סיפור חדש על 1D ~פרק 1~

כתבתי סיפור חדש כי אני לא מרוצה בכלל מהכתיבה שלי בסיפור הקודם…
התחלי לכתוב וחברה שלי עזרה לי קצת אז זה מוקדש לאהבת חיי!!!!
וזה רק פרק ניסיון אם תאהבו אותו ותגיבו אז אני ימשיך לכתוב ויעלה פרקים!

פרק 1
עוד יום שאני מסתובבת ברחוב וגונבת אוכל וכסף…
ככה אני חייה,שלא תחשבו שאני פושעת או משהו! פשוט אין לי אף אחד בחיים…
אמא שלי עזבה אותי, ואבא שלי בחובות אז שהייתי בת חמש עשרה נשלחתי לבית יתומים…
אחרי שלוש שנים כבר נימאס לי להיות שם אז ברחתי משם,לא היה לי מקום לישון ואוכל אז התחלתי לגנוב מכל מיני חנויות וכסף מאנשים,יש אנשים שמחפשים אותי בגלל שגנבתי או בגלל שאבא שלי היה בחובות אז אנשים חיפשו אותי.
קוראים לי שקד,אני בת 18 ואני גרה בלונדון,אי אפשר לומר גרה כי אין לי איפה לגור בלונדון…
ועכשיו הסיפור שלי…
עוד יום שאני מסתובבת ברחוב וגונבת אוכל וכסף…
למה החיים שלי כל כך מסובכים?! למה אני לא יכולה לחיות בשקט שלא ירדפו אחריי אנשים,שלא יחשבו שאני "פושעת" אין לי כסף ואוכל אני לבד! זה לא אשמתי שאני גונבת!
הסתובבתי ברחוב השעה הייתי 5 לפנות בוקר,נכנסתי לשכונה הזאת של הבתים הגדולים.
הסתכלתי על בית אחד התקרבתי ניסיתי לבדוק אם יש מישהו בבית,לא ראיתי אף אחד,
לקחתי את הסיכה שלי הכנסתי למנעול ויש! הצלחתי לפתוח ת'דלת.
פתחתי אותה לאט לאט היה חשוך,וואוו ביית ענק!! מאיפה כל הכסף?
אוכלל!! מילמלתי כמה זמן לא אכלתי אוכל נורמאלי!
פתחתי את המקרר והיה שם מלא אוכל!
הוצאתי כמה דברים והתחלתי לאכול,פתאום שמעתי רעשים.
מרוב שלא אכלתי כמה ימים המשכתי לאכול לא התייחסתי לרעשים,
מישהו התקרב והדליק את האור שבמטבח.
שיט!
"מי את?" מישהו בלונדיני אמר.
"תהיה בשקט!" אמרתי לו והוצאתי את האקדח שלי.
סידרתי את הכובע שלי שלא יזהו אותי או משהו,
שמעתי עוד רעשים.
"מי אלו?" שאלתי אותו.
"חברים שלי" הוא ענה.
"אבל מי את? מה את רוצה מאיתנו?" הוא הוסיף.
"נייל? איפה אתה?" אחד מהחברים שלו אמר נראלי.
"שלא תעז לענות!" אמרתי והידקתי את האקדח אליו.
רק שלא יבואו לכאן,רק שלא יבואו לכאן.
אבל אני והמזל שלי הם נכנסו למטבח!
כיוונתי לכיוון הכניסה את האקדח והם היו שם.
"תהיו בשקט עכשיו!!" צעקתי.
התהלכתי המטבח חושבת מה לעשות!
מצד אחד אני ממש ממש ממש רעבה כי לא אכלתי כמה ימים,
ומצד שנייי…. המחשבה שלי נקטע ברגע שמישהו שאל אותם "בנים?! איפה אתם?!"
"לא תעזו לענות! תהיו בשקט!!" אמרתי להם.
מישהו שלא כל כך ראיתי בגלל הכובע אמר: "מי את?! ומה את עושה פה?!"
זהו אין לי כבר מה לעשות אז פשוט ברחתי באתי לפתוח את הדלת אבל היא נתקעה.
"שיט!"צעקתי.
ניסיתי לפתוח את הדלת ובסוף הצלחתי ופשוט רצתי משם!
אני והמזל שלי! אוףף טוב לפחות אכלתי קצת….
טוב עוד כבר בוקר,הסתובבתי קצת ברחוב מקווה שמישהו לא יראה אותי.
~כעבור מספר שעות~
~השעה 9 בבוקר~
וואיי אני עייפה!! הסתובבתי עוד קצת וראיתי חנות,
טוב אין מה לעשות נכנסתי לסופר סידרתי את הכובע שלא יראו לי כל כך את הפנים,
שמתי לי בכיס כמה חטיפי שוקולד שיהיה לי.
פתאום מישהו צעק…
~מתחמתחמתח~
~המשך יבואא!! (רק אם תרצו)~