סיפורים בהמשכים על וואן דיירקשן: פרק 12 .. :) עוד 6 פרקים!

פרק 12:
"מה זה ?" נוי קראה את ההודעה, והתחילה, כמובן, להתעצבן. נזכרתי שגם עדן נוהגת להתעצבן במהירות, וגם היא התעצבנה יחד עם נוי.
"ידעתי שהוא איכשהו קשור לשון." אני אמרתי, עדיין בהלם מההודעה.
אופיר התקשרה להארי והבנים, ואמרה להם שאני בצרה והם חייבים לבוא. הם באו ממש במהירות.
"מה קרה?" הארי שאל וחיבק אותי. אני, מלאת דמעות, הראיתי לו את ההודעה.
"איך את יודעת שהוא באמת יעשה את זה?" הוא שאל אותי. ראיתי את כל החברים שלי, שבאו עד לכאן בשבילי. לואי ניסה להרגיע את אופיר, זאיין בעצמו לא היה רגוע ומאי הייתה צריכה להרגיע אותו, ליאם ונוי היו אחד ליד השני, ולא החליפו מילה. כנראה שנוי עדיין לא דיברה איתו. נייל התקשר למורן, שמסתבר שהם תכננו לצאת ביחד מתישהו, וסיפר לה את כל הסיפור.
"טיינה, מורן רוצה אותך." נייל נתן לי את הטלפון.
"את בסדר?" היא שאלה אותי.
"אני לא יודעת.." אמרתי לה. באמת שאין לי מושג מה לעשות.
"אני חוזרת חזרה." היא אמרה לי.
"אבל למה? היית אמורה לחזור עוד שבוע!" אמרתי לה, ובאמת לא הבנתי למה היא חוזרת מוקדם. אבל אולי זה לא בגללי?
"יש לי חברה בצרה, מאיימים עליה. את אולי לא מכירה אותה, קוראים לה טיי." היא אמרה לי, וניסתה לשמח אותי. באמת שזה העלה לי את המצב רוח.
"אני אוהבת אותך.. את האחות הכי טובה שאפשר לבקש!" אמרתי לה, וניתקתי את השיחה.
"מה עשיתי .. עכשיו חברה שלי חוזרת מאילת בגללי." אמרתי לעדן.
"אני הייתי עושה את אותו הדבר בדיוק. זה מה שחברות עושות!" עדן אמרה לי. "מזל שלא טסתי לחו"ל, כי זו הייתה בעיה להגיע מחו"ל לכאן.."
"אני מתה עליך. על כולכם.." אמרתי. הארי חיבק אותי.
"אני לא אעזוב אותך.." הוא לחש לי. שמתי את ראשי על כתפו, ובכיתי. זה מה שעשיתי כל הימים האלה. פשוט בכיתי.
ידעתי שאיכשהו הוא קשור לשון. אולי הוא רוצה נקמה, שבגללי שון מת. איך זה שבדיוק שנה אחרי המוות, הוא מאיים שאני אדרס?
כולם חיבקו אותי. הרגשתי מסכנה. הרגשתי שמרחמים עליי. אני לא יודעת אם הוא באמת יישם את האיומים האלה, אבל ידעתי שזה מאוד יכול להיות.
לא רציתי להרגיש שוב את הרטט הזה, שאומר שיש לי הודעה. פשוט לא רציתי! לא רציתי לבכות שוב. אך, חשבתי מאוחר מידי..
הרגשתי רטט. בכיתי, והרבה.
|לא ידוע: את ההודעה הבאה אל תראי להארי.| הוא רשם לי. הלכתי קצת רחוק מהם, וחיכיתי להודעה הבאה.
|לא ידוע: אם את לא נפרדת מהארי, אני אדאג שהוא יידרס איתך.| וזה היה הרגע, שבאמת נשברתי.