האהבה הכי גדולה ואמיתית במקום הכי שחור פרק 6

מנקודת המבט של לואי:
היינו רעבים (אני מושפעת מעצמי כי אני גוועת ואין משו טעים לאכול )
היה קפוא ישבתי ליד דניאל ולא הפסקתי להתפעל מהיופי הנדיר הזה
היא בכתה
חיבקתי אותה
"אל תדאגי נצא מפה" אמרתי לה בשקט
אפילו שבכלל לא האמנתי בזה
"נצא?אולי כן השאלה איך ובכמה חלקים" היא אמרה בקול רועד
שתקתי מה יכולתי להגיד?
שאני מבטיח? אבל אני לא יכול לשקר לה ולעצמי
שאני מאמין שנהיה בסדר? אבל אני לא
שיבואו להציל אותנו? אולי יחפשו השאלה אם ימצאו אותנו איי פעם בחור הזה
"אולי תספרי לי עליכם? אתן יודעות עלינו הכל אבל אנחנו כלום עליכן"
ניסיתי להעביר נושא
"חחחח" היא צחקה צחוק עצוב עם דמעות בעיניים
"למה אתה חושב שזה יעודד אותי?! זה רק ידכא!!"
"למה?" לא הבנתי מה כ"כ יכול להיות לבנות החמודות הזה רע?!
"בוא אני יספר לך" היא אמרה בשקט
"אוקיי אז ככה אנחנו מכירות בערך מגיל 12 היינו כולנו יחד תמיד בכל מצב
אני הייתי בת יחידה היה לי הכל היינו עשירים הייתי מאושרת
הייתי מקובלת בחברה הייתי יפה בקיצור הכל היה מושלם
עד לפעם אחת שאבא שלי עשה עיסקה כושלת עם נוכל אחד שהפיל את אבא שלי לחובות של מיליונים
אחרי זה אבא שלי נשבר
הוא לא יכל לחיות עם זה שהחיים שלו ישתנו
הוא היה נעדר שבועות מהבית וכשהוא היה חוזר הוא היה שיכור ולא מפסיק לבכות ולבקש סליחה
ואז יום אחד הגיעו שוטרים ואמרו שהוא התאבד
באותו יום מת בי משהו
בהלוויה לא קברתי רק את אבא שלי אלא את הכל
את השמחה
את התקווה
את הלב שלי
אני ואמא שלי נשארנו ברחוב
בלי שקל חיינו מתרומות של אנשים
ואז אמא שלי השתנתה
זה לא קרה ביום אחד
מאז שאבא מת ועברנו לגור בביתן הנטוש היא נהיתה אדם אחר
היא כל הזמן הייתה בוכה זאת לא הייתה אמא שהכרתי
היא איבדה כמעט את כל מה שהיה לה רק אני נשארתי לה
ואז יום אחד כשלא היה לה כסף לקנות לי אוכל כשהייתי בת 11
היא החליטה ללכת לאבא שלה אבא שלה היה מליונר והיא היתה הבת הכי קטנה שלו
אבל כשהיא רצתה להתחתן עם אבא שלי הוא לא רצה שהיא תתחתן איתו ואז הם ניתקו את הקשר
אפילו כשנולדתי הוא לא בא
בחיים לא הכרתי אותו מחוץ לסיפורים
ואז היא החליטה ללכת אליו והיא לא חזרה חיכיתי וחיכיתי
פחדתי
לא ידעתי איפה היא
נשארתי לבד
בלי אבא
ואמא נעלמה
היה גשם
הלכתי לחפש אותה
לא ידעתי איפה סבא שלי גר
ואז מצאה אותי אישה אחת ולקחה אותי לבית יתומים שהיה באיזור
הייתי שם חצי שנה
הכרתי שם את סתיו שובל אוראל ועוד ילדה אחת בשם אוריאן
היה לנו כמעט את אותו סיפור חיים
ואז ברחנו ביחד ארבעתינו
היינו החברות הכי טובות
חיינו בביתן הישן שלי
שכאילו חיכה לנו
היינו גונבות אוכל ובגדים
לא היתה לנו ברירה
אחרי חודש בערך תפסו אותנו
אף אחת מאיתנו לא אמרה כלום
חוץ מאוריאן
היא הפלילה אותנו
היא סיפרה מאיפה ברחנו
מה עשינו
איפה התחבאנו
הכניסו את שלושתינו למוסד לעבריינים צעירים
לה לא עשו כלום
שם הכרנו את אושרית דנה ושירן
בגיל 15 ברחנו משם כולנו
נעלמנו לגמרי מאיזור המרכז
עברנו לצפון התחלנו לעבוד
הרווחנו כסף שכרנו דירה ביחד
היתה לנו תקופה טובה ביחד
כשהיינו בנות 16 יום אחד באה אישה אחת עובדת סוציאלית
ושלחה את כולנו לפנימיות
כמה שהיה לי תקופות קשות לפני זה זו היתה הכי קשה
כי הפרידו אותי מהחברות שלי
בגיל 18 עזבתי את הפנימיה ופגשתי את חברותיי שוב באותה תקופה גם גיליתי שאמא שלי נרצחה באותו היום שהיא הלכה
אבא שלה רצח אותה
אבל איכשהו היה ברור לי שזה מה שקרה ככה שזה לא כזה כאב לי
שבוע שעבר החלטנו ללכת לטיול בדרום לכמה ימים
ואז מצאנו את עצמנו כאן זהו זה כל הסיפור"
(וואווו מגילה)