סיפור מתורגם- חדשות, תוצאות והארי סטיילס

נקודת מבט – אמבר

זה ניראה כאילו לקח לי שנים להירדם בלילה שעבר. כנראה שלראות את הארי השפיע עליי הרבה. למזלי, הצלחתי בסוף לנוח ולשכוח את המפגש הנורא, אבל כשהבוקר הציף את חדר השינה שלי דרך החלון, העיר אותי הקול של מישהו טורק משהו על שידת השינה שלי.

קפצתי בבהלה. הלב השברירי שלי אף פעם לא היה מבוהל כל כך. התיישבתי, מחזיקה את היד שלי על החזה.

"בוקר טוב גם לך." הסוכנת שלי אלה חייכה אליי. זה לא חיוך נחמד. זה חיוך של את-הסתבכת-בצרות-צרורות. מה עשיתי? אין לי שמץ. בינתיים הלב שלי הרגיש כאילו הוא רוצה לצאת החוצה מהחזה שלי. העברתי יד בשיער המבולגן שלי ושחררתי אנחה, מנסה להרגיע את עצמי.

"לעזאזל, אלה." נאנחתי. "הבהלת אותי."

"בשמחה." היא לקחה את הפריט שטרקה אותו בתוך שידת הלילה שלי וזרקה אותו על הרגליים שלי. "תסבירי את זה."

העיניים שלי מצמצו אל מה שניראה כמו עיתון. על העטיפה הקדמית היו שבע מילים מפחידות. "מה קרה בין אמבר סקייווד והארי סטיילס?" המילים גרמו לעיניים שלי להתעוות. קראתי את השאר בשקט, בלגימות עצבים כשהגעתי לסוף הכתבה.

" נראה שיש היסטוריה לא נעימה בין אמבר סקייווד לבין הארי סטיילס בעקבות האיחוד המוזר שהיינו עדים אליו בלילה שעבר. אמבר לא נראתה אפילו קצת שמחה כשראתה את סטיילס במסיבה. סטיילס רק הזמין אותה לרקוד בנחמדות וקיבל דחייה גסה. בטענה שהוא מסוגל להיכנס לעור שלה, סטיילס לא ניראה מופתע בכלל מהתגובה החמוצה של אמבר. לאחר שתפסנו את הארי אחרי המסיבה, הוא לא התאפק מלשפוך פרטים עסיסיים ביותר. "היא שונאת אותי." הוא אמר לנו. "תמיד שנאה. תמיד מאז בית ספר היסודי. אני מודה שאני לא מרגיש אחרת. אמבר תמיד תהיה אמבר. ברור, היא השתנתה. אבל מבפנים היא תמיד תהיה אדם-לא-נחמד-במיוחד." הנה זה דיירקשנרס. ניראה שלהארי ולאמבר אין עבר טוב. מה יש לכם להגיד על זה? תשאירו את הדעה שלכם בעמוד הפייסבוק שלנו."

דחפתי את העיתון הצידה, הלחיים שלי הפכו לאדומות. לא ידעתי אם זה היה מעצבנות או מבושה. אולי שניהם, אבל הן בטוח היו אדומות ובוערות.

"עדיף להיות מובכת." אלה אמרה בכעס. "עכשיו העולם חושב שאת כלבה מפונקת." נאנחתי. "אולי סיכנת את הריקוד עם הארי. אבל ידעת שהיו שם–"

"אני לא!" יריתי לעברה בחזרה. "הארי צודק. הוא אכן ניכנס לעור שלי. אני שונאת אותו. אני מצטערת אם העולם לא יכול לקבל את זה."

אלה התעצבנה, חוטפת את השמיכות מהמיטה שלי. "העולם הוא לא הבעיה שלך. הבעיה היא הקריירה שלך."

"מה–" התחלתי לדבר אבל היא קטעה אותי.

"תתלבשי. אני אחכה לך למטה. יש הרבה על מה לדבר." בלי להוסיף עוד מילה, אלה יצאה מהחדר. כמעט יכולתי לראות קיטור יוצא מסביבה. זה כמה שהיא כועסת. מלאתי אחר ההוראות, קמתי מהמיטה והלכתי לארון שלי. החלטתי לוותר על המקלחת הבוקר. חוץ מזה, לקחתי מקלחת נחמדה וארוכה בלילה שעבר, פשוט לא הייתי במצב.

פשטתי את הפיג'מה והחלקתי על עצמי מכנסיי ג'ינס קצרים, וסוודר וורוד נופל. החלקתי את הרגליים שלי אל תוך זוג העקבים שאני הכי אוהבת, העברתי מסרק בשיערי במהירות ושמתי קשת פרחים לפני שירדתי למטה. היום היה יום שבת, התכניות היחידות שהיו לי להיום הם ללכת לאביה ולראות טלוויזיה כל היום. יכולתי לדאוג פחות מאיך שאני נראית היום.

"לקח לך זמן." אלה מלמלה כשנכנסתי למטבח. היא נשענה על הדלפק, והביטה בעיתון הישן.

"לקח לי חמש דקות." מלמלתי בתקווה שהיא לא שמעה את זה. לא הייתי צריכה להמשיך להרגיז את אלה. היא הייתה כמו האימא השנייה שלי. בלעדיה, לא הייתי איפה שאני היום.

"על מה אנחנו צריכות לדבר?" שאלתי בתקווה שזה לא על מה שקרה אתמול בלילה. בכנות, כבר לא היו לי הסברים.

