סיפור ללא שם על E3 [פרק 2:) ]

"כדור הארץ קיטון!!!" יעל צעקה לי
"מה?! מה?! אהה אני פה!" אמרתי
"חחחחח אתה בסדר?" ניקול שאלה אותי
"כן למה אני לא יראה בסגר?" אמרתי
"כי אתה לא נגעת בארוחת בוקר שלך" דרו אמר
"אהה…. זה כי אני לא רעב כ"כ" אמרתי
"אבל אתה חייב לאכול אחרת לא יהיה לך כוח באודישנים" ניקול אמרה
"אני יהיה בסדר"
"אתה לא! אתה תהיה כל היום בשמש ואתה יכול לחטוף חום או מכת שמש וגם אתה תהיה רעב!" יעל אמרה בטון כמעט בוכה.
"נוו טוב אני יאכל אבל זה רק בגלל שאני לא יכול לעמוד בפאפי פייס שלך" אמרתי ולקחתי כפית גדולה של קורנפלקס לפה שלי.
אחרי חצי שעה בערך גמרנו לאכול ולהתארגן…
"מי בא איתנו?" ווסלי שאל
"אני יודעת שאני באה!! וגם יעל באה איתי!!" ניקול צעקה ורצה יחד עם יעל אל תך האוטו והתיישבה.
"אממ…. ניראלי שגם אני יבוא" רוני אמרה
"יופי אז בואי" ניקול יצאה מהאוטו ומשכה אותה גם אל פנימה
"חחחח ניראלי שכולם באים" אימא שלי אמרה
"כן כולם" ווסלי אמר

אחרי שלוש שעות הגענו
"וואוו יש תור ממש ענקי!!" דרו
"אנחנו לא צריכים לעמוד בתור" ניקול ויעל אמרו
"למה?" אני שאלתי
"כי אני הייתי מספיק חכמה בשביל להזמין לכם מספר אודישן מראש!" יעל אמרה.
אז ישר הלכנו לאחרים שעמדו בראש התור וקיבלנו את המיספרים שלנו ונעמדנו בפנים במאחורי הקלעים…
חיכינו וחיכינו וחיכינו ואז הגיע איזה ילד מוזר והתחיל לחפור לנו על מה זה להיית בלהקת בנים
אנחנו בכלל לא להקת בנים אנחנו עושים את המוזיקה שלנו שירים מקוריים משלנו ומוזיקה משלנו!!
ווסלי רצה למות!!! הוא כל כך חפר לנו על זה….
ואז הוא הלך לאודישן שלו.. תודה לאל!!!
"תגידו אם הוא אומר שהוא כל כך מקצועי למה שלא ניראה את האודישן שלו?" דרו אמר
"כן למה לא?" ווסלי אמר, ואני רק נגררתי מאחוריהים.
"חחח מה זה השירה הזאת….?" ווסלי אמר
"לא יודע אבל הוא על בטוח לא יעבור" דרו אמר
ואז שמענו את מה שסיימון אומר "נכון תמיד בלהקת בנים יש חמישה אנשים?" הוא אמר
וינסנט הנהן כן עם הראש "ותמיד היה את זה שלא יודע לשיר..וניראלי שזה אתה,וזה בקיצור לא אחד גדול" סיימון אמר.
"יואו אחי אני לא מאמין שהוא אמר אתה!" אמרתי
ואז היה התור שלנו לעלות על הבמה האנרגיות פשוט זרמו הקהל הריע לנו,
האווירה הייתה פשוט מדהימה….
"אוקיי איך קוראים ללהקה?" אל איי שאל
"אמממ אנחנו אמבלם3" ווסלי אמר
"ושמות פרטיים בבקשה…" הוא שאל שוב
"קוראים לי ווסלי"
"לי קוראים דרו"
ולי קוראים קיטון"
והקהל התחיל להריע
"וגילאים?" הוא שאל שוב
"אני בן 18" ווסלי אמר
"אני בן 19" דרו אמר
"אני בן 15" אמרתי
והקהל התחיל להריע עוד יותר חזק
"אז מה אתם עומדים לשיר לנו?" אל איי ריד שאל
"אממ… אנחנו רוצים לעשות שיר מקורי משלנו..שבעצם נכתב על ידי האיש הזה כאן" וסלי אמר והצביע על דרו
"רגע אתם בטוחים שאתם רוצים לעשות שיר מקורי??" הוא שאל שוב
"כן אנחנו בטוחים" ווסלי ענה לו
"על מה השיר?" סיימון שאל
"הוא בעיקרון על קליפורניה ולוס אנג'לס ועוד כמה דברים" ווסלי אמר
"אזז… שיהיה לכם בהצלחה.." הוא אמר עם חיוך פרוש על פניו
והתחלנו את האודישן שרנו את השיר היו ממש אנרגיות טובות הגענו לשלב שאפילו השופטים נהנו מהאודישן והתחילו לשיר יחד איתנו העיקר אל-איי.

~נקודת המבט של ניקול~
"דיי אני כל כך לחוצה!!!" צווחתי
"אין ללך ממה" יעל אמרה ובאה וחיבקה אותי
"אבלאבלאבל אני כל כך לחוצה אני רוצה שהם יעברו
"אז אל תידאגי" רוני אמרה ונתנה לי חיוך מעודד
הצלחתי להירגע קצת….. ואז הבנים יצאו מהאודישן
"נוו???" עברתם???" שאלתי בלחץ
"אמממ… לא יודע מה את רוצה??" ווסלי שאל
"אני רוצה שתעברו!" אמרתי
"אז….."
"אז מה?? דיי אל תלחיץ אותי!!" אמרתי
"עברנו!!!"
"יאיאיאיאיאיא מה באמת??" שמחתי וצרחתי
"כןן באמת!" ווסלי אמר וחיבק אותי והרים אותי תוך כדי חיבוק
"אז זה אומר שאתם הולכים לבוטקאמפ?" יעל שאלה
"כן!!!" קיטאן אמר וחיבק אותה
"יאיאיאיאיא אני כל כך גאה בך" רוני אמרה ונתנה לו נשיקה בלחי
"אז אתם רוצים ללכת לחגוג?" דרו אמר
"בארור!!!" אני ו-ווסלי אמנו באותו הזמן, כולנו נקרענו מצחוק
"טוב לאיפה הולכים?" אימא של קיטוון ו-ווסלי שאלה
"אמממ…. אפשר ללכת לסטארבקס" הצעתי
"כן לסטארבקס" קיטון אמר
"אוקיי הולכים" דרו אמר ויצאנו……………..
"רוני?"
"מה ניקי?" [היא תמיד הייתה קוראת לי ניקי בתור כינוי ;) ]
"אני יכולה לדבר איתך רגע?"
"כן בטח מה?" היא אמרה, הלכנו לפינה בצד.
"מה רצית להגיד??" רוני שאלה אותי
"אמממממ………."