סיפור מפורסמים חדש- פרק 2

חיכיתי למאי בתחנת האוטובוס הישנה שקרובה לביתי, אני גרה בשכונת עוני, ואני ממש ענייה. היחידה שיודעת את זה זאת מאי, כל השאר חושבים שאני 'פרחה טחונה מהשכונות הטובות'. לאחר כמה דקות, מאי הגיעה, באוטו המהודר שלה, ובבגדים חשופים מתמיד. התיישבתי במושב הקדמי, חגרתי, וחייכתי אל מאי שהייתה עסוקה בפלאפון החדשני שלה.
רוב הנסיעה דיברנו על כמה אנחנו מתרגשות, ואיזה חתיך לואי.
יצאנו מהאוטו, מאי רצה אל תוך המון האנשים שצרחו בהתלהבות כשוואן דיירקשין היו על הבמה, אני מעריצה אותם, אבל מאי ממש אובססיבית לגבי כל מה שקשור אליהם.
נכנסתי פנימה, ולפתע, החלקתי על אחת השלוליות הארורות לפני הכניסה, הבטתי בעצמי, אין מצב שככה אני נכנסת להופעה, ופשוט, התחלתי לבכות. הוצאתי מהתיק שלי את מראת היד, והבטתי באיפור המרוח שלי, אני נראית נורא מתמיד. לפתע, מתוך הצללים, דמות אפרורית התקרבה אליי. הבחור המבוגר עמד מולי, והושיט לי יד כדי לקום, כמובן שתפסתי בו וקמתי.
"מעניין…" מלמל לעצמו ובחן את גופי, באותם רגעים כבר התחלתי לפחד שאני לא יחזור הביתה היום.
"מצטער שלא הצגתי את עצמי, אני ג'ורג' מקינטון, המפיק המוזיקלי של הלהקה." הוא אמר באנגלית והושיט את ידו לעברי, לאחר שראה שאני לא מגיבה, הוא החזיר את היד לכיסו.
"אנחנו מחפשים זמרת ליווי, ואני חושב שמצאנו אותה! הנה כרטיס הביקור שלי, תחשבי על זה, אבל אל תשכחי- תצטרכי לעזוב את הארץ." הוא אומר, חיוך רחב עולה על פניי.
"זה בסדר, אני באה עכשיו!" אני אומרת ולוחצת את ידו בחוזקה.
כשלפתע, נופלת מן השיח שמאחוריו הסתתרה, מאי. ובלי ששמתי לב, מאי קבעה עם הבחור שגם היא תבוא.

למחרת היום, כבר היינו על הטיסה היישר לבריטניה, רציתי שמאי תבוא, אבל זה לא הרגיש לי נכון, לכן נמנעתי מלדבר איתה במהלך הטיסה. הבטתי בכיסא הריק שלידי ונאנחתי, בכל זאת, קצת חברה לא תזיק לי. "כולם לחגור, אנחנו נוחתים!" קוראת הדיילת בהתרגשות.
המטוס נוחת, אני לוקחת את המזוודות, ומזמינה מונית.

לאחר כחצי שעה, צצה המונית, ואני ומאי נכנסות אל תוך הרכב.
כשאנחנו אומרות לנהג שאנחנו נוסעות לביתם של וואן דיירקשין, הוא רק מביט בנו ומגחך, אבל ממשיך לנסוע לאחר שמאי שיחדה אותו בעוד קצת כסף.

הגענו לבית….