סיפור חיי (עם וואן די) – פרק 5

אני ממש מתאמצת לכתוב את הפרקים ואני מקדישה לזה הרבה זמן ואתם לא מגיבים… זה קצת מבאס אבל אני ימשיך בשביל מי שכן קורא :(

~נקודת מבטה של ג׳יין~
חזרנו הביתה מהבית חולים והטלפון שלי צלצל ״ה..הלו?״ עניתי מגמגמת עוד מהבכי ״אממ ג׳יין?״ שאל קול מוכר ״כן?״ שאלתי ״אממ…רוצה אולי לצאת לדייט היום?״ אני הייתי ממש מופתעת כי הייתי בטוחה שהוא לא יתקשר ״הארי?״ שאלתי מופתעת ״כן״ הוא צחקק ״אממ אני…״ אמרתי מגמגמת כי רק עכשיו אמא שלי מתה ואני ייצא לדייט?! ״הכל בסדר?״ הוא שאל מודאג לפחות נראה לי שהוא מודאג… ״אתה יכול לבוא אליי הביתה אם אתה רוצה…״ אמרתי כי זה לא נחשב דייט זה נחשב שהוא בא לנחם אותי.. נכון? ״אני אשמח״ הוא אמר ״טוב אז תבוא עוד..שעה?״ שאלתי ״אין בעיה״ הוא אמר וניתקתי. חזרתי לאמנדה ודיוויד ״מי זה היה?״ הם שאלו ״אממ…״ מה אני יגיד להם שהארי בא אליי עשר דקות אחרי שאמא שלי נפטרה?? ״זה היה מהבית חולים..הם אמרו לי שהם משתתפים בצערי״ שיקרתי כי לא רציתי שאמנדה פתאום תתחיל להעיר לי ודיוויד גם ״טוב״ אמר דיוויד ״טוב אני הולכת לישון אז…״ אמרתי כדי שהם ילכו ״אני נשארת איתך״ אמנדה קבעה ״לא!״ צעקתי והיא הייתה עם מבט מבולבל ״כאילו אני רוצה להישאר לבד להיות קצת עם עצמי״ אמרתי בשקט, היא נאנחה ואמרה ״טוב״ בעצבים והם יצאו מהבית. לרגע חשבתי ׳ אולי..רק אולי אני יחתוך? זה ישחרר ממני את כל העצב והעצבים והתסכול ועוד רגשות שהיו לי באותו רגע ו…לא! הארי בא עוד מעט אני לא יכולה! אבל..׳ בלי ששמתי לב גופי הוביל אותי אל המטבח ולקחתי סכין, קירבתי אותו לידי ו-…..
~נקודת מבטו של הארי~
התחלתי לנסוע אל ביתה של ג׳יין כי היא נתנה לי את הכתובת והגעתי, דפקתי בדלת ואף אחד לא ענה דפקתי שוב ועוד פעם, שום דבר.. התחלתי לדאוג וניסיתי לפתוח את הדלת והיא הייתה פתוחה…מוזר ״יש פה מישהו?!״ צעקתי ומה ששמעתי היו רק יבבות חלשות ובכי, התקרבתי אל מקור הקול וראיתי אותה… שם על הרצפה ג׳יין שוכבת בוכה עם שלולית של..דם?!?! מסביבה ״ג׳יין!״ צעקתי והתקרבתי אליה פתאום ראיתי סכין לידה והוא מלא בדם ״מה עשית?!״ צעקתי ושמתי לב שכל הידיים שלה מלאות בצלקות ורק חיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי… אני אוהב אותה כן, אני אוהב אותה.
הרמתי אותה כמו כלה ולקחתי אותה אל המקלחת, שטפתי את יידיה ולא הוצאתי מילה ״איי״ היא אמרה בכאב ״סליחה! אני מצטער!״ אמרתי בלחץ.. לא רציתי להכאיב לה ״זה…זה בסדר זה לא אתה״ ענתה ברוך עם טיפה כאב סיימתי לשטוף את יידיה והרמתי אותה לסלון והוצבתי אותה על הספה על ברכיי שאני מלטף לה את הראש ״זה בסדר..אתה לא צריך לעשות את כל זה בשבילי״ היא אמרה ואני הייתי מופתע ״אני יעשה הכל בשבילך״ אמרתי ולא האמנתי שאמרתי לה את זה הרגע והיא הייתה מופתעת והסמיקה וגם אני ואחרי כמה דקות של שתיקה מביכה שאלתי ״למה עשית את זה?״ והיא התרחקה לקצה השני של הספה והשפילה את מבטה ״אממ…אני..״ היא גמגמה, אני באמת רציתי לדעת אני דואג לה ״את יכולה לספר לי ג׳יין״ אמרתי לה והתקרבתי אליה והיא סיפרה לי את כל מה שקרה לה בחיים את הכל, היא סיפרה לי על אביה שהרביץ לה, על הכיתה שלה שכל הזמן יורדים עליה, שהיא נאנסה, שההורים שלה רבו כל הזמן שאין לה חברים ושאמא שלה מתה…היום?!?!?!?! אני הייתי עם פה פעור ולא האמנתי למה ששמעתי הרגע ״אבל..״ אמרתי והיא ישר אמרה ״ידעתי שלא הייתי צריכה לספר לך!״ היא אמרה וקמה ״לא!! זה טוב מאוד שסיפרת לי!״ אמרתי והלכתי אחריה היא עצרה והסתכלה לי בעיניים ואני בעינייה והיינו בצורה הזאת – אנחנו עומדים בסלון קרובים שהאפים שלנו כמעט מתנגשים מסתכלים אחד לשני בעיניים. כל מה שרציתי באותו רגע זה לנשק אותה הכי חזק שיכולתי. התקרבנו והתקרבנו ו –