריתי לעבר שני הנערים. אחד מהם, האחד עם שיער חום נוצתי, התחיל ללכת לכיוון מפל השוקולד באיטיות.

שילבתי את זרועותיי, "אתה יודע שהאוכל חינם נכון? אין צורך להתגנב מסביב."

שניהם נעמדו והצלחתי לראות את הפנים שלהם טוב יותר.

"אמבר?" המתולתל הרים גבה, מציץ בי.

הפנים שלי החווריו. "תסלח לי." הסתובבתי, העיניים שלי חיפשו חדר לברוח אליו אבל איכשהו הוא עמד מלפניי, חיוך על השפתיים שלו.

"מה אתה רוצה, הארי?" אמרתי בכעס, מקללת את ההחלטה שלי לבוא למסיבה הזאת.

"כלום." הוא משך בכתפיו, עדיין מחייך. "זה פשוט.. לא ראיתי אותך במשך שנים. את השתנת"

"השתניתי?"

הארי גיחך. "מאוד. למרות שאני רואה שאני עדיין מסוגל להיכנס מתחת לעור שלך."

"מאוד." חיקיתי אותו. מעולם לא חשבתי שאני אראה אותו שוב. למעשה, אני אף פעם לא רציתי לראות אותו שוב. למה הוא כאן בכל מקרה?

"רוצה לרקוד?" הארי הושיט את ידו, אבל ההומור ברור בעיניו. הוא יודע שאני אף פעם לא אהבתי אותו, והוא יודע שאני עדיין לא.

"אף פעם." אמרתי בכעס, עוברת אותו.

"אני חוזר בי!" הארי קרא אחריי. "את לא השתנית אפילו קצת!"

עצרתי את עצמי משלוח לו אצבע שלישית. הוא בהחלט יכול להיכנס מתחת לעור שלי. הוא היה מצוין בזה. כל מה שהוא עושה וכל מה שהוא אומר… הוא איכשהו מצליח להעלות לי על העצבים ומרגיז אותי. אני אפילו לא יודעת איך הוא עושה את זה.

"מה היה כל זה?" קולה של אביה הבהיל אותי.

"הא?" ניערתי את ראשי כדי לנקות את המחשבות שלי. "כלום. אני לא רוצה לדבר על זה."

כחברה טובה, אביה עזבה את הנושא הזה. "את ניראת עייפה"

"אם ככה את רוצה לקרוא לזה." מלמלתי. "אני חושבת שאני רוצה לעזוב מוקדם."

"אבל רק הגענו לכאן." אביה החמיצה פנים.

"יהיו עוד הרבה מסיבות. אני פשוט לא מרגישה טוב." אמרתי לה באנחה.

היא עשתה פרצוף אבל לא התווכחה. "אוקיי. וידעת שלאורלנדו בלום יש חברה?"

"לא."

"כן. טוב, אז יש לו."

נקודת מבט – הארי

לעסתי תות כשצפיתי באמבר יוצאת מהבניין עם נערה חמודה בעלת שיער שחור, הנחתי שזו הייתה חברה שלה. גיחכתי לעצמי. באמת מזמן לא ראיתי אותה. שנים, למעשה. המראה שלה השתנה, למרות שהאישיות שלה לעולם לא. היא כמו פרוסה ישנה של עוגה. בחוץ נראית מעולה, אבל כשאתה לוקח ביס, אתה לא יכול שלא להרגיש בחילה.

"זאת לא הייתה אמבר סקייווד?" לואי בא מאחוריי. "השחקנית הענקית שאני חושב שאני מתחיל לחבב?"

חייכתי ללואי ולקחתי דונאט שוקולד. "כן."

"אתה מכיר אותה?" לואי שאל, לוקח את הדונאט מהידיים שלו ולוקח ביס בעצמו.

קימטתי את המצח ולקחתי את זה בחזרה. "מאז היסודי"

"חושב שאתה יכול לשדך אותי?" לואי צחק.

ריסנתי את המחנק. "לא חושב."

"אוכל!" נייל הופיע, כורך זרועה מסביב לצוואר שלי. "זה בחינם?"

"כמו תמיד!" לואי החזיק כרכיך קטן לפני שדחף את הכל לפה שלו.

"הארי?" קולו של ליאם הבהיל אותי. "מישהו רוצה אותך." הוא הושיט לי את הטלפון כדי שאני אקח. "זה פראמאונט. משהו לגבי האודישן בשבוע שעבר."

מבולבל, הסתכלתי על לואי שהביט בי בחזרה במבט של הפתעה.

"אתה לא חושב…." הוא התחיל להגיד, קולו דועך.

משכתיי בכתפיי ולקחתי את הפלאפון, מצמיד לאוזן שלי. "הלו?"