"זה קשור לתפקיד הגברי של לחפש אחר נסיך החלומות" אלה התחילה לספר לי, מניחה את העיתון בצד ולא מעיפה מבט שני.

"הם החליטו על תפקיד הגבר?" שאלתי והלכתי לכיוון המקרר, מוציאה כוס עם מים שהשארתי שם אתמול.

"כן." אלה המשיכה. "אנחנו יודעים מי ישחק את המאהב שלך"

"מי?" הייתי כבר חסרת סבלנות לשמוע את התשובה והרמתי את הכוס על השפתיים שלי.

"הארי סטיילס ישחק את המאהב שלך."

כמעט נחנקתי מהמים, השתעלתי.

"מה?!" בטוח לא שמעתי אותה נכון. הארי סטיילס? המאהב שלי? אין מצב. אני בהחלט לא שמעתי טוב. זה פשוט לא יכול להיות נכון.

"שמעת אותי." אלה שילבה את ידיה. "הוא התקבל לתפקיד."

השתדלתי לא לצחוק. "הארי? שחקן? את צוחקת."

"אני נראית לך צוחקת?" הפנים של אלה היו רציניים. צבטתי את עצמי, מקווה שזה חלום אחד גדול.

"אני לא יכולה שתשנאו אחד את השני על הסט." היא המשיכה. "אז קבעתי הסדר."

"הסדר?" חזרתי אחריה, מותחת את ההברות.

"כן." אלה הנהנה. "אנחנו צריכים כימיה בינך לבין הארי, לא שנאה. אז שכרנו לכם דירה, אתם תהיו שותפים."

כאלה המשיכה לדבר, הרגשתי שחושך מציף אותי.

"אתם תלכו לכל מקום ביחד. ראיונות, פגישות, ארוחות צהריים, וערב…" אלה הצביע לכיוון שלי. "כל מקום. אם זה לא יצית איזה ניצוץ בין שניכם, התפקידים יתנו למישהו אחר."

"אבל זה הסרט שלי!" פלטתי, והרמתי את ידי בייאוש. "את לא יכולה פשוט-"

"אבל אני כן." אלה קטעה אותי. "והארי כבר הסכים לכל זה."

שמתי יד על המצח שלי. העולם כולו הסתחרר לי. הכל נהייה שחור. זה לא קורה. אני והארי? דירה אחת? ביחד? כל מקום? לא.. לא הארי.. כל אחד חוץ מהארי..

– – –

כשחזרתי להכרה, מצאתי את עצמי שוכבת על ריצפת חדר השינה שלי. מניחה את היד שלי על המצח כשהופיעו כאבי הראש הנוראיים, ניסיתי לעמוד. צעדתי בסחרור בחדר, מנסה להתרגל לאור.

מה. לעזאזל.

החדר שלי ריק. פרט ממיטה ורהיטים, החדר שלי ריק. הרגשתי את הגוף שלי מתחמם מעצבים.

"אלה!!!!!!!!!!!!!!!!" הצלחתי לצרוח, שוכחת מכאבי הראש שלי ורצה למטה. אלה שישבה על הספה שלי בנינוחות הייתה מאוד מאוד רגועה, עותק של מגזין אנשים ביד שלה.

"אני רואה שהתעוררת" היא אמרה כבדרך אגב, מדפדפת במגזין.

כעסתי, מניחה את הידיים על המותניים. "מה קרה לדברים שלי?!?!"

"אה," היא חייכה אליי, מעמידה פנים תמימות. "שלחתי אותם לדירה החדשה שלך, הכל צריך להיות מסודר. עכשיו את לא צריכה להיות מודאגת מלארוז, ויותר מזה מלפרוק"

דירה חדשה? על מה היא דיברה-

ואז זה הכה בי. זיכרונות מהיום הבזיקו במוח שלי ולא יכולתי שלא להתעצבן יותר. לא הסכמתי לשום דבר מזה. בעצם, לא תכננתי שום דבר. לא רציתי לעשות את זה בכלל.

"הקריירה שלך תלויה בזה." אלה אמרה כאילו קראה את המחשבות שלי. "את באמת רוצה שהתפקיד שלך בסרט שלך יינתן למישהי אחרת?"

פתחתי את הפה כדי לענות, אבל במהירות סגרתי אותו, מכווצת את שפתיי.

"ככה חשבתי." אלה חייכה שוב, מוסיפה לעצבים שלי. "עכשיו בואי." היא נעמדה. "אני אסיע אותך."

אני נשבעת שאני הולכת להקיא . "אני שונאת את זה." נאנחתי, מניחה לאלה לתפוס אותי מהיד ולהוציא אותי מהבית, אני לא אוכל לחזור הביתה עד שאני לא אמצא כימיה עם הארי סטיילס. ניראה שאני לא הולכת לראות את הבית הזה שוב…

"להתראות." צייצתי, מנופפת לו.

אלה נאנחה, פותחת את הדלת של האוטו השחור שלה. "תפסיקי להיות תינוקת ותיכנסי למכונית."

חריקה נוספת בורחת לי כשהכרחתי את עצמי לשבת. אלה טרקה את הדלת מאחוריי ואני העלתי את הברכיים שלי אל החזה שלי, מחבקת אותם חזק. אולי אני אתעורר בקרוב. אולי זה רק סיוט אחד גדול.

אבל כשאלה התניעה את האוטו והתחילה לנסוע, הבנתי שהסיוט הזה הוא רק ההתחלה